יוסף במידת מלכות הוד
קיבל יוסף מידת מלכות
הושיב יוסף האחים בארץ גושן
לאחר שהושיב יוסף את יעקב אביו ואת ואחיו בארץ גושן, להיות להם נחלה לשבת בה בשלוה בשנות הרעב, והיה מכלכלם בלחם הרב עד בלי די. שאז היה ראוי לקבל הארת מלכות הנקראת נחלה, בזה שכיבד אחיו, וכן את יעקב אביו, שהיתה ברכתו לעלות הנילוס לרגליו להשקות השדות.
התחכם לעשות המצרים גֵרים במצרים
וזה לעומת המצרים שנהג עמם יוסף בתחבולה להסיר מהם נחלתם. שבתחילה בשנה החמישית מתוך שבע שנות הרעב (ויגש מז יג) "ולחם אין בכל הארץ" היו המצרים מתייגעים לגדל התבואה באדמה אך הצמיחה מעט גרעיני הדגן לעשות ממנו הלחם. לכן מכר להם יוסף התבואות שאגר באוצרות העיר תמורת ממונם ולא בפרעון אחר, כי כל כוָנתו היתה להקדים לקחת מהם כספם לעשותם עניים מן הממון.
ובשנה השישית לא נשאר להם כי אם הבהמות, מכר להם התבואה תמורתם, כי ממילא נחסר מהם המרעה להאכילם.
ובשנה השביעית הוצרכו למכור נחלת אדמתם ולהיות עבדים לפרעה (מז יט) "קנה אֹתנו ואת אדמתנו בלחם" לעבוד שדותיהם אשר אינם שייכים להם עוד ויתנו חומש מס למלך.
אז עשה יוסף התחבולה להסיר אזרחותם שלא להיות תושבי הקבע עוד באחוזתם (מז כא) "ואת העם העביר אֹתו לערים, מקצה גבול מצרים, ועד קצהו" כדי שלא יתגאו המצרים על אחיו בהיותם גֵרים בנחלה לו להם, שאז יֵדעו האחים לענות למצרים שגם הם גֵרים כמותם.
ובזה כיוֵן יוסף להסיר מלכות דקליפה שהיא כנגד נחלת המצרים מלרשת מלכות הקדושה שהיא השכינה בעת שתשכון עם ישראל בגלות מצרים, שלא לשלוט בהם להיות משועבדים בה תמידית, כי סוף שנגאלו לצאת משם, כמו שנאמר (יתרו יט ד) "ואשא אתכם על כנפי נשרים" זה יום שהתאספו ישראל ברעמסס אשר בארץ גושן כדי לצאת בקריעת ים סוף, והיה קיבוצם כמעוף הנשר המהיר לצאת משם.
קיבל ויוסף הארת הוד
תלה פתרון חלומו לשרים בה'
כאשר חטאו שר המשקים ושר האופים לפרעה מלך מצרים, גלגל ה' שיאסרם פרעה יחד עם יוסף כדי שיפתור חלומות השרים, ובכך ינשא לגדולה לפתור חלומות פרעה לאחר מכן. וכשביקשו השרים פתרון לחלומם, סוף שמצאו את יוסף. אלא שתלה חוכמתו בקב"ה ולא בחוכמתו שלו (וישב מ ח) "הלוא לאלֹהים פתרֹנים" שאז השפיל עצמו כדי לבטא אלוקות ה' במחזה הנבואה היורד ממנו כדי לפתור החלום, כשם שההוד הוא כנגד רגל שמאל המשפיל עצמו בכפיפתו כדי לתת הכוח לרגל ימין לצעוד קדימה לצאת מבית המאסר.
ושפלות זו היתה ליוסף לכפרה על שהתנשא על עשרת אחיו והוציא דיבתם רעה לפני יעקב אביהם, שבעבור זה היה עשר שנים במאסר ועתה היה אמור לצאת, כאשר פתר לטובה לשר המשקים שעתיד לשוב לשרת המלך ואז להזכיר את יוסף לצאת עמו.
