אדם הראשון חלם שהוא לוט ב'ארץ' הראשונה
בצאת אדם הראשון משבעה מדורים, החזיר לו הקב"ה ע"י המלאך רזיאל ספר התולדות, אבל לא בשלמותו הראשון. ובו עסק כל ימיו, והניח הספר לדורות הבאים שלא תשתכח חוכמה עליונה מבני האדם לדעת בבוראם.
נזכר אדם הראשון, שהוריד אותו ה' ל'ארץ' מדור השביעי האחרון, שם מקום חשוך ואין אור כלל, ואינו משמש כלום, ואין שם לא נבראים לא כוכבים ולא מזלות.
והיה ירא יראה גדולה, לפי ששם (כד) "להט החרב. המתהפכת" שלוהטת פעם להאיר באור הרב לסנוֵר העינים ופעם מתהