משה רבנו מנהיג ישראל לים סוף
הגיעו ישראל לים סוף
בשביעי של פסח הוא ליל כב' בניסן הגיעו ישראל בהנחיית משה רבנו לים סוף. אז רדף אחריהם פרעה (בשלח יד ז) "ויקח שש מאות רכב בחור" הנבחרים והמובחרים "וכל רכב מצרים"
(רש"י) ומנין היו הבהמות והסוסים להוביל שש מאות המרכבות? אם משל מצרים והרי מתו, ואם משל ישראל הרי לקחו צאנם עמהם, אלא שלקחו מן המצרים היראים את דבר ה', שהכניסו הבהמות לתוך בתיהם ולא פגע בהם מכת הברד.
אז גרם הקב"ה לפרעה להאמין שחוזרים הם לאחור, לפי שפנו לכיוון בעל צפון שהיה עבודה זרה שלהם, ועתה הלכו לאיבוד ואין להם לאן לברוח עוד, אלא שהתורה קראה למקום זה פי החירות על שום שיהיו נגאלים וזוכים לחירות, הפך מפרעה שחשב שעתידים לשוב לשעבודם.
מיד קרא פרעה לכל שריו וחיילי עמו לרדוף אחר ישראל. וכשהיו ישראל מביטים לאחור ורואים צבאו של פרעה מגיע אליהם מרחוק, היו צועקים ומתלוננים אל משה מדוע הוציא אותם ממצרים לקחת אותם למות במדבר, אלא שהיה משה מחזק את אמונתם בה' שיהיה עושה להם הישועה.
ציורי תנ"ך/ ארבע לשונות גאולה/ כל הזכויות שמורות (c) לאהובה קליין
טענת שרו של ים למשה
טענה ראשונה
(ילקוט מעם לועז) אז ציוה ה' למשה רבנו לנטות מטהו על הים ולבקש לבקעו. טען ימואל שרו של הים: 'אני חשוב ממך לפי שנבראתי ביום השלישי לבריאת העולם, וקדמתי לך ולאדם הראשון ביום השישי, ולכן איני שומע לציוויך'.
השיב משה לימואל שהנו ניצוץ מן הקנה נשימה של אדם הראשון, שאז לא נהנה מטעם הפרי.
כפי שכתבו רבותינו (תענית ה:) 'אין מדברים שיחה בשעת הסעודה. שמא יקדים להכניס חלילה המאכל לקנה ולא לוושט ויבוא לכדי סכנה'.
שבעבור זה היה ראוי שהשכינה תדבר מתוך גרונו. ולכן נחשב לו להברא ביום הראשון לבריאת העולם ולהיות קודם לבריאת ימואל שרו של ים ביום השלישי, שאז יש לשר הים לשמוע לציוויו לבקוע הים.
טענה שניה
השיב לו ימואל שרו של ים: והרי בגאולת ישראל אנו עוסקים, שנשמותיהם מושרשות בשאר איבריו של אדם הראשון שכן טעמו טעם החטא של אכילת עץ הדעת, ואז כל ירידתם לעולם הוא לתקן החטא. ולפי שחוטאים הם כי עבדו עבודה זרה והרשיעו כשאר המצרים, בזה ממשיכים חטאו של אדם, שאז נחשב להם להברא ביום השישי, לכן שרו של ים קודם להם בבריאתו.
על זה השיב לו משה שלפי שכבר מל את ישראל, יש להם זכות שבעבורה ראוים הם שיבקע הים. ועדיין לא רצה שרו של ים לבקוע הים.
הראה לו משה המטה שבו חקוק שם ה' המפורש, להזכיר לו שכשם שנברא המטה בערב שבת בין השמשות, כן השביע אותו ה' בבריאתו לבקוע הים. שאמר לו משה: 'תנאי התנה עמך הקב"ה כבר מבריאת העולם לבקוע הים', שכאשר נברא הים נברא השר הממונה עליו.
טענה שלישית
לזה השיב לו ימואל שר הים: אמנם מחויב אני לבקוע הים לפני התנאי, אלא שעדיין לא עברו ארבע מאות שנה בהבטחת ה' לאברהם בברית בין הבתרים (לך לך טו יג- יד) "ועבדום וענו אֹתם, ארבע מאות שנה… ואחרי כן יצאו .ברכֻש גדול" שהוא מעת ירידת יוסף למצרים ועד עתה, אלא 210 שנה בלבד.
השיב לו משה: לא כן הוא, אלא חשבון השנים הוא מעת לידת יצחק ועד עתה, שאז כן מלאו ארבע מאות השנים, ונפרעה אם כן חובתם של ישראל.
ולפי שלא התרצה ימואל שר הים לתשובת משה. הראה לו ארונו של יוסף להזכיר זכות ניסיון אשת פוטיפר שהתגבר על יצרו, שנאמר בו (וישב לט יב) "ויעזֹב בגדו. בידה וינס ויצא, החוצה", אז נאמר בו (תהלים קיד ג) "ראה הים וינס הירדן יסֹב לאחור".
ובמקום אחר נאמר שעדיין לא קיבל שר הים טענתו. אז אמר משה לקב"ה שאין שרו של ים חפץ לקיים תנאו ממעשה בראשית.
טענה רביעית
אמר ימואל שרו של ים לקב"ה (תהלים קו ז) "אבותינו במצרים לא השכילו" לדעת את ה' ולהאמין בו לאחר "נפלאותיך" עשר המכות שבאו בפלא ונס "לא זכרו את רֹב חסדיך" שהוציאם משעבוד מצרים בחסד לפנים משורת הדין למרות שחייבים הם.
ולא עוד אלא "וימרו על ים בים סוף" מרי לשון מרד, שמרדו במשה וטענו (בשלח יד יא) "המבלי אין קברים, במצרים לקחתנו למות. במדבר מה זאת עשית לנו :להוציאנו ממצרים" שטוב היה להם להמשיך לעבוד לפרעה במצרים, מאשר למצוא עצמם מתים בחרב צבאו של פרעה המבקשים לנקום בהם.
אז השיב הקב"ה לימואל שר הים שעתידים ישראל לקבל התורה, ולשם כך צריכים לעבור בים סוף, ובאותו הרגע גער בו, שנאמר (תהלים קו ט) "ויגער בים סוף ויחרב" אחד מלשון חרב, שעשה הקב"ה הים יבש מן המים לעבור ישראל בתוכו, ואחד מלשון חורב, שהוא הר סיני הנקרא הר חורב, כמו שנאמר "ויתנצלו את עדיָם מהר חורב".
עמוד האש היה הולך מאחורי ישראל להאיר להם הדרך ולייבש האדמה תחת רגליהם, ועמוד הענן היה מאחורי הענן כדי להחשיך למצרים שלא לראותם וכן להגן מפני החצים שהיו יורים עליהם.
וכאשר הגיעו ישראל לצד השני של החוף, מיד חזרו המים לאחוריהם וטבעו כל המצרים, המרכבות והסוסים בים, ונשארו ישראל לאסוף השלל בעלות השחר, לקיים הבטחת ה' שיֵצאו ברכוש גדול לאחר שעבודם.
