שלח הקב"ה את אדם מגן עדן

כשם ששלח יעקב את יוסף

(יד) "ויאמר לו" הקב"ה "לך נא, ראה את שלום. אחיך" לעשות עמם השלום בזה שיתוָדה על טעותו במחשבתו הראשונה שכביכול נתבטלה קללת עמל השדה והמיתה בעולם, ובמחשבתו השניה שכבר נשלמה הלבנה מקלקולה

"ואת שלום הצאן" וכן יבקש השלום ממלאכי הבריאה יצירה ועשיה, הנקראים (תהלים נ א) "כי לי כל חיותו יער בהמות בהררי אלף" שמבררים ניצוצות הקדושה בכל יום להעלותם מעלה לאצילות "והשבני דבר" להיות מליצים עליו זכות, כאשר נשמתו נפרדת מגופו ומבקשת לעלות לגן עדן.

"וישלחהו מעמק חברון" כי אז נזכר אדם הראשון שכבר שלח אותו משם (כג) "וישלחהו' ה' אלֹהים. מגן עדן" מקום שנתחבר עם המלאכים "לעבֹד את 'האדמה" להיות עליו קללת עבודת האדמה והמיתה מכוח נחש הקדמון.

"ויבֹא שכמה" לשאת על שכמו משא התבואה, וכן לשון נשיכה שמבקש הנחש לנשכו, ואז אברי גופו מתרגשים ורועדים מפניו, ואז הנשמה נפרדת מן הגוף והולכת ומשוטטת.

(טו) "וימצאהו איש" המלאך גבריאל הנדמה לאיש גיבור ושר הדין, אשר תחתיו ממונים מלאכי הדין לשפוט עוונות בני האדם "והנה תֹעה בשדה" אין הנשמה יודעת לאיזה דרך תלך ולאיזה מקום יעלו אותה, אם לגן עדן ואם לגיהנם.

וכן עדיין היה טועה לסבור שצדק בחלומו הראשון בעניין קללת עבודת השדה שסרה ממנו "וישאלהו האיש לאמר: מה תבקש" רומז לנשמה שמבקשת הזכויות, כמו שנאמר (איוב לג כג) "אם יש עליו מלאך..מליץ אחד מני אלף. להגיד לאדם ישרו" שמכל מצוה נעשה מלאך להליץ עליו זכות.

(טז) "ויאמר את אחי. אני מבקש" לעשות עמו השלום מפני בעלי הדין "הגידה נא לי. איפה הם רֹעים" ביקש למצוא הדרך העולה חזרה לגן עדן ממה שגרש אותו קודם לכן

(כד) "ויגרש' את האדם 'וישכן מקדם לגן עדן" במזרחו חוץ לגן "את 'הכרובים ואת 'להט החרב המתהפכת" הציב מלאכי החבלה עם חרב הלוהטת "לשמֹר את דרך"עץ החיים" שלא יכנס שם לאכול מפרי עץ החיים.

ביקש אדם הראשון לשוב לשערי הגן

אך זרקוהו אחיו המלאכים לבור- ציה

(כג) "ויהי כאשר בא יוסף" הוא אדם הראשון שהוסיף לחלום חלומות "אל אחיו" שחשבם למלאכי השרת, להכנס בפתח הגן עדן "ויפשיטו את יוסף, את כתנתו את כתֹנת הפסים אשר עליו" הוא כתונת האור שחשב לזכות בו ממה שנתן לו יעקב הנחשב לקב"ה, כי היה בטוח שכבר נמחל עוונו.

(כד) "ויקחוהו" בכמה מלאכי חבלה האוחזים בו להורידו מטה "וישלכו אֹתו הבֹרה. והבור רֵק, אין בו מים" שהיא ארץ ציה השישית מלמטה למעלה, שנאמר בה (תהלים סג ב) "בארץ ציה ועיף, בלי מים" הוא מדור ראשון ליפול בו הנכשלים בתאוות עולם הזה, שהיה להם לאחוז בשדה הקדושה שהיא השכינה.

אך נפלו בידי המלאך פתו"ת המפתה בני האדם מדרך הטובה להביט בניאוף ובזנות, כנגד מה שטען יוסף שהיו האחים נושאים ונותנים עם בנות הארץ, שאז נתנו בהן עיניהם ואם כן חשודים הם על העריות, ולא כן הוא כי טעה, ע"כ שפטוהו להיות נידון שם בעצמו.

כן חטא אדם הראשון אחר תאוַת עיניו (ו) "ותרא האשה_כי טוב העץ למאכל. וכי תאוה הוא לעינים, ונחמד העץ להשכיל: ותקח מפריו ותאכל"ותתן גם לאשה עמה ויאכל" נתפתה אדם הראשון אחר יופיה של חוה להאמין לשקרה, ונתן עיניו כמותה במראה יופיו של הפרי להתפתות לאכלו.

כי אז המעיט עיניו מלראות הארת השכינה, שסרו עיניו לטומאה, ונידון בידי המלאך סרסורי"ה שמסרסר לעבירה, ועומד על הקבר בזמן שהגוף נידון, ו'שובר עיניו' שהוא ראשי תיבות ש"ע של שעשו"ע כמניין מילוי חסר של סרסור,

סרסור – יה           

מי מוי               

כשכ ש

שעשו"ע=746

שנתפתו עיניו אחר שעשועי והבלי עולם הזה, וע"כ נידון על ידו לפנים בהיכל זה, שעליו נאמר "והבור,,ריק אין בו .מים" אבל נחשים ועקרבים יש בו שהם מלאכי הדין הנושכים הנשמה כשהיא נכנסת שם.

שנרמז ש' סוף 'נחש' וע' תחילת 'עקרב' ושאר האותיות נ"ח + קר"ב כמניין שי"ן 360, ותחילת מילויו ש' של 'שדי' וסופו 'די' שבחילופו 'יד' להיות המלאך סרסורי"ה אוחז בו בידו לייסרו, וסרסורי"ה כמניין ישרא"ל 541.

לכן אמר ה' לישראל (דברים יא טז) "השמרו לכם פן יפתה לבבכם" להיות המלאך פתו"ת מענישם בהיכל הראשון הנקרא בור "וסרתם ועבדתם אלֹהים אחרים"

כי אז יענישם המלאך סרסורי"ה מענישם ממה שסרו אחר לבבם, ואז התעורר אדם מחלומו בבהלה, ואמר 'אוי לי מאותה ארץ הנקראת ציה'.