ט. מכה תשיעית- חושך

"ויהי חֹשך אפלה" היה החושך במשך שישה ימים. והיום השביעי של החושך הצטרף בעת שיצאו לאחר מכן בקריעת ים סוף. בשלושת הימים הראשונים לא חושך בלבד היה כפי שיש בלילה, שאז הירח וכוכבים מאירים, אלא אפלה שחשוכה יותר מן החושך והיא כערפל העולה מן היאור. שהיו אדים גדולים עולים מלחות היאור לכסות כל ארץ מצרים, ולא יכלו לההפך לעננים המורידים הגשם כי אקלים מצרים מונע זאת.

והיו האדים עבים ודחוסים עד שלא יכלו המצרים אפילו להדליק הנר כי לחות הערפל היתה מכבה אותו מיד, כשם שנמצא בבורות העמוקים החשוכים כי אין די האוויר לתת לאש לדלוק. ולכן גם לא יכלו המצרים לנשום האויר הנקי, כי היה רווי כולו בלחות המים. וכן לא יכלו לראות איש את אחיו.

סיבה למכה זו, שלא יראו המצרים את ישראל קוברים את אחיהם הרשעים בשלושת הימים הראשונים, כי רצו להמשיך להשאר עבדים לאדוניהם, ולא ירצו לצאת ממצרים. ואם היו המצרים רואים זאת היו מתנשאים בלבם לומר שגם מבני ישראל הרג ה'.

בתחילה היו ישראל שישים ריבוא, גברים מבן עשרים שנה מלבד הנשים והטף, כפול חמש שהם 300 ריבוא (שלוש מיליון), ובמכת החושך מתו ארבע חמישיות מהם שהם 240 ריבוא (2.4 מיליון) כך שנשאר מהם לאחר מכת החושך 60 ריבוא (600,000).

בשלושת הימים האחרונים נתעבה החושך והערפל עוד יותר, כך שמי שישב לא יכל לעמוד ומי שעמד לא יכל לשבת, ואף לא ידעו לאן ללכת, כדי שלא יראו את בני ישראל נמצאים בביתם ורואים מטמוניהם היכן ששמו רכושם (בֹא י כג) "ולכל בני ישראל היה אור במושבֹתם" בין בארץ גושן היכן שישבו, שאז אדי הערפל לא הגיעו אליהם.

וכן היה נס בתוך נס, שגם אם היו בני ישראל במצרים ובתוך ביתם, היכן שהחשיכה, יכלו לראות, שאז היו רואים כל רכושם, כספם וזהבם של המצרים. וזה בכוח האור הגנוז שהאיר הקב"ה לישראל שסילק מהם החושך הגשמי. כדי שלאחר מכן כאשר יֵצאו ממצרים, יהיו יודעים לבקש הרכוש והתכשיטים בכל מקום אשר בביתם, להיות מתקיימת הבטחת ה' לאברהם (לך לך טו יד) "ואחרי כן יֵצאו\ ברכוש גדול".

ולפי מלבי"ם: מהיכן הביא עליהם הקב"ה החושך? רבי יהודה אומר: מחושך של מעלה, שנאמר (תהילים יח יב) "ישת חושך. סתרו". רבי נחמיה אומר מחושך של גיהנם. רבי נחמן אומר: מאדים עבים העולים ממעמקי תהום הארץ והיו עולים עד השמים לכסות אור השמש.

וכן סיבה נוספת למכה זו, לפי שהיו המצרים עובדים לשמש, לכן החשיך אותו ה'. וכן לפי שהיו המצרים מעבידים את בני ישראל כל היום בשדה ובבניין תחת השמש הקופחת עד שהחשיך היום, מידה כנגד מידה החשיך להם ה' הימים.

י. מכה עשירית- בכורות

בא משה לפרעה והודיע לו (בֹא יא ד) "כחצֹת הלילה. אני יוצא בתוך ,מצרים" להעיד על ענוְתנותו שאינו יודע מתי בדיוק חצות הלילה, אלא הקב"ה לבדו, שלא יאמרו המצרים משה בודה מלבו, אבל הקב"ה כן יודע אפילו הרגעים, כי אז לא יהיה חילול ה' בעיניהם.

והיו בכורות שלא מתו, כי הצטרפו באותו הלילה לישראל לחגוג את קורבן הפסח, כי אז חפצו בגאולת ישראל וניצלו מן המגיפה. וכן פרעה עצמו היה בכור וניצל כדי לראות את המכות. וכן בתיה בת פרעה הבכורה ניצלה כי הצילה את משה וגידלתו.

הסיבה למכה זו, שנאמר (יא ה) "ומת כל בכור, בארץ מצרים מבכור, פרעה היֹשב על כסאו" שאז המכה נגעה לפרעה עבור בנו בכורו העתיד לרשת כסאו.

"עד בכור השפחה, אשר אחר הרֵחים" לפי שהיו העבדים המצרים והאסירים בבור מעדיפים להשאר להשתעבד לאדוניהם ובלבד שישארו העברים אתם, שאז יחשב להם זה לשמחה ולנחמה.

"וכל בכור בהמה" שהיו נחשבים לאלוקי המצרים, ואין הקב"ה נפרע מאומה אלא אם כן נפרע תחילה מאלוקיהם.