נענש יוסף שבטח בשר המשקים
אך לפי שבטח יוסף בשר המשקים והתחנן לפניו (וישב מ יד) "כי אם זכרתני אתך, כאשר ייטב לך, ועשית עמדי חסד" ציפה לקבל חסדו ממנו שיזכירהו אל פרעה, שאז הראה לו שכל ישועתו תלויה ברצונו אם ידבר למלך, אז הקב"ה הענישוֹ בהחסרת הארת הוד, והשכיח אותו מלבו של שר המשקים, ונשאר שנתיים נוספות בבית המאסר כנגד מה שאמר לו שתי זכירות "זכרתני" ו"הזכרתני".
ולאחר מכן פקד ה' את יוסף שיזכיר אותו שר המשקים בפני פרעה לפתור לו את חלומו, כי אז נזכר שר המשקים והתוַדה לפני פרעה שהיה לו להודות ליוסף שפתר לו חלומו.
וזה מכוח הארת הוד שהשפיל עצמו לקב"ה, ובו לשון התוַדות והודאה (מקץ מא יד) "וישלח פרעה את יוסף .וירִצֻהו מן הבור" קיבל יוסף הארת הוד לכופף רגל שמאל כדי לתת הכוח לרגלו הימנית לנתר מן הבור ולרוץ במהירות אל בית פרעה.
תלה פתרון חלומו לפרעה בה'
כאשר ביקש פרעה מיוסף שיפתור חלומותיו, חשב שמחוכמתו יפתור, אלא שהשפיל עצמו יוסף שנית לתלות פתרונו בחוכמת ה' (מקץ מא טז) "אלֹהים יענה את שלום פרעה" אם ירצה והכל תלוי בו ובזכותו יפתור לקדש שם שמים ברבים. כי אז ידע לפתור חלומותיו מכוח הארת הוד להתמנות לגדולה, להיות לו הכוח לרגל שמאל לכופפה ולהשפילה עבור רגלו הימנית לרכב בכל ארץ מצרים לקבץ התבואה עבור שבע שנות הרעב.
נהג יוסף מידת נצח
התכוֵן למרק עוון האחים בתחבולתו
בתחילה העליל עליהם יוסף שמרגלים הם, כי היתה כוָנתו למרק עוונם בצערם מידה כנגד מידה, שחשבוהו למרגל ורכיל שהיה מביא דיבתם רעה, שבעבור זה ביקשו למצוא עליו הדין להרגו, כשם שדין המרגלים הוא מוֶת. והמרגל נקרא מלשון רגל, שהולך ברגליו לתור הארץ, להיות מושיט רגלו הימנית להכנס בכל פתח ופתח לדרוש מהיכן נוחה להכבש, כדי שיוכלו אנשי עמו לנצחם במלחמה.
ובזה תיקן מידת נצח ממה שסברו שמעון ולוי שניצחו את יוסף בעצתם שלא יתקיימו חלומותיו, כאשר אמרו (לז כ) "ועתה לכו ונהרגהו… ונראה מה יהיו חלֹמֹתיו".
וכן כיוֵן יוסף למרק עוון שמעון ולוי שנפרדו מעצת האחים ויעקב להוציא את דינה משכם, אלא הלכו לבדם וסוף שהרגו וניצחו כל אנשי שכם שהיו כואבים ממילתם ביום השלישי עבור התנאי שהתנו עמם להצטרף לדתם, ולאחר מכן באו שאר האחים לקחת השלל לעצמם.
שאז מידה כנגד מידה אסר כל האחים עד היום השלישי, ואז הפריד את שמעון מלוי שלא ללכת יחד עם שאר האחים, אלא השאיר אותוֹ עמו, להיות להם צער הפרידה זה מזה (מקץ מב יח) "ויאמר אלהם יוסף ביום השלישי. זאת עשו וחיו" אז יחשב להם לחיים עבור הצער המכפר על עוונם זה.
