תרח אבי אברהם שירת המלך נמרוד
הנה בתקופה קודם שנולד אברהם לתרח, היו אנשי הדור עובדים עבודה זרה כפי שציום נמרוד, כאשר קיבצם אל ארץ שנער הגדולה היא בבל, והמרידם לעבוד שם אל אחר, עליו נאמר (נח י ח) "וכוש. ילד את נמרֹד הוא החל להיות, גבֹר חיל" עשה עצמו אלוה עליהם והיו נאמנים לו.
היה תרח משנה לנמרוד המלך וכומר לעבודה זרה ומכובד בקרב אנשיו. היה מקום מגוריו באוּר כשדים (הממוקמת כיום בדרום טורקיה), היא עיר הנמצאת בארם נהריים, שנקראת כך הוא על שום ששוכנת היא בין שתי נהרות סמוך לעיר חרן.
תרח הוליד את אברהם
(נח יא כו) "ויחי תרח. שבעים שנה ויולד את אברם, את נחור ואת הרן" בלילה בו נולד אברהם, הזמין תרח את כל השרים והחכמים להשתתף עמו בסעודת המשתה. לאחר שיצאו מביתו, ראו החכמים בהיותם חוזים בכוכבים ומבינים הסימנים העתידים להיות, כוכב גדול יוצא מהמזרח ובולע ד' כוכבים מארבע רוחות העולם. הלכו לנמרוד ואמרו שעתיד להוָלד בן לתרח שיבטל אמונתו ויירש ארץ כנען ויהרוג ד' מלכים. לכן כדאי יהיה לו להרגו תמורת הממון לפני שיגדל ותקרה לו צרה זאת.
קרא נמרוד לתרח והודיע לו למסור לו את בנו. אלא שלא חפץ בכך, כי אהב את בנו. ומיד נזכר שבאותו הלילה הולידה שפחתו בן. ולפיכך החליף אותו בבנו שלו, ומסר אותו לנמרוד שהרגוֹ בתמורה לממון הרב שנתן לו, כי אז נחה דעתו.
וכשהגיע אברהם לגיל ג' שנים, התחיל לחקור בדעתו עד שגילה שהאלילים הבל ושהשגחת ה' נמצאת בעולם.
תחבולת ואברהם לשבור הפסלים
שבר הפסלים והניח המקל ביד הפסל הגדול
יום אחד נפל תרח למשכב והיה חולה, וביקש מהרן ואברהם שיחליפו אותו במכירת הפסלים, כי חנות היתה לו בה היה מוכר האלילים לאנשי המקום. והיו כל אחד יושבים בנפרד זה מזה. הלך אברהם לאמו וביקש ממנה להכין מאכלים טובים, להביאם למנחה לאלילים כדי לרַצותם כביכול. אז עשה התחבולה שלקח המקל וניתץ הפסלים ואז הניח המקל ביד הפסל הגדול.
כיון ששב תרח אביו וראה כל הפסלים השבורים, שאל את אברהם: מי עשה להם זאת? סיפר לו שהניח המאכלים בפני הפסלים והחלו לריב ביניהם מי יאכל ראשון, ואז בא הפסל הגדול שביניהם ולקח המקל ושבר את כולם. שאל אותו תרח בתדהמה: וכי כסיל אתה שתאמין לזאת, שאיך יתכן לפסל לראות ולדבר ולאכול ולנוע?. ענה לו אברהם: אכן דבר אמת אמרת ואיך תאמין אתה? והיה אברהם מוכיח אותו על טעותו.
למאמר על לבן המכשף עם הפסלים לחץ כאן
הוכיח האנשים שמפסידים כספם לחינם
וכן כשהגיע זקן אחד לקנות הפסל, היה אברהם מוכיח אותו: אבוי לך שאתה בן חמישים ומשתחוה לפסל בן יומו, ובכך גירש אותו בבושתו.
וכן כשהגיע זקן אחד לחנות היכן שישב אברהם, ביקש לקנות פסל, שאל אותו: בשביל מה אתה צריך, והרי לפני כן קנית אצל הרן אחי? ענה לו הזקן: כשבאתי לביתי באו גנבים וגנבו הפסל.
השיב לו אברהם: כיצד אתה עובד לפסל שאינו יכול להציל עצמו וכל שכן שאינו יכול להציל אחרים?! אמר לו הזקן: אז למי אעבוד? ואז הסביר לו על השגחת ה' בעולם.
והיה הזקן מסתובב ברחובות העיר ומודיע ברבים מה שלימד אותו אברהם. וכשנודע זאת לנמרוד, שלח חייליו להרגו, והכריז להביא את אברהם להשליכו לכבשן האש.
השליך נמרוד את אברהם לכבשן האש
ציווה נמרוד לאברהם להשתחוות לאש הנחשבת לאלוקיו. אמר לו לאברהם: אם כך כדאי להשתחוות למים אשר מכבים את האש.
אמר לו נמרוד: אז תשתחוה למים. השיב לו לאברהם: כדאי אם כך להשתחוות לענן שסובל לנשוא בתוכו את המים.
ציווה לו נמרוד: אז תשתחוה לענן. ענה לו אברהם: אם כן כדאי להשתחוות לרוח שמפזר את הענן.
אמר לו נמרוד: אז תשתחוה לרוח. ענה לו לאברהם: אז כדאי כבר להשתחוות לבן אדם שסובל הרוח.
ציווה עליו נמרוד: אתה משיאני בדברים, אני איני משתחווה אלא לאוּר, ואני משליך אותך לתוכו, ויבוא אלוקיך שאתה משתחווה לו ויציל אותך ממנו.
עמד שם הרן ועשה התנאי: אם ינצל אברהם מן האש, יאמין באמונת ה', ואם לא ינצל, ישאר באמונת נמרוד. יצא אברהם שלם בגופו מכבשן האש כי בא המלאך מיכאל והעלה אותו. אך לפי שהרן קוסם היה והיה רגיל בכשפים, עדיין לא היה בטוח באמונת ה' כי לא הכיר אותו כאברהם, ובאו אנשי נמרוד והשליכו אותו לאש כי בטחו בכשפיו שיצילו אותו, וסוף שנשרף בשרו והיה תרח אביו קובר אותו בחייו.
.
