התלונן אשמדאי מלך השדים שאינו שולט בעולם
בעוד היה אשמדאי מלך השדים לומד תורה עם שדים בישיבה של מעלה, ראה חלליות של חוצנים ברקיע והיה סבור שלומדים תורה כמותו.
אז שאל 'וכי חייזרים אלו שולטים ברקיע?', וכבר לא הצליח להתרכז בלימוד תורה כי חמתו בערה בו ביותר, שהיה אומר 'מלומד אני ממה שכתוב בפירוש לתורה (ילקוט שמעוני מלכים א יח)
עשרה מלכים מלכו בכיפה
- מלך ראשון: הקב"ה שברא את .העולם.
- מלך שני: נמרוד, שנאמר (י י) "ותהי 'ראשית ממלכתו. בבל" כשם שהחל שלטונו מראשית העולם, כן המשיך אותו עד סופו.
- מלך שלישי: יוסף, שנאמר (בראשית מא יז) "וכל הארץ" כל יושבי הארצות "באו מצרימה. לשבֹר אל יוסף".
- מלך רביעי: שלמה, שנאמר (מלכים א ה א) "ושלמה מושל, בכל הממלכות, והם מביאים איש מנחתו".
- מלך חמישי: אחאב, שנאמר (מלכים א ח י) "חי ה' אלֹהיך. אם יש גוי וממלכה. אשר לא שלח אדֹנִי. שם לבקשך" וכן (מלכים א כ טו) "ויפקֹד את נערי..שרי המדינות ויהיו .מאתים ושנַים ושלֹשים".
- מלך שישי: נבוכדנצר, שנאמר (ירמיה כז ו) "ועתה אנֹכי נתתי את כל .הארצות האלה ביד .נבוכדנצר מלך בבל. עבדי 'וגם את חית השדה' נתתי לו לעבדו".
- מלך שביעי: כורש, שנאמר (עזרא א ב) "כה אמר. כֹרש מלך פרס: כל ממלכות הארץ. נתן לי ה' אלֹהי השמים".
- מלך שמיני: אלכסנדרוס מוקדון, שנאמר (דניאל ח א- ה) "בשנת שלוש, למלכות בלשצאר… ואני הייתי מבין, והנה צפיר העזים. בא מן המערב, על פני כל הארץ" להכליל כל הממלכות.
- מלך תשיעי: המשיח, שנאמר (תהלים עב ח) "ויֵרד מים עד ים, ומנהר עד אפסי' הארץ".
- ומלך עשירי: הקב"ה, שחוזרת המלוכה. לבעליה, שנאמר (ישעיה מד ו) "אני ראשון. ואני אחרון. ומבלעדי אין אלֹהים".
אז הסיק מסקנתו 'ואם כן אלו בני האדם אשר בשר ודם הם ולמרות הכל זכו למלוך בכל העולם, מדוע איני נזכר ביניהם, וכל מלוכתי רק על שדים ?' וכן היה מתרעם בכעס 'וגם אם לא זכיתי למלוך על כל העולם, אז לפחות היתה זכותי למלוך גם על בני האדם אשר בעולם תבל, ומדוע אינם מקבלים עול מלכותי עליהם?'
.וכן 'וכי לימוד תורה של שדים אינו שוֶה דבר בעיניהם?'
שהרי כתוב (גיטין וסח.) 'ובכל יום יושב אשמדאי מלך השדים ללמוד תורה 'בישיבה שלי מעלה. ולאחר מכן יורד לארץ. בישיבה של 'מטה'.
ומפני קנאתו הגדולה, רקע רגליו ברקיע ונשמע קול שבר הגדול וכרוח סערה חזקה המתקרבת בערפל, וקול זעקתו הגיע עד כיסא הכבוד.
עד אשר רעשו כל הרקיעים העליונים היכן שעומדים רבבות מלאכי השרת לשיר לפני הקב"ה.
להיות מזדעזעים ושואלים אלו את אלו 'ומה יום זה משאר הימים ששומעים אנו את זעקתו הגדולה של אשמדאי מלך השדים ולא מלימוד תורה עושה זאת?'
זמם אשמדאי שיפלשו חוצנים לארץ בטענותיו
הקב"ה בעצמו ציוה זאת לחוצנים
ואם כן מיד הוציא אשמדאי המולך על שדים קול הכרוז ברקיע העליון לבקש חוצנים הטסים בחלליות לבוא אליו לכרות עמו ברית.
