מדוע גזר פרעה להשליך הבנים ליאור?
הנה קודם שנולד משה רבנו, היו יועצי פרעה החוזים בכוכבים ומזלות רואים שעתיד להוולד מושיען של ישראל, אך עתיד ללקות במים,
רק לא ידעו שעתיד ללקות במי מריבה, כאשר עתיד להכות בסלע להוציא המים במקום לדבר אליו, שאז עונשו לא להכנס לארץ בסוף ימיו.
ובגלל שטעו התחכמו לגזור על כל הזכרים בין מישראל ובין ממצרים להטביעם ביאור.
עמרם שהיה מנהיג הדור של ישראל, החליט לפרוש מיוכבד אשתו בסוברו שלחינם יהיו יולדים וממילא ימותו. לכן נהגו כל הדור כמותו ופרשו מנשותיהן.
בזכות מרים הנביאה נולד משה
באה אליו מרים בתו הבכורה בהיותה בת שש, ואמרה לו: 'אתה עושה גרוע יותר מאשר פרעה שהורג את הזכרים, כי אתה גוזר גם על הנקבות, שלא יוולדו מלכתחילה, בהיותך מונע הלידה לגמרי'.
שמע לה עמרם והבין טעותו ונישא לאשתו שוב (שמות ב א) "וילך איש: מבית לוי ויקח את בת/ לוי" לקח אותה לאשה שנית, וכן נהגו כל הדור כמותו ושבו לנשותיהן להוליד.
ומה שהיתה יוכבד בת ק"ל שנה, חזרה לנערותה ללדת.
מרים כבר מקטנותה היתה מתנבאת שעתיד עמרם להוליד מושיען של ישראל. וכשנולד משה, היה מהול והתמלא הבית אורה. אז האמינו עמרם וכל הדור לדבריה שבאמת נביאה היא.
בזכות מרים שהשיבה את עמרם ליוכבד וכן אצל כל בני ישראל, זכתה לעשות המצווה של חופה וקידושין, להיות אומרים 'כדת משה וישראל' שאז נולד לעמרם ויוכבד משה,
שכשם שנמשה מן היאור, כן עתיד למשוך הארת הקדושה של מי התורה להשקות את ישראל בידיעת ה', כאשר הוריד תורה לישראל במעמד הר סיני.
ומרים הוציאה את הבאר הקדושה מגן עדן להשקות את ישראל בהליכתם במדבר.
הגיע משה לבית פרעה
כאשר נולד משה, ראוהו שהיה מהול וכל הבית התמלא אורה, שאז היה להם הסימן שנולד מושיען של ישראל.
באותו היום הודיעו החוזים בכוכבים לפרעה שהנה עתה נולד מושיען של ישראל, אלא שאינם יודעים אם מישראל או ממצרים הוא, לכן באותו היום גזר גם על הזכרים בעמו להשליכם ליאור.
יוכבד הולידה את משה ל-6 חודשים ויום אחד, שאז הספיקה להניק אותו 3 חודשים.
המצרים ספרו לה 9 חודשים, והגיעו אליה לקחת אותו, כי הסתירה מהם שנולד קודם לכן, ואז לא יכלה להסתיר אותו בביתה מפניהם עוד.
לכן לקחה תיבה, כדי שיהיה התינוק צף במים והיתה מבקשת רחמים מאת ה' שיציל אותו בהשגחתו. וכן שמה אותו בנהר להטעות החוזים בכוכבים שיהיו סוברים שהנה טבע מושיען של ישראל במים, לכן כבר לא חיפשו אחריו עוד והתבטלה הגזירה.
וכאשר ירדה בת פרעה ונערותיה לרחוץ ביאור, וראתה התיבה ואת משה התינוק בהיותו מהול, ידעה שמילדי העברים הוא, אך למרות הכל נכמרו רחמיה עליו, ולקחה אותו לביתה.
כאשר ביקשה להניק אותו אצל המצריות, לא קיבל מהן, כדי שלא יטמא משה שהשכינה עתידה לדבר עמו.