ובזה תיקן מידת נצח ממה שסברו שמעון ולוי שניצחו את אנשי שכם בכוחם, להיות מתוַדים על עונש מאסרם של שלושת הימים כנגד היום השלישי למילתם.
גרם ויוסף ליעקב להאמין שהוא חי
התחכם יוסף לשלוח לאחים עגלות להביא ליעקב בארץ כנען, כדי לרמוז לו על פרשת עגלה ערופה בה היו עוסקים בשעה שנפרד ממנו.
רצה להזכיר ליעקב שנפרד ממנו בלא לויה קודם ששלח אותו לאחיו דותינה, שכשם ששלחו אנשי העיר את האדם מעירם בלא לויה להגן עליו, ונרצח ע"י לסטים בדרך, כי אז התעורר הקטרוג מצד הדין, ודינו להיות נוהגים בו בעגלה ערופה. שאומרים זקני העיר (דברים כא ז) "ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו" כדי להיות להם לכפרה עבורו.
כך שלח יעקב את יוסף בלא לויה וחשב שמחמתו נרצח ובזה התאבל עליו לחינם. אך מאחר שראה יעקב העגלות, הבין דבר מתוך דבר שיוסף הוא אשר שלח לו העגלות כי עשה לויה על האחים לשמרם, להיות נחשב לו לנצח הלסטים שלא יהרגוהו, ובכך קיבל הארת נצח שהיא בחינת רגל ימין, בה עיקר הכוח לצאת בדרך ולהלחם בלסטים שלא יוכלו לו.
ואם כן היה ליעקב להבין שלא לחינם התאבל על יוסף כב' שנה, אלא סובב ה' זאת מידה כנגד מידה כדי למרק עוונו שלא כיבד הוריו במשך כב' שנה.
הוליך ייוסףו האחים לארץ גושן
כאשר הגיעו האחים יחד עם יעקב למצרים, עשה יוסף התחבולה לנצח המהלכים מול פרעה, בזה שהוליכם מיד אל ארץ גושן לשכון בה. שהיה מזהירם לומר לפרעה כאשר ישאלם מדוע לא באו אל עיר ממלכתו, שלפי שרועי צאן הם, נחשבים למצרים לתועבה. כי דרך הרועה להכות במקנה הנחשב אלוקיהם כדי להוליכו, כי אז יבטלו רצונו לעשותם אנשי החיל לצבאו.
וכן עשה יוסף התחבולה שלקח האחים שאינם נראים גיבורים (מז ב) "ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים" ראובן שמעון לוי יששכר ובנימין "ויצגם לפני פרעה" כדי שיטעה פרעה לחשוב שכל האחים נראים כמותם, ובכך ניצח יוסף המהלכים נגד פרעה לחזור מדעתו לעשותם אנשי מלחמתו, להיות ראוי להארת נצח שהיא בחינת רגל ימין שבה עיקר הכוח להוליכם אל ארץ גושן, ולא עבור ריצתם בצבא המלחמה לנצח אויבי המלך.
לכן התיר פרעה לשלחם לדור בארץ גושן, אשר בה תיקן יהודה אוהלים עבור לימוד התורה (מו כח) "ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף .להורֹת לפניו גֹשנה" לבנות לו בית תלמוד להורות לפניו, שמשם תצא הוראה, להיות להם לניצחון בפני המצרים העובדים אלוקיהם.
יוסף במידת נצח
נהג ייוסף מידת גבורה
טעה לעשות משפט הצדק באחים
בהיות יוסף הנער הקטן שבאחים, עדיין היה מתמלא רוח גבורה לעשות בהם משפט הצדק, עד שהוציא דיבתם רעה בפני יעקב שבני לאה הגבירה מבזים את בני השפחות לקרוא אותם עבדים, רק שטעה כי לא התכוונו לכך אלא בכינוי חיבה. וכן ביקש לעשות בהם משפט הצדק שחשד בהם בגילוי עריות, אך טעה כי הותר להם לדבר עם הנשים בעסק המשא ומתן שאין בו חיבה. וכן חשד בהם שאוכלים אבר מן החי, אך טעה כי הותרה להם בהמה המפרכסת לאחר שחיטתה להחשב כמתה.
ביקש לפתור חלומותיו לטובה
וגם כשראה שהיו שונאים אותו בעבור דיבתו הרעה, וחלם החלום הראשון של התבואות המשתחוות לו שהם כנגד אחיו, בהיותו מתגבר בחלומו לעלות קומת תבואתו עליהם על שאסף בזריזות וחריצות יותר מהם, כן התגבר ברוחו ללכת לספר אליהם החלום, למען יסכימו עמו כשם שמלמעלה מסכימים עמו לנשאו לגדולה. אך לא הועיל לו כי סוף שגערו בו וסברו שמבקש הוא להתנשא עליהם במלכות ברוב גאוָתו ודחוהו מהם.
וכשחלם החלום השני של השמש וירח וכוכבים המשתחוים לו, שוב התגבר ברוחו ללכת אל האחים וכלל לא חשש משנאתם. והחלום הוא מחזה הנבואי הנאצל מן הגבורות הקדושות, שקיבל יוסף בשינתו.
והנה החלום הוא מצד המלאך גבריאל, הממונה להביא לנפשות השוכנות במדורן העליון בעת שינת האדם, את המחזה האלוקי שיורד מן המלכות שבה מידת הדין המשתלשל מן הגבורות הקדושות. שבעבור זה חפץ יוסף שיפתרו לו לטובה כדי להמתיק הדינים הקשים בחסדים.
ירד בהשגחת ה' למצרים
וכשביקש יעקב מיוסף ללכת לדרוש בשלום האחים הרועים בשכם, לא חשש משנאת העמים השכנים לשכם, שהרגום שמעון ולוי, כי כל רצונו היה להתגבר לקיים מצוַת כיבוד אביו, וכן לא חשש משנאת האחים עליו.
וגם כשלא מצאם כי עזבו האחים את שכם ללכת לדותן, וכבר הלך יוסף לאיבוד בשדה, לא ויתר אלא התעקש להתגבר למצאם, עד שהמלאך גבריאל שר הגבורות נשלח אליו לגלות לו מקומם, כדי לזרז פורענותו ביד האחים לשלחו למצרים.
וכשראוהו האחים, שלחו בו הכלבים שדרכם היה להוליך הצאן, לשסות בו, אלא שהתגבר עליהם יוסף, והמשיך לצעוד לקראתם, עד שהשליכוהו לבור. שנאמר בו (וישב לז כד) "והבור רֵק אין בו מים" אבל נחשים ועקרבים יש בו, שאז היה יוסף מתגבר לזעוק לה' שיציל אותו.
להרצאה על בורות בתל דותן וסיפור יוסף במקרא לחץ כאן
וכשנמכר יוסף עבד למצרים, הוצרך להתגבר לשמור על דתו בהיותו בארץ נכר רחוק ממשפחתו, וכן להתגבר על יצרו באשת פוטיפר במשך שנה בכל יום. שבעבור זה היה ראוי להארת גבורה.
נהג ןיוסף מידת חסד
נהג הצדקה עם יושבי מצרים
לפי שירד יוסף למצרים להיות עבד לפוטיפר אדונו, באה עמו השכינה והיה מצליח בכל סוג של מלאכה, אם בשדה ואם בבית, ואם במסחר להצליח ברווחיו (וישב לט ה) "ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף" שהיה מעשר שדותיו לעניי המדינה ועושה עמהם חסד, לקיים מה שנאמר (דברים יד כב) "עשר תעשר" עשר בשביל שתתעשר.