(ג) "קול קורא במדבר. פנו דרך ה' ישרו בערבה. מסִלה לאלֹהינו" להיות אשמדאי מלך השדים סובר שאם לא זכה למלוך על בני האדם, מוטב שיהיו חוצנים מבקשים שליטתם עליהם.
שהיה אומר להם שהנה פינה להם הקב"ה הדרך ומסלול אל כדור הארץ, וכן פינה להם המקום לשכון שם במקום בני האדם לבקש לאחוז בנחלתה כדי לעבוד את ה'.
ראוים החוצנים לכבשו ארץ בני האדם
ועל זה נאמר (ב) "יהללך זר. ולא פיך. נֹכרי ואל' שפתיך" בא אשמדאי מלך השדים בהיותו זר כלפי חוצנים בהיותם מארץ נוכריה אשר בכוכבים המרוחקים, להללם ולשבחם שראוים הם לכבוש את ארץ בני האדם
(ג) "כֹבד אבן, ונטל החול" כשם שיכבד משאם "וכעס אויל. כבד משניהם" היה כעסו של אשמדאי מלך השדים כבד ביותר על בני האדם, לפי שאינם מכבדים תלמיד חכם גדול זה שלומד תורה.
חייזרים בחללית
חוצנים בחלליות חוטפים חיטים מהשדה
ביקש אשמדאי שליטת חוצנים, שאמר להם:
א. ציוה להם ה' לכבוש הארץ כדי לעבדו
והנה חלליות רבות נראו ברקיע ומתוכם ירדו חייזרים לעמוד מול אשמדאי המולך על שדים, לשאלו איך יתכן להם לבוא אל עולם תבל לכבשה שלא כשאר הימים.
ולזה ענה להם אשמדאי (ה) "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר. יחדו כי פי. ה' דיבר" שאין הקב"ה מדבר ציוויו רק לבני האדם בעלי הבשר העבה, אלא גם לחוצנים אשר בשרם דק, שלזה הזכיר 'כל בשר' להכליל אותם יחד עם בני האדם להיות שווים עמם בעבודת ה' ולימוד תורה.
וכאשר שאלוהו 'וכי איך יתכן שביקשם ה' לעבודתו מאותו היום?', ענה להם אשמדאי (ו) "קול אֹמר: קְרא ואמר: מה אקרא" כבר יצא קול הכרוז בשמים מאת ה' לבשר לאשמדאי בהיותו נביא כביכול "כל הבשר חציר. וכל חסדו .כציץ השדה" להיות בשר בני האדם נחשב לחציר החטים כלפי חוצנים המתאווים לאכלם.
ב. טובה ארץ בני האדם עבור חוצנים
התחכם אשמדאי מלך השדים לפתותם במה שכתוב
(זוהר חדש בראשית ח:) 'שבע ארצות הם זו למעלה מזו: ארץ, אדמה, ארקא, גיא, נשיה, ציה, ותבל למעלה מכולן… ולאחר שחטא אדם הראשון, הוריד אותו הקב"ה במדורים התחתונים.
ובינתים הוליד שם הרוחות לשכון שם. שם זורעים זרעים וטוחנים בריחַים ואוכלים, אך חיטים אין שם. לפיכך מתאוִים לחוכמה הבאה מן הלחם, כמאמר חכמים (ברכות מ.) 'אין התינוק יכול לקרוא'אבא אמא, עד שיטעם טעם דגן'.
כי אז בודאי יבואו להחכים וללמוד תורה כמותו.
ועל כן עולים הם לפעמים בתהומות החלולים מעלה לארץ תבל המתובלת בשבעה מיני תבואה, אשר בה הדגן לשבוע ממנו, וכן להרוות צמאונם ממקור המעיין הנובע, ואז יורדים חזרה למדורם התחתון'.
וכאשר שאלוהו חוצנים 'וכי איך יוכלו חייזרים כמותם לבני האדם?', לזה ענה להם אשמדאי מלכם של שדים (ז) "יבש חציר, נבל ציץ, כי רוח ה' נשבה בו, אכן חציר העם" ואין להם לירא כלל מבני האדם כי ה' עמהם לסייעם במאכל החציר אשר בארץ תבל.
