לחץ להגדלה
נח יא
עזבו דור הפלגה את ה'
היה נמרוד גיבור חיל וכבש האומות תחתיו להכניעם לעבדו שם אל אחר. ומה שהיתה בתחילה אמונה אחת בלבם (א) "ויהי כל. הארץ שפה אחת" אף דיברו כולם בשפה אחת שהיא לשון הקודש "ודברים אֲחדים" לאחר מכן הרבו דבריהם לדבר על הקב"ה שהוא אחד לעשותו עליהם אלוקים רבים תחתיו.
וכנגד זה (א) "בְני" הוא שֵם וכן עֵבֶר שהיו בניו הצדיקים של הקב"ה, לעומת שאר אנשי הדור "שמֹר אמרי" המשיכו לשמור ציווי ה' ליישב העולם, כמו שנאמר (בראשית ט א) "פרו ורבו' ומלְאו את .הארץ" ולא כפי שנהגו בני הדור (ב) "ויהי בנסעם' מקֶדם" הסיעו עצמם מקדמונו של עולם "וימצאו בקעה בארץ שנער. וישבוּ שם" מצאו להם מקום אשר יכיל את כל אנשי העולם לקבצם יחד על פי עצת נמרוד "ומצוֹתי תצפֹן אתך" שמרו בלבם אמונת ה' ולא עזבוהו ללכת אחר עצת נמרוד לעבוד שם אל אחר.
(ב) "שמֹר מצוֹתי וחיה, ותורתי כּאישון עיניך" היו בני אומת שֵם מעדיפים לא לעזוב מקומם, אלא להשאר בארץ ישראל לרשת החיים העליונים לנשמתם בלימוד תורת ה' (ג) "קשרם. על אצבעֹתֵיך כתבֵם על לוח לבך" לא שכחו אמונת ה' מלבם ללכת אחר עצת נמרוד לעבוד שם אל אחר, כפי שהיה נמרוד משכנע כל בני העולם (ד) "אמֹר לחכמה אחֹתי את. ומֹדע לבינה, תקרא" המשיכו בני אומת שֵם לדבר בפיהם חוכמת ה' כאדם הקרוב לאחותו (ה) "לשֹמרך מאשה זרָה מנכריה. אמריה החליקה" היו נשמרים להרחיק לבם מאמונת שם אל אחר, שנחשבת זרה ונכריה לשם הוי"ה.
.
ביקש נמרוד לעבוד שם אל אחר
והיה שֵם יושב באוהלו ולומד תורת ה', והנה (ו) "כי בחלון' ביתי בעד אשְנבי נשקפתי". היה שֵם כוהן גדול יושב בישיבתו ואינו פוסק פיו מלדבר תורתו, וכשהגיע נמרוד מרחוק יחד עם שריו הנכבדים, היה משקיף מחלונו עליהם (ז) "וארא "בפתאים" ראהו פתי המבקשו לעזוב מקומו כשאר בני העולם העושים כדברו "אבינה בבנים; נער .חסר לב" ראה את נמרוד נער חסר דעת ה' ומתנער מעול שבע מצוות בני נח, מבקש להוליכו אל ארץ 'שנער' בו אותיות 'נער' "וימצְאו בקעה בארץ' שנְער וישבו שם" מצא לו תואנה לבוא במרד עם הקב"ה, לפי שכל אלף ותרנ"ו שנה מביא המבול על העולם להשטף בה כל יושבי תבל.
ועליו נאמר (י ט) "על כן יֵאמר כנִמרֹד 'גבור צַיד לפני ה'" היה צד דעתן של הבריות לסבור שגבורתו מכוחו ולא מגבורת ה' שהיתה מבגדו של אדם הראשון שלבש, ולכן המליכוהו עליהם, עד שקיבץ כל בני האומות להיות מונהגים תחתיו (ח) עֹבר בשוק" היה עובר בין השווקים להכריז בקולו לכל העוברים ושבים לקבצם תחתיו, כשם שיריע הסוחר למכור סחורתו "אצל פנה עד אשר קיבץ כל הנידחים הנמצאים מרחוק, ולא ארע חלילה וחס שנשאר מישהו בפינה המרוחקת שלא שמע דברי ציוויו להתקבץ אליו "ודרך ביתה, יצעד" עד שעבר נמרוד דרך בית מדרשו של שֵם במרכבות הסוסים המפוארות, ולו זקיפים משני צדדים להריע למלכותו.