ולפי שרצתה מרים לראות אם נבואתה תתקיים, היתה מתחבאת בין קני הסוף לראות מה יֵעשה למשה.
כאשר ראתה בת פרעה שאין משה רוצה לינק מחלב המצריות, ניגשה למרים והציעה לה להביא מן העבריות שתניק אותו תמורת שכר.
אלא שהסתירה ממנה שאחותו היא ואת יוכבד אמו שהביאה אותה אל משה להניק אותו. ושכרה של בת פרעה, שנקראה בתיה וזכתה להכנס בחיים לגן עדן.
יצא משה לראות בסבל עמו
(שמות ב יא) "ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו" גדל משה בארמון פרעה עד שהיה בן 12שנה.
יצא משה מן הארמון ב-2 יציאות, כאשר בכל אחת עשה מעשה:
א. הביא לישראל מנוחת יום השבת
כאשר גדל משה בבית פרעה, נעשה מכובד וחשוב בין המצרים עד שמינו אותו לשר ביניהם. וכשראה העבודה הקשה של העִברים בעבודת הלבנים.
התחכם בעצה לפני פרעה שאין כדאי לישראל לעבוד אותו 7 ימים כי אז מלאכתם איטית כי תש כוחם וכשימותו מהם, יחסרו האנשים לעשות המלאכה ואז יפסיד המלך העבודה.
ואם יהיה להם יום המנוחה, אז יתחזקו ויזדרזו במלאכה במשך ששת הימים האחרים, וכשם שייטב להם כן ייטב למלך. כי אז הסתברה עצתו הנבונה לפרעה, ושמע לו.
בחר משה את יום השבת ליום המנוחה, מבלי שידע פרעה שכיוון משה את יום המנוחה לשם מצוַת שמירת השבת.
ב. נקם במצרי
היו חוקי המלך שיהיו הנוגשים המצרים ממונים על השוטרים העִברים, לצוות עליהם שהם עצמם יפקחו על ישראל במלאכת הבנייה והחרישה בשדה ולא יתבטלו לרגע.
היו הנוגשים המצרים משכימים בכל בוקר להגיע אל בתי השוטרים העִברים ודופקים בדלת להעיר אותם כדי שהם עצמם ישגיחו על ישראל להעיר אותם למלאכה.
קרה המקרה שאחד מן הנוגשים המצרים חמד באשת שוטר העברי ששמו דתן ושמה שלומית בת דברי משבט דן. לכן יום אחד עשה התחבולה להעירו קודם עלות השחר.
כאשר העיר לו דתן מדוע השכים להוציא אותו קודם הזמן, הכריח אותו הנוגש והוציא אותו בעל כורחו מביתו לעשות מלאכתו בשדה.
בינתים נכנס הנוגש המצרי למיטת האשה לשכב עמה, והיתה חושבת שהיא בעלה והתעברה ממנו.
ובאותו היום שחזר דתן לביתו, גילה שהיה משכבה עם הנוגש המצרי שרימהו. לכן הלך להוכיח את הנוגש וזה היה מלקה אותו ורוצה להרוג אותו.
ראה משה עניין זה, ולפי שחמל על העברי שהיה מעמו, דן ההלכה שכל המכה לישראל חייב מיתה (ב יב) "ויפן כה וכה/ וירא כי אין איש" ראה שאין עתיד לצאת ממנו אף איש צדיק בתולדותיו,
שבזכותו יהיה כדאי לו לחמול עליו "ויך את המצרי" לא הרים עליו ידו כלל, לפי שכל המרים יד על חברו נקרא רשע "ויטמנהו בחול" שלא יראה אף אדם את מעשהו, רק שדתן השוטר העברי ראהו, והלך להלשין לפרעה המלך.
שאז רשע היה שלא שילם טובה תחת טובה למשה שביקש לנקום נקמתו.
הוכיח את דתן וסוף שנמלט למדין
ביום השני כאשר יצא משה מארמון פרעה, ראה (שמות ב יג) "והנה שני אנשים עברים נצים ויאמר לרשע תכה רעך" הרים דתן ידו על אבירם חבירו להכותו, שלפיכך דן אותו משה לאיש רשע.