ג. טובה תבואת הארץ עבור חוצנים ללמוד תורה
ועל זה נאמר (ח) "כצפור נודדת: מן קנה" היו החלליות טסות ברקיע כמעוף הציפור, לנדוד בהמוניהם ממושבם אשר בכוכבים המרוחקים להגיע לכדור הארץ "כן איש" הוא אשמדאי המולך על שדים "נודד ממקומו" אשר בישיבתו שרגיל ללמוד בה תורה, אל הרקיע התחתון לכרות ברית עם חוצנים.
(ט) "שמן וקטֹרת. ישמח לב, ומתק רעהו. מעצת נפש" היתה עצתו של אשמדאי מלך השדים לפתות חוצנים הפולשים במאכל התבואה להרגיש מתיקותה, לפי שהיתה חסרה להם.
(א) "כשלג בקיץ, וכמטר בקציר" כשם שאינם ראוים להיות שלא בעונתם "כן לא נאוה. לכסיל" לאותם חוצנים חייזרים שניכרה כסילותם בהם, לפי שהיה חסר אצלם הלחם לבוא ממנו החוכמה להשכיל בתורה כבוד לכבדם בתבואה הגדלה בארץ תבל.
(יז) "מחזיק באזני כלב" להתגרות בו סופו שינשכנו "עֹבר מתעבר. על ריב, לא לו" כן התערב אשמדאי מלך השדים לעשות הריב בין חוצנים ליושבי הארץ, בהתגרותו בבני האדם המבזים לימוד תורת השדים.
(ו) "מקצה רגלים" שלח אשמדאי מלך השדים חוצנים מקצה כוכביהם המרוחקים אל קצה כדור הארץ לשים רגליהם בו "חמס שֹתה" לחמוס מן התבואה ולשתות ממעיינותיה "שֹלח דברים" דברי שכנועו "ביד כסיל" אותם חוצנים שניכרה כסילותם בהם, לפי שהיה חסר אצלם הלחם לבוא ממנו החוכמה להשכיל בתורה.
(ח) "כצרור אבן' במרגמה" כשם שלא ראוי להשליך האבן היקרה במרגמה כשאר האבנים הפשוטות, כי אז יהיה ניכר הפסדה ביותר "כן נותן לכסיל. כבוד" כן לא היה ראוי אשמדאי מלך השדים לתת כבוד לאותם חוצנים, בזה שביקש לשלחם בחלליותיהם אל ארץ תבל, שאז יהיה ניכר הפסדה של היבול בה.
(י) "רב" הוא אשמדאי מלכם של שדים רבים "מחולל כֹל" החל סיבת המריבה של חוצנים עם בני אדם היושבים בארץ "ושֹכר כסיל, ושֹכר עֹברים" שכר חייזרים לעשות עמם הברית לכבוש הארץ.
פלישת חוצנים לארץ יחד עם שדים תקרה בעוד
כיסו חלליות רבות הרקיע וירדו חוצנים בארץ
ולפי ששמעו חוצנים דברי פלפולו של אשמדאי מלך השדים, השתכנעו שבודאי מבקשם ה' לשכון בארץ תבל כדי ללמוד תורה ולעבדו מעתה.
והנה התרבו להם חלליות של חייזרים ברקיע התחתון להחשיך הארץ, והיו נראות קרני האור רבות בוקעות מתוך העננים החשוכים, וקול שקשוקי הברזל נשמעו יחד עם קול המהדהד כשם שיצרצר הארבה,
אלא שאינו דק הוא אלא עבה ביותר, ואימה נוראה התפשטה בארץ התחתונה, והיו בני האדם נסים לכל עבר וזועקים בבהלתם מפני חייזרים הפולשים.
נחתו החלליות כארבה בשדה
(יד) "ויעל הארבה. על כל ארץ| מצרים" היו בתחילה נראות כל רבבות החלליות הבאות מרחוק, כחגבים המעופפים בכנפיהם לבוא בהמוניהם לצבוא על ארץ תבל, להיות כמכת הארבה שהיתה במצרים
"וינח בכל גבול. מצרים כבד. מאד לפניו לא היה. כן ארבה כמֹהו. ואחריו לא יהיה כן" ביקשו חייזרים לאסוף להם החיטים ושאר מיני תבואת הדגן כי חמדו מאכל הלחם החסר להם.
וכן נרמז בחילוף אותיות 'אדם דק באניה היה נופל מהר לכוכב אחר' כאשר כ' מתחלפת עם ק' באותיות חכיות גיח"ק להיות 'דק', לרמוז שמבטאים חוצנים דיבורם באותיות חיכיות, והאוניה היא החללית.