ומה שהחסיר מממונו להחשב הפסד למצרים, סוף שראו שנעשה הפך מן הטבע ובהשגחת ה' שהתרבה יבולו וסחורתו יותר ממה שהיה אצלו קודם לכן, ובכך קיבל הארת חסד.
וכן לאחר שמינהו פרעה להיות שליט על עמו, כי פתר חלומותיו. נהג חסד עם יושבי הארץ, בזה שקיבץ מכל השדות (מא לד) "יעשה פרעה ויפקד פקִדים על הארץ" למנות שליחים לבוא אל השדות לגבות התבואה "וחִמֵש את ארץ מצרים בשבע שני השבע" לקח חומש מן התבואה שהם שני מעשרות והיא הצדקה המובחרת, להתקיים בהם (ישעיה נד יד) "בצדקה תכונני רחקי מעֹשק כי לא תירָאי וממחתה כי לא תקרב אליך" להיות הצדקה מבטלת מהם מידת הדין מלכלותם בשנות רעב. שכיוֵן יוסף לחנכם במצוַת הצדקה לעני, לנטוע מידת חסד בלבם לנהוג איש עם רעהו.
אז יהיו לומדים שמה שהפקידו הפקדון באוצרות העיר עבור שנות הרעב, בעת שיהיו עניים מן הפירות והמאכל בשבע שנות הרעב, כן יש להם לנהוג חסד איש עם רעהו בשנות השבע ובכל העתים, להיות פותחים את ידם לתת הצדקה להחיות עני ורש.
עשה חסד עם האחים
כאשר גילה יוסף לאחים שהוא אחיהם, היה נוהג עמם חסד שלא לנטור להם על שמכרוהו למצרים עבד השפל, וחלילה לא יתאכזר אליהם כפי שנהגו הם עמו. אלא יהיו יודעים שבהשגחת ה' היתה זאת (ויגש מה ה) "כי למחיה שלחני אלֹהים לפניכם" למען ינשא לגדולה במצרים ויהיה מחיה אותם ואת יעקב אביהם בשנות הרעב בקשות.
ואף נתן להם את ארץ גושן לשבת בה בהיותה מרוחקת מעיר המלוכה של פרעה, שלא יקחם לעשותם משרתים לו, אלא יהיו רועים צאנם במרעה אשר ליד היאור, וממשיכים לעבוד את ה' (ויגש מז יב) "ויכלכל יוסף… לחם לפי הטף" היה מכלכלם יותר מכדי צרכם, שהיה מרבה להם הלחם שדרך הטף לפוררו בארץ ועדיין נשאר להם לאכול די שביעה.
יוסף במידת חסד גבורה
יוסף במידת יסוד תפארת
יוסף מושרש במידת יסוד
שמר יוסף ברית היסוד
לפי שהתגאה יוסף בלבו שהעלהו פוטיפר לממונה על עבדי ביתו לעשות מלאכתו, שכח אבלותו של יעקב אביו והיה מסלסל בשיערו ומרבה לאכול ולשתות. לכן זימן לו הקב"ה את אשת פוטיפר בעלת הזימה לבקש משכבה עמו בכל יום, כי חשקה בבן קדוש שיבוא לה ממנו.
והיה יוסף יודע שאם ידבר עמה שיחות חולין יפתח הפרצה ליצרו הרע למשוך לבו אחריה. וכן לא להביט בה, כדי לא להמשך בעיניו אחר יופיה, שאז חלילה יהיה נכשל באות ברית קודשו, שהוא כנגד יסוד העליון.
ולפי שהיה עומד בניסיון בכל יום במשך שנה, שאז הם 365 ימים כמניין ספיר"ה, כבר היה ראוי להשלים מדרגתו לעלות בנפשו המושרשת במלכות, שהיא התחתונה משאר ספירות האצילות, למדרגה שישית שלמעלה שהיא ספירת יסוד.