(ט) "בנשף בערב, יום באישון לילה, ואפלה" כבר אסף נמרוד כל האומות והמשפחות היושבות בדד מכל קצוות העולם, עד הגיע עת הערב ולא תש כוחו מחמת גבורתו (י) "והנה אשה– לקראתו" היה נמרוד בטוח שעוד רגע יעזוב שֵם תלמודו ויֵצא מיד מבית מדרשו להקדים את פניו "שית זונה". נדמה שֵם הצדיק לנמרוד לאשה שדעתה קלה להתפתות אחריו, ובידו המזון לשים בצלחתו לכבדו ברוב פאר "ונצֻרת לב". ונוצר אמונתו בלבו אל עצת נמרוד לעבוד שם אל אחר עוד קודם שדיבר עמו להמיר דתו.
.
"הבה נלבנה לבנים... ומגדל וראשו בשמים""
הצדיק נמרוד מרידתו בקב"ה:
א. אף שם הכוהן הגדול עתיד להצטרף עמו
וכן היה נמרוד סובר בלבו (יא) הֹמיה היא" בוַדאי מרים שֵם את קולו בפני כל בני אומתו "וסֹררֶת בבֵיתה" ומנהיג שררתו בבית מדרשו לשכנעם אחר עצת נמרוד לעבוד שם אל אחר "לא ישְכנו רגליה" וכבר ממתין לו שרק יקָחוֹ אליו, כי אינו יכול לשכון עוד בארץ ישראל (יב) "פעם בחוץ" היה שֵם יוצא מתוך אוהלו להתבטל מתורתו ומסתובב לחפש את נמרוד כל הימים, ושואל האנשים היכן הוא שיקחנו אל ארץ שנער הטובה שהיא מחוץ לארץ ישראל, וכשלא מצא אותו "פעם ברחֹבות" היה בוַדאי יוצא לרחובות העיר לחפשו, ושואל האנשים היכן נמרוד שיבוא להושיעו.
וכשלא מצא אותו "ואצל כל פינה, תארֹב" היה שֵם אורב לו, כי בוַדאי מסתתר נמרוד בפינה הנידחת לעבוד שם אל אחר, ואיך הסתיר ממנו זאת, ופתאֹם שנגלה לו ברוב פאר מלכותו, הנה עתה יֵצא שֵם וכל בני אומתו לקראתו (יג) "והחזיקָה בו" בבגד אדם הראשון שלבש נמרוד אשר סגולתו להיות משתחוִים ונכנעים לו אף החיות "ונשקָה לו" להראות לו אהבתו שלא יפרד ממנו כל הימים "העזה 'פניה ותאמר' לו" בעזות פניו של נמרוד להרשיע יחד עמו (יד) "זבחי שלמִים עלי היום: שלמתִי נדרי" כבר זבח הוא לשם אל אחר כי לא יכל להמתין לו עוד, להראות לו שנאמן הוא באמונתו.
(טו) על כן יצאתי לקְראתך" לראות פני מלך שכל בני העולם משתחוִים לו, ויהיה אף שֵם מבקש שינהיג עליו מלכותו "לשחר פנֶיך ואֶמצאך" ואף יהיה מציע לנמרוד מקום ללון אצלו, בהיות שהגיע אליו עייף לעת ערב, ומיד יֵצא עמו בעת השחר אל ארץ שנער, כדי לא לאבד אפילו רגע אחד בבניית המגדל (טז) "מרבדים רָבדתי ערשי' חטובות אטון מצרים" יהיה שֵם מציע לו מיטתו המקושטת בבדים המשובחים הבאים ממצרים שערכם רב ביותר כראוי למלך (יז) "נפתי. משכבי מור אהלים וקנמון" אף יהיה מפזר הבשמים היקרים על מיטתו כדי שיישן שינתו העריבה בשלוה.
ב. עזבה השגחת ה' את בני האדם בעולם
(יח) "לכה נִרוה דֹדִים עד 'הבֹקר נתעלסה באהבים". רומז לאהבת לבם לעבוד עבודה זרה, כמו שנאמר (מלאכי ב יא) "בָגדה יהודה… חילֵל יהודה קֹדש. ה' אשר אהב. ובעל בת אל נֵכר" שהיא הפך השכינה הנחשבת אשה קדושה לקב"ה (יט) "כי אין. האיש" הוא הקב"ה הנקרא (שמות טו ג) "ה' אִיש מלְחמה" "בּביתו" כבר עזבה השגחתו את בני האדם "הלך' בדרך מֵרחוק" עלה כביכול לעולמות העליונים ושמו נשכח מלבם, שבעבור זה כדאי לו ללכת אחר עצת נמרוד לעבוד שם אל אחר.
(כ) "צרוֹר הכסף, לקח בידו" וכביכול כבר אינו צריך לנדבת מטבעות הכסף עבור בניית מקדשו וכפרת נפשותיהם של אומת ישראל העתידה לצאת משֵם, כמו שנאמר (שמות ל טז) "ולקחת את כסֶף הכפֻרים מאת 'בני ישראל. ונתת אֹתו על עבודת אהל' מועד… לכפר על נפשֹתיכם".