(טו) "ויכס את עין' כל הארץ" רומזת העין לצורת החללית, וכן מרכזה להפתח להוריד מתוכם חוצנים מטה להשפך על הארץ "ותחשך הארץ" עד שהיו חייזרים רבים מכסים את כל אדמת הארץ
"ויאכל את כל עשב: הארץ ואת כל. פרי העץ… ולא נותר כל ירק. בעץ ובעשב .השדה בכל ארץ מצרים" היה רעבונם של אותם חייזרים גדול ביותר, כי מאות שנים היו מתאוִים לאותו טעם הדגן.
חיפשו חוצנים התבואה לאכלה
וכנגד זה (ב) "כצפור לנוד. כדרור לעוף" היו החלליות של חייזרים נראות כציפורים הרבים הנודדים בשמים "כן קללת חנם. לא תבֹא" לא לחינם קרא אשמדאי מלך השדים אל חוצנים הפולשים לתת הקללה בארץ להחסיר יבולה.
(כב) "דברי נרגן" מה שטען דברי תלונתו על בני האדם "כמתלהמים" בפני חוצנים בכרתו עמם הברית ללכת לכבוש את ארצם "והם ירדו, חדרי בטן" סוף שירדו חוצנים בשוכנם בחדרי בטנם של חלליותיהם, אל ארץ תבל, להכניס התבואה לחדרי בטנם
(ז) "נפש שבעה" שהיתה לבני האדם והבהמות השונים בארץ "תבוס נֹפת" כי רגילים תמיד לאכול התבואה הגדלה בה "ונפש רעבה" של חוצנים בהיותם על ארצותיהם אשר אין בהן החטים "כל מר" אף התבואה טרם שהבשילה, ביותם מרים, ידמוה ל"מתוק" ביותר בהכניסם אל תוך פיהם.
אשמדאי מלך השדים בתוך חללית
חטפו חלליות את הפרות מהשדה
(א) "ופרעה" רומז על אשמדאי מלך השדים שחפץ להפרע מבני האדם בתרעומתו שאינם מכבדים לימוד תורתו "חֹלם" לשון חלון, שהיה עומד ומציץ מחלון החללית העפה באויר על פני הארץ,
כי עתה בהיותו בן בריתם, התירו לו להכנס שם "והנה עֹמד על .היאֹר" היתה החללית עומדת וחונה באויר מעל פני המים, ומתחתית מרכזה נפתח הפתח לשלוח קרן אור, אשר יש בו כוח המשיכה החזק יותר מאשר יש לארץ.
ולפיכך (ב) "והנה מן היְאֹר עֹלֹת שבע פרות: יפות מראה, ובריאֹת בשר" היה בשרן שמן ודשן "ותרְעינה באחו" מה שהיו עומדות איתן על רגליהן ורועות להנאתן את העשב,
הרי שעתה נתבטל משקלן לרחף מעלה אל פתח החללית ללקטן אחת אחת, לעשות בהן הניסוים.
התפשטה מגיפת חוצנים על הארץ
נעשו הפרות כחושות בשר וטורפות
(ג) "והנה" לאחר מכן "שבע פרות אחֵרות עֹלות אחריהן מן היאֹר: רעות מַראה ודקות בשר" כבר עלו רזות אל אותה חללית שהיה בה, והיה אשמדאי מלך השדים שואל 'מה קרה פתאֹם לאותן פרות?'
"ותעמֹדנה אצל הפרות. על שפת היאור" כי ברדת חוצנים מטה לארץ, הדביקו בלא כוונתם את הבריות בנגיף המתפשט בדמן להפכן לחיות הטורפות כאריה וכנמר, אשר יגרום הרעב המתגבר בקרבן בכלותו את בשר גופן, לשנות את תכונתם לאכזרית.
וכבר לא יסתפקו באכילת העשב הפשוט כפי שאכלו בנחת קודם לכן. ולא יכלו גופן להתגבר על אותה מגיפה נוראה כפי שיכלו לה אותם חוצנים הפולשים
(ד) "ותאכלנה הפרות, רעות המראֶה ודקֹת הבָשר את שבע הפרות, יפֹת המראה והבריאֹת" במקום מה שהיו רגילות לאכול את עשב השדה, עתה היה רעבונן דוקא לבשר הבריות, בגלל אותו נגיף המשתולל בדמן.