רצתה אשת פוטיפר לעלות לספירת יסוד
אלא שבאותו היום האחרון ניסהו הקב"ה בניסיון הקשה של אשת פוטיפר. שהיה יום חגם של המצרים ועזבו כולם לעבוד אלוקיהם, והיה יוסף בטוח שאין אף אחד בבית אדונו. כי אז לא נזהר מפניה של אשת פוטיפר שארבה לו בחדר הצדדי.
שהיה רצונה להעלות הקליפה הרעה כנגד המלכות הקדושה שהיא עצמה תיפול מטה לעפר עולם הבריאה, ובזה תעלה בקומתה לינק הארת יסוד הבא מן הזיווג הקדוש דרך יוסף. בעבור זה היתה אוחזת בבגדיו ולא מרפה ממנו עד שנפל למשכבו עמה לפי רגע. כשם שתהיה המלכות נופלת מטה.
שנרמז אש"ת פוטיפ"ר כמניין שכינ"ה 385 שהיא אשה רעה כנגד אשה קדושה, שרצתה לרשת את יוס"ף 156 להיות יחד כמניין ישרא"ל 541, כי רצתה לעלות לשורש נשמות ישראל אשר במלכות הקדושה להכלל יחד עמם, ולהוליד בן קדוש מתולדות ישראל מכוח הארת יסוד.
התגלתה דמות יעקב ליוסף
אז ראה יוסף דמות דיוקנו של יעקב המושרש בתפארת, שהיא ספירה הגבוהה יותר בחינת בעלה של המלכות האשה הקדושה, להזכיר ליוסף יראת ה' לשוב בו מעוונו, שלא יפגום חלילה ביסוד המחבר בין התפארת למלכות, ותהיה אשה זרה עולה במקומה לקבל היחוד הקדוש.
וכן שמע קולו של יעקב המדבר עמו (ויקרא כ י) "ואיש אשר ינאף, את אשת איש אשר ינאף. את אשת רעהו מות יומת. הנֹאף והנֹאפת" להיות קולו היוצא מן התפארת, מתגבר על קולה של אשת פוטיפר בחינת הקליפה הרעה ומניס אותה לאחור חזרה לתהומות נוגה דליפה. לכן יצא יוסף מן החדר, ואשת פוטיפר נשארה ללא עיבורה.
אז היה יוסף ראוי להיות חלקו יחד עם שאר שבטי יעקב ומיוחד לה', להחקק באבן החֹושן באפוד שעל הכֹהן הגדול ולא יחסר משאר אבני החושן חלילה, על שנקרא גיבור לעמוד בניסיון אשת אדוניו.
קיבל 'יוסף הארת תפארת
כאשר ביקש פרעה מיוסף לפתור לו החלומות, שאמר לו (מקץ מא טו) "תשמע חלום. לפתֹר אֹתו" בחילוף אותיות 'תפארת' שפתר את החלום בזכות הקב"ה בכוח מידת תפארת.
לכן היה אומר פרעה לפני כל השרים וחכמי מצרים, שרוח אלוקים בו שהוא מעל השגחת הטבע והיאור שחשבוֹ לאלוקיו, וכן (מקץ מא לט) "אין נבון וחכם. כמוך" שיוכל להתפאר בו כפי שהיה מתפאר עד עתה במכשפיו וחכמיו, כי עתה נטל הכבוד מהם והביא ליוסף לעשותו שליט על מצרים.
וכאשר הלביש אותו בגדי מלכות והרכיב אותו במרכבת המשנה לעבור בכל מצרים, היו כל הנשים מביטות ומתפארות ביופיו של יוסף עבור עובריהן לקבל מיופיו שהוא יופי השכינה, שנאמר בו "ויהי. יוסף יפה תֹאר" בו אותיות תפארת.