אלא לפי שחשב אותו דתן לאיש מצרי כי לא ידע שעברי הוא, ענה לו שאין נחשב בעיניו לשופט הראוי לשפוט את ישראל לפי חוקי דתם, כי לא מינה אותו פרעה לרדות בעם ומה לו להתערב.
כן סבר אבירם שרצה משה לדון אותו במיתה כשם שהרג את המצרי, אלא שטעה כי משפט העברי הוא בתוכחה בלבד להיות קודם מתרה בו ב-2 עדים.
גילה לו שיודע הוא שהרג את המצרי, כי חשב אותו לאחיו מבני עמו, ועתה מרד הוא בפרעה המלך "ויירא משה ויאמר אכן: נודע הדבר" חשש שאין ישראל ראויים לגאולה מפני בעלי לשון הרע שבתוכם.
אז נמלט ממצרים אל ארץ כוש ומלך בה 40 שנה, ולבסוף הלך לארץ מדין לשבת שם.
משה הושיע בנות יתרו ונשא בתו
כאשר הגיע משה למדין, הגיע אל הבאר כי למד מאבותיו שזיווגו של אדם בבאר, כפי שקרה ליצחק שמצא אליעזר עבד אברהם את רבקה אשתו בבאר, וכן יעקב את רחל.
פגש בשבע בנותיו של יתרו ליד הבאר שרצו לדלות המים להשקות צאן אביהן. והיו כולן משכימות אל הבאר ואף הולכות יחד כדי לזרז שאיבת הבאר קודם שיבואו הרועים כי יראו מהם. ובאותו היום אחרו הבנות,
וכשפגשו אותן הרועים, רצו לחטוא עמהן במשכב הזנות, והיו ממאנות וצועקות. שמע אותן משה ונלחם ברועים וסילק אותם מן הבאר, ואף סייע לבנות להשקות את צאנן, כי למד מיעקב שדלה המים להשקות צאן לבן עבור רחל.
הלכו הבנות לספר ליתרו גבורת משה שהושיען, ושהיו המים עולים מן הבאר לרגליו מבלי שהצטרך לשאוב אותם.
בכך הכיר יתרו שהוא מתולדות יעקב שקיבל ברכה זו, וכן ראה שעניו הוא על שלא בא עמהן לבקש שכרו ממנו לחמוד מעושרו.
לכן ביקש מהן יתרו שיהיו חוזרות אל הבאר לבקשו שיבוא עמהן לשכון עמו. וסוף שהשיא לו את צפורה בתו לאשה והוליד בן ושמו גרשֹם על שום שגורש מלדור בארץ מצרים, להיות גֵר בארץ נוכריה.
התגלה ה' למשה בסנה
יתרו מינה את משה להיות רועה צאנו בשבתו במדין. יום אחד ברח ממנו גדי והיה רודף אחריו להשיג אותו,
עד שהגיע למקום אשר התגלה לו ה' בסנה, שהוא כשיח הקוצים שהיה נראה שבוער הוא באש, אך בדרך הנס ענפיו לא נשרפו כלל, וזה הפך מן הטבע בהיות הקוצים נוטים להשרף מיד.
ורמז לו בזה שישראל רומזים לשיח הקוצים הנשרף בייסורי השעבוד ועדיין עומדים וקיימים הם, כדי לקיים גזירתו שגילה לאברהם שעתידים להשתעבד במצרים ולבסוף יֵצאו ברכוש גדול, ומשה יהיה מושיעם.
והיה משה מתעכב שם 7 ימים כי לא קיבל שליחותו מחמת יראתו, שהיו לו 2 תירוצים: מצד העם שיש בהם בעלי לשון הרע שאז דוחים הגאולה, ומצד עצמו שכבד פה וכבד לשון הוא ואיך ידבר בפני פרעה.
לפיכך ענה לו ה' שיהיה עושה האותות ומופתים ויהיו מאמינים לו שבא להושיעם, ואכן ראויים הם לגאולה לאחר שעבודם, וכן ישלח לו את אהרן אחיו שידבר כל אשר יאמר לו בפני פרעה.