העלו חלליות את השיבולים מהשדה
"וייקץ פרעה" הוא אשמדאי המולך על שדים, היה מדמה בנפשו שקץ מן המראה המבהיל, אלא שלא קץ משינתו כלל, כי היה המראה אמיתי לגמרי, עד שהיה עוצם עיניו (ה) "ויישן ויחלֹם שנית" היה מתאוה לחשוב שחלום הוא.
ומיד כשפתח את עיניו יתעורר מחלום בלהות, אלא שכאשר פקח עיניו ראה מראה נוסף "והנה שבע שִבֹלים עֹלות בקָנה אחד ברִיאות וטֹבות" היו השיבולים המחוברות בשורשיהן לקרקע, ניתקות מעוצמת כוח המשיכה החזק של קרן אור היוצא מתחתית מרכז החללית להעלותם מעלה יחד עם שורשיהם ורגב האדמה, להשאר בורות החצובות בשדות. והיה מראיהן טוב ומלא לחלולחית המים וגרעיניהן גדולות.
נעשו השיבולים שדופות וטורפות
(ו) "והנה" לאחר מכן "שבע שבֹלִים דקות ושדופֹת, קדים" היו דמויי קש היבש וכמש "צֹמְחות אחריהן" לעלות גם הן מעלה.
והיה אשמדאי מלך השדים תמה ושואל 'מה נשתנה מראיהן של אותן שיבולים פתאֹם?' כי היה אותו הנגיף מתפשט גם ביבול הארץ להזיקו, להיות אוכלו מתוכו להצמיחו ריק מתוכנו.
(ז) "ותבלענה השבֹלים הדקות" אף הפכן הנגיף לצמחים הטורפים לשלוח שלוחותיו מתוך לועו, אשר בהן שיערותיו המפרישות נוזל דביק למשכם פנימה, כשם שיפתח את פיו ללכוד החרקים "את שֶבע השבֹלים הבריאות, והמלאות" לבלעם בתוך בלוטות העיכול המפרישות מיצי עיכול לפרקם בתוכם.
"וייקץ פרעה" היה מדמה בנפשו שקץ מן המראה המבהיל, אלא שלא קץ משינתו כלל.
כי היה המראה אמיתי לגמרי "והנֵה חלום" כאשר צפה אשמדאי המולך על שדים מחלון החללית מראות קשים אלו, לא דמיין בנפשו שמה שייחל להפרע מבני האדם בתרעומתו שאינם מכבדים אותו שלומד תורה הוא.
עתה באה פורענות המגיפה של חוצנים על כל פני הארץ, גם על הבהמות והצמחים שאינם מחויבים כלל בלימוד תורה ומה חטאו.
לא למגיפה ייחל אשמדאי המולך על שדים
ועל זה נאמר (ט) "חוח עלָה ביד שִכור" היה רעבונן של הפרות מן המגיפה, להפכן לחיות הנוקבות שיניהן בבשר הפרות האחרות כדי לבלען.
וכן השיבולים להעשות צמחים הטורפים, שמראיהן כקוצים היבשים הדוקרים השיבולים האחרות כדי למשכן לקרבם "ומשל. בפי כסילים" כבר לא יכל אשמדאי מלך השדים הרואה המחזה הנורא, לתארו בדיבורו, אלא נשאר בפיו כמשל הסתום.
(כב) "דברי נרגן" מה שטען דברי תלונתו על בני האדם שאינם מכבדים שדים כמותו "כמתלהמים" בפני חוצנים בכורתו עמם הברית ללכת לכבוש את ארצם.
"והם ירְדו חדרי בטֶן" סוף שנכנסה המגיפה בחדרי בטנן של הפרות לאכול בשרן מתוכן, להפכן רזות המתאוות לטרוף הבהמות השמנות להכניסן לחדרי בטנן, וכן השיבולים הריקות מגרגיריהן לבלוע השיבולים המלאות להכניסן לקרבן.