יוסף במידת כתר
קיבל יוסף הארת כתר- אדם קדמון
לו בגדי מלך
היה יוסף עומד בניסיון של אשת פוטיפר, כמאמר חז"ל (יומא לה:) 'בכל יום ויום ביקשה אשת פוטיפר לשדלו בדברי פיוס. בגדים שלבשה. לו בשחרית, לא לבשה. לו בערב, ובגדים. שלבשה לו בערב, לא לבשה לו .בשחרית. אמרה לו: השמע, לי. אמר לה: לאו'
שאז היה יוסף מדמה עצמו לאדם הראשון, שפיתתה אותו חוה הרומזת לאשת פוטיפר לשמוע בקולה לאכול מפרי עץ הדעת, שבעבור זה נחסרו ממנו כתנות אור והתחלפו לו לכותנות עור, כמו שנאמר (בראשית ג כא) "ויעש ה' אלֹהים' לאדם ולאשתו' כתנות עור וילבִשם" כשם שהיתה מחליפה לו הבגדים בכל יום.
ובזכות שלא התפשט מבגדו לשכב עמה במיטתה באותו היום שארבה לו (וישב לט יב) "ותתפשהו בבגדו לאמר, שכבה עמי ויעזֹב,בגדו בידה וינס. ויצא החוצה" היה בכוונתו לתקן מעשהו של אדם הראשון לאחר חטאו, שכאשר שמע קול ה' מדבר עמו (ג ח) "ויתחבא האדם ואשתו. מפני ה' אלֹהים 'בתוך עץ הגן" הסתתרו אדם ואשתו בתוך עץ הגן להיות להם למסך המחשיך בפני אור השכינה שכבר לא יכלו להביט בה.
אלא עשה יוסף ההפך, שנמלט מן החדר החשוך הנדמה לעץ הדעת להסתתר בתוכו, ולבקש את ה' שימחל לו ויתגבר על יצרו, כשם שהיה לאדם לעמוד ולסבול אור הרוחני הרב, עד שתהיה נשמתו יוצאת מגופו לטהר זוהמת הנחש שנכנסה בו.
והיה מוכרח לעזוב הבגד בידה, כי לא הרפתה ממנו, שבעבור זה היה לה לראיה להעליל עליו באונסו ולהכניסו למאסר.
וזה לכפר על עלילתו של אדם הראשון על חוה, שתלה בה האשמה (ג יב) "היא נתנה לי מן העץ ואֹכל" שהכניסה הפרי לתוך פיו והכריחתו לאכול, כי אז היה ראוי יוסף הרומז לאדם הראשון להיות ראוי להשיב בו כתנות אור.
נכנס בן המלך לגן ומינוהו לגדולה
לפי שנכנס יוסף לביתו של פוטיפר לעשות מלאכתו, היתה הצלחתו ניכרת מיד במלאכתו בבית ובשדה. כאשר היה נכנס לשדה, היו הבארות עולות ומשקות היבול והמקנה, וכן מצליח בכל מלאכה שהיה עוסק, עד שהיה מגיע לשיעור מופלג בתבואת השדה ובממון אשר יעשה המשא ומתן בסחורה.
שכאשר היה יוסף נכנס בכל יום לגן, היו אומרים כולם: 'הנה יוסף הצדיק שראוי להיות בן המלך, נכנס אל הגן המניב פירותיו ויבולו הטוב בזכות צדיקותו וברכת ה' שעל ראשו', לפיכך הלביש אותו פוטיפר בגדי מלכות שיהיה ממונה על אנשי ביתו. וכבר היה יוסף מדמה עצמו לאדם הראשון שתיקן חטאו להאמר בו כבתחילה (ב טו) "וינחהו בגן עדן, לעבדה ולשמרה" כי מה גדלה זכותו להגיע לגדולה משפלותו שהיתה לו, ועוד רגע יגאל אותוֹ ה' וישיבהו אל יעקב אביו, בזכות הארת כתר- אדם קדמון שזכה לה.