ג. חפץ ה' להביא המבול שנית להשמידם
וכאשר יצטדק לפניו אבימלך לטעון שאיך יתכן שיעזוב ה' השגחתו מהם, והרי עתיד להביא המבול שנית על העולם, לזה דימה בשכלו שיהיה עונה לו שֵם "ליוֹם הכסא יבֹא' ביתו" הוא יום המבול שעתיד לחזור הקב"ה כביכול לאחר ש"מ שנים להביא עליהם המבול, כי כל אלף ותרנ"ו שנה מביא הוא עליהם המבול שמא ימרדו בו להתגבר עליו, ולאחר מכן עולה שוב לעולמות העליונים, ובעבור זה יהיה שֵם מפציר בו לזרזו להספיק לבנות את המגדל המבוצר לשכון שם כל אנשי העולם כדי להצילם.
וכל אלו המחשבות היו בלבו של נמרוד קודם שהגיע אל שֵם היושב בבית מדרשו, לבקש הליכתו עמו עם בני אומתו, כפי שכבר הסכימו שאר אנשי הדור לבוא עמו אל ארץ שנער ולכבד מלכותו עליהם (כא) ".הטתו ברֹב לקחה" היה נמרוד מטה לב בני האדם לפתותם לעזוב שם ה' מקרבם "בחלק שפתיה' תדיחנו" מדרך הישר ללכת אחר עצת נמרוד לעבוד שם אל אחר.
היה לדור הפלגה לשמוע לתוכחת שֵם
א. נכנסה רוח שטות בקרבם
אלא שהיה שֵם מוכיח את בני הדור (כד) ".ועתה בנים" הם בני דור הפלגה "שמעו לי 'והקשיבו לאמרי פי" להיות יודעים שאי אפשר להפר ציווי ה' שציוה ליישב העולם, ללכת אחר עצת נמרוד לעבוד שם אל אחר (כה) "אל ישט" להכניס רוח שטות בקרבם לשכוח שם ה' "אל דרכֵיה לבך" לעזוב דרכי ה' הישרות "ואַל תתָע בנתיבותיה" לטעות אחר נמרוד לעזוב ארצם.
ב. טוב להם למות בקידוש ה'
וכן היה שֵם טוען לבני האומות (כו) "כי רבים חללים הפילה: ועצומים כל הרֻגיה" היה נמרוד מכה כל בני המשפחות והאומות היושבות בדד, עד שהפיל חללים רבים להכניעם תחתיו (כז) "דרכי שאוֹל ביתה יורדות אל חדרי מות" ואם יהיו סבורים שטוב להם להכנע לנמרוד על שמכה בהם, אם כן מוטב להם למות בקידוש ה' ולזַכות נשמתם לשבת במדור הקדוש והעליון מאשר לאבד חיי העולם הבא.
ומפני שלא שמעו לו (כב) "הולך אחרֵיה פתאֹם" הלכו בני דור הפלגה אחרי נמרוד ועזבו מקום ישיבתם בעולם להתקבץ תחתיו "כשור אל טבח' יבוא" כשם שיטעה השור לחשוב שהולך הוא אל האבוס לאכול תבואתו, אלא שאינו יודע שהולך הוא אל בית המטבחים להשחט.
ג. טועים שיקבלו שכר מעבודת שם אל אחר
כן טעו בני הדור לסבור שמקבלים שכר טוב מעבודת שם אל אחר, ולא כן הוא אלא עתיד הקב"ה להענישם (ז) "הבה נרדה' ונבלה שם שפתם אשר לֹא ישמעו' איש שפת רעהו" לא יהיו מבינים זה את זה, וממילא תחדל מהם בניית המגדל לבלבל לשונם "וכעֶכֶס אל מוסר אויל" כשם שלשון הנחש תכיש הבשר להכניס בו הארס לסחרר ראשו (כג) "עַד יפַלח חץ כבדוֹ" וכן החץ ינעץ בבשר להכאיב.
עונשם של דור הפלגה
כן היו שבעים המלאכים מתייעצים בלשון אנשי הדור שפה אחרת לעשותם אומה נפרדת זו מזו "כמהר צפור' אל פח" ובכך להיות המגדל הגבוה עבור שליש מן הדור הנמצא בו לפח ליפול בו ולהבלע ברעש האדמה, ושליש להיות איש את רעהו הורגים בחרב, ושליש לפוץ לכל עבר "ולא ידע כי' בנפשו הוא" לא ידעו שמרידתם בשם הוי"ה תביא עליהם החורבן.