(כז) "כֹרה שחת, בה יפֹל. וגֹלל אֶבן אליו תשוב" מה שביקשו חוצנים לאכול מן השיבולים והחיטים המלאות בגרגיריהן, ואף העלוה מעלה אל חלליותיהם, סוף שנכנסה בהם המגיפה לעלות תחתיהן השיבולים הריקות מגרגיריהן, שלא לשבוע מהן עוד
(כג) "ידֹע תדַע פני צאנך. שית לִבך לעדרים" מה שבתחילה ראה אשמדאי מלך השדים פניהן הטובות של הפרות ושאר עדרי הצאן בהיותן אוכלות את עשב הארץ, סוף שנעשו רעות מן המגיפה, וכבר לא ידע להכיר בהן.
(כד) "כי לא לעולם חֹסן. ואם נֵזר לדור ודור" כבר היה בטוח שאיבדו כל בריות הארץ חוסנן מול המגיפה המתפשטת בקרבן, להשאר כך לדורות.
(כה) "גלה חָציר ונראה דשא. ונאספו עִשבות הרים" היו השיבולים ומיני היבול נאספים אל החלליות, להתגלות עם שורשיהם החבויים באדמת השדה.
(כו) "כבשים ללבושך. ומחיר שָדה עתודים" וכן היו הבהמות עולות מעלה אל החלליות של אותם חייזרים, כדי לפשוט את עורן ובשרן מעליהן.
(כז) "ודי חֶלב עזִים ללחמך, ללחם ביתך וחיים לנערותיך" כי חשקו חוצנים בטעם החלב היוצא מן הבהמות, וכן בטעם הלחם שסגולתו חוכמה ללמוד תורה.
פיתה אשמדאי מלך השדים חוצנים הפולשים לכבוש הארץ
1. יקבלו החוכמה והשגה בתורה מן החטים
(י ח) "וכוש. ילד את, נמרֹד" הוא מנהיג החוצנים שביקש למרוד בבני האדם לכבוש הארץ מידיהם.
וכן נרמז בחילוף אותיות 'איש דל (בשר) מרד (בה') ונחת (מהר בכוכב אחר)' כאשר כ' מתחלפת עם ח' באותיות חיכיות גיח"ק להיות 'נחת'.
לרמוז שמבטאים חוצנים דיבורם באותיות חִיכיות "הוא החֵל להיות גִבור בארץ" להיות משליט אימתו על כל החוצנים ומיני חייזרים השוכנים בין כוכבי הלכת הרבים.
ולפי שבישר לו אשמדאי מלך השדים שמעתה יחל לעבוד את ה', היו כל החוצנים מפארים את מלכם
(ט) "הוא היה גבֹר, צַיד לפני ה'" בהיותם נוהגים לצוד החיטים לצורך תאוותם למאכל הלחם, הנה עתה יבקשו חוכמת ה' ללמוד תורה ולעבדו.
2. יתאספו מכוכבים הרחוקים אל ארץ אחת
(א) "ויהי כל הארץ" היא ארץ תבל המתובלת בשבעה מיני דגן "שפה אחת" לדבר ביניהם בלשון עילגת בקול התדר הגבוה אשר אינו נשמע לבני האדם הרגילים להבינם, כשם שיהיו החיות משמיעות קולן כל אחת למינה "ודברים אחדים" למרות שהיו מיניהם שונים זה מזה בשוכנם בכוכבים המרוחקים זה מזה.
(ב) "ויהי בנסְעם מקדם" ממה שעזבו את אמונת ה' שהוא קדמונו של עולם, לשעבד לבם למדע לבנות להם חלליות רבות לנסוע בהן ביקום.
הנה עתה נזכרו פתאום להתעורר לעבודת ה' ולימוד תורה "וימצאו בקעה" ביקשו מקום התחתון הקרוב לתהומות הארץ לשכון שם "בארץ שִנער וישְבו שם" לנחות שם בהמוניהם.
(ג) "ויאמרו אִיש אל רעהו" נדמים חוצנים ומיני חייזרים לבני אדם.
כמאמר חכמים (זוהר חדש בראשית ח:) 'בנשיה שהיא ארץ החמישית מלמטה למעלה, יש שם בני האדם בעלי רגליים קצרות, ואין להם חוטמי אף בולטים, רק שני נקבים שהבל האוויר נכנס ויוצא בהם'.
בנו חוצנים עיר ומגדל ליישב העולם
"הבה נלבנה לבנים, ונשרפה לשרֵפה" התאמצו לקבץ העפר לקחתו אל התנורים לשרפם לעשיית הלבנים לעשות להם המדורים לשכון שם,
וכן ללבן ברזל ונחושת "ותהי להם הלְבנה לאבן" להקים לבנים זה על זה לעשותו בניין גבוה "והחֵמר היה להם לחֹמר" לטוח טיח בלבנים לחזק הקירות.