אלא שהתגאה בלבו על יופיו וגדולתו ולא ידע עדיין שגלגל ה' ירידתו למצרים כדי לברר ניצוצות אדם הראשון בשעבוד ישראל במצרים, ובינתים נשאר שם להצטער בניסיון אשת פוטיפר שלבסוף העלילה עליו.
ייוסף בבית הסוהר כנגד אדם בגן עדן
כאשר נכנס יוסף לבית המאסר לעשות מלאכתו תחת שלטון שר בית הסוהר, נכנסה גם השכינה עמו להאיר חשכת הבור ולהצליח במלאכתו, עד שמינהו תחתיו על שאר האסורים. שהיו אומרים כולם: 'הנה יוסף הצדיק שראוי להיות בן המלך, נכנס אל הבור החשוך, אלא שכבר לא נחשב כן אלא כגן הירק' כי חצר היתה לה להיות מצמיחה האילנות העושים הצל על ראשם בעת אשר יעבדו בשדות, ולאכול מפירותיהם תמיד, עד שהיה יוסף מדמה בנפשו שאדם הראשון הוא שהכניס אותו הקב"ה לגן, להיות לו הסימן שמא עתה יגאל וישוב לראות את יעקב אביו, בכוח הארת כתר- אדם קדמון, אם לא שיעבוד ישראל העתיד להיות אחריו לתקן עוונו, שאז סופו להשאר שם.
לבש כתנות אור כבראשונה
וכאשר ביקש פרעה את יוסף לפתור חלומותיו (קץ מא יד) "וירִצֻהו מן הבור" היה סבור שבודאי העלה בתפילותיו מבור המאסר את הניצוצות הקדושים שנפלו מטה לתהומות הקליפה הטמאה, ועתה יש עליית קומה לכל הספירות שנפלו קומה אחת אחת מטה מן השניה "ויגלח ויחלף שמלֹתיו" כן היה סבור שמחמת צדיקותו תיקן העולם ועתה השיב לו ה' כתנות האור שנלקחו מאדם הראשון לאחר שפשט כתנות העור מעליו לאחר החטא, אלא שטעה כי עתידה לבוא שעבוד הקשה לישראל במצרים, והוא עצמו אין בכוחו לתקן לבדו חטא זה, רק קיבל יוסף הארת כתר- אדם קדמון.
ובינתים היו שרי המלך מרכיבים את יוסף במרכבות הסוסים לבוא אל ארמון פרעה, והיו המון העם מביטים בקישוטי הסוסים המפוארים ובגדי מלכות אשר לשרים המכובדים ומריעים למלכם, עד שנכנס יוסף אל הארמון ועמד לפני פרעה היושב על כיסא מלכותו. וכבר היה נראה לכל שנכנס יוסף ברוב עם הדרת מלך.
וכשפתר לו חלומותיו, מה שלא הצליחו שאר החרטומים וחכמי המצרים לסבר אוזנו שיהיה נחה דעתו בפתרון חלומותיו, מינה את יוסף להיות שליט על מצרים (מקץ מא מב) "ויסר פרעה את. טבעתו מעל ידו, ויתן אֹתה על יד יוסף" להיות גוזר בו גזירותיו ואליו מקשיבים לעשות ציוויו ולשמוע לקולו.
שאז היה מדמה בנפשו שבודאי תיקן חטאו של אדם הראשון מה שלקח מידה של האשה הפרי (בראשית ג ו) "ותקח מפריו ותאכל' ותתן גם 'לאשה עמה ויאכל" שבעבור זה סרו המלאכים מלהקשיב לקול לימוד תורתו בגן עדן כי גורש משם, ועתה שבה לו בסימן טבעת המלך על ידו "וילבש אֹתו בגדי שש" המרוקמים מבד המשי וחוטי הפשתן הראוים לבן המלך, שהיה מדמה בעיני רוחו שהוא אדם הראשון שמכניסוֹ הקב"ה לגן עדן, ועוד רגע יגאל וישוב לראות את יעקב אביו, אם לא גזירת ה' לשעבד ישראל במצרים.