(ד) "ויאמרו: הבה נבנה לָנו עיר" מושבה בעלת כוכים להכנס בה אל התהומות אשר בבקעה הנמוכה, ובכל עת יוכלו לצאת ממנה לאסוף להם חיטים "ומגדל" אנטנה גבוהה העשויה ברזל "וראשו בשמים" לשים בראשו המשדר לשלוח אותות התקשורת לשאר רבבות חוצנים ומיני חייזרים ביקום להתקבץ יחד עמהם.
וכן לשים המגבר לזעוק תפילתם לה' "ונעשה לנו שם" להקרא שמם על הארץ "פן נפוֹץ על פְני כל הארץ" היה חששם שמא יתפזרו שוב בין שאר הכוכבים המרוחקים, ולפיכך התקבצו כולם יחדיו בארץ תבל.
למאמר על פרשת דור הפלגה בהקבלה עם משלי ז
היתל אשמדאי בחוצנים לכבוש ירושלים ולבנות המקדש
ובאותו הרגע קרא אשמדאי מלך השדים מן הרקיע העליון לחזקם בעבודת ה' ולימוד תורה (ט) "על הָר גבֹה, עָלי לך מבָשרת ציון" לעלות מאותה בקעה אל ציון העיר הקדושה לכבוש אותה ולהקים בה המקדש.
"הרימִי בכח קולך. מבשֶרת ירושלים" לזעוק תפילתם לה' שטובה היא בוודאי מבני האדם, למען יתרצה ה' עבורם "הרימי, אל תיראי. אמרי לעָרי יהודה הנֵה אלֹהיכם" לבוא לבנות את בית ה' לעבדו בתפילה ולימוד תורה.
(יח) "כמתלהלה" היה אשמדאי מלך השדים מהתל באותם חוצנים חייזרים "היֹרה זִקים חִצים ומות" שיכולים הם כבר לצאת במלחמתם על בני אומת יעקב לכבוש הארץ הקדושה.
(יט) "כן איש" הוא אשמדאי מלכם של שדים "רימה את רעהו" את החוצנים שעתה הפכו לרעיו בכריתת הברית עמהם, ואף אם ישאלוהו אם יש זכותם בידיהם "ואמר" יֵדע לענות להם "הלא משחק אני". שמשחק להם מזלם באותה שעה ובוודאי יוכלו להם.
(יד) "מברך רעהו" מה שהכריז אשמדאי מלך השדים "בקול גדוֹל בַבֹקר השכם" הם שדים שראוים לכבוש הארץ הקדושה "קללה תחשב לו" סוף שעתידים להחסר מן הארץ, כי לא צפו רעתם.
תבעה רחל לפני אשמדאי עלבון אומת יעקב
ובעוד היתה שמחתו של אשמדאי גדולה, והיו כל השדים חגים סביבו במחולות להללו ולפארו בהיותו בישיבה של מעלה, לפתע נשמעו נקישות חלושות על הדלת מבחוץ.
זעק אשמדאי מלך השדים 'מיהו זה ואיזה הוא המעז להפר שמחתי?' וקול יבבה חלוש נשמע מעבר לדלת, אשר נשמע הוא שהגיע ממקום הרחוק ביותר, שהוא מתוך שערי גן העדן, אך קרוב לפלח ולבקוע לבו של אשמדאי המולך על שדים להיות נמס בקרבו
(ירמיה לא יד) "כה אמר ה': קול ברמה נשמע, נהי בְכי תמרורים" – 'קול תפילתם של אומת יעקב נשמע גם הוא בשמי מרום לדפוק בשערי רקיע' "רחֵל מבכה על בָניה" 'הנני רחל אשת יעקב שתובעת עלבונם של בני אומת יעקב'.
ומה שהיתה נפשה רגילה לחפוף ולשכון בקברה בשכם אשר מחוץ לנחלת יהודה, עלתה עתה לישיבה של מעלה לדבר עמו מבעד לדלת "מאנה להִנחם על בנֵיה כי אינֵנו"
שאמרה 'לא אתנחם עד שלא ישובו יב' בנַי הקדושים לנחלת ארצם לבקש את בית המקדש השלישי, ואיך מילאך לבך לבקש להשכין זרים בתוכו'. והיתה יראתו של אשמדאי מלך השדים גדולה מנשוא, כי איך יעז לפתוח הדלת לצדקת זו ויתן הדין וחשבון על מעשיו, ופני אשמדאי חפו.
שמע ה' לתפילת רחל על בניה
ובאותו הרגע יצא קול הבשורה מאת ה' מתוך שערי גן העדן, שהיתה כרוח סערה לנשב מתוכו, להרעיד רוחו של אשמדאי מלך השדים בקרבו
(טו) "כה אמר ה'. מִנעי קולך מִבכי, ועיניך מדמְעה" שאין לה לבכות עוד ולבקש הרחמים על בניה "כי יש שָכר לפעולָתך. נאֻם ה'" תפילתה לבקש הרחמים "ושבו מארץ אויב".
הזכיר לו ה' התיבות הראשונות בתורה (א א) "ברֵאשית ברא אֱלֹהים" לרמוז שכבר אלפַים שנה קודם בריאת העולם ברא הקב"ה תורה הנקראת ראשית, כמו שנאמר (משלי ח כב) "ה' קנני רֵאשית דרכו. קדם מפְעליו מאז" לתתה לישראל הנקרא גם הוא ראשית משאר העמים לעבדו
(ירמיה ב ג) "קֹדש ישְראל לה' ראשִית תבואתה", ולהנחיל להם את הארץ הנקראת גם היא (שמות כג יט) "רֵאשית בכּורי אדמָתך תביא בּית ה' אלֹהיך" ואין לזרים חלק בה (טז) "ויש תִקוה לְאחריתך. נאֻם ה' ושבו בּנים לגְבולם" לא שכחו את שם ה' להזכירו בפיהם בתפילה ולימוד תורה.
הפר ה' מזימת חוצנים הפולשים לכבוש הארץ
(ה) "וירד ה' לראֹת את העיר. ואת המגדל, אשר בנו בּני האדם" חוצנים ושאר מיני חייזרים הנדמים לבני אדם להחליפם.
ולפי שביקשו חוצנים הפולשים, להעלות קול תפילתם אל כיסא הכבוד, שאלו המלאכים המשרתים ברקיעים העליונים את ה' 'וכי מה נשתנה קול תפילה זה משאר תפילות בני האדם שהיו רגילים לשמוע עד עתה?'
קם ה' ממושבו להשגיח במעשיהם (ו) "ויאמר הן עם. אחד" בהתקבצם יחדיו "ושפה אַחת לכֻלם" לפעול מזימתם "ועתה לא יבּצר מהם, כל אשר יזְמו לעשות" רומז לבציר הגפנים והחיטים שהיו חומדים טעמם הערב, כי היה חסר להם בכוכבי הלכת המרוחקים.
(ז) "הבה נרְדה ונבלה. שם שפתם" לבלבל לשונם "אשר לא ישמְעו איש. שפַת רעהו" לפעול מזימתם לכבוש הארץ (ח) "ויפֶץ ה' אֹתם משָם על פני–כל הארץ" לנוס אותם חייזרים בחלליותיהם מן הארץ "ויחדְלו לבְנֹת העיר" שלא להתקבץ בה עוד.
וכנגד זה (כא) "פחם לגֶחלים ועצִים לאש" כל זמן שהיתה סיבת כעסו של אשמדאי מלך השדים על בני האדם, שאינם מכבדים אותו שתלמיד חכם הוא שלומד תורה, היו חוצנים שורפים לבנים בבעירת עצים כדי לבנות המגדל "ואיש מדְונים" עשה אשמדאי המדון אצל שדים "לחרחר ריב" עם בני האדם לכבוש את ארצם.
(כ) "באפס עצים. תכבה אש" כאשר סילק הקב"ה את אותם חוצנים בגערתו בהם, כבר לא הוצרכו עוד לשריפת הלבנים "ובאין נרגן" בהיות שלא נשמעה עוד תלונתו של אשמדאי בגלל תוכחת רחל בו "ישתֹק" שתק מלעשות ה"מדון" עם בני האדם
(טו) "טמן עצֵל ידו בצלחת" נעשו חוצנים הפולשים עצלים מלשאת בידם העפר להטמינו ביורה הרותחת כדי לעשותו לבנים "נלאה להשיבָה אל פיו" וכבר לא הכניסו הדגן וחיטים אל תוך פיהם, לקבל החוכמה.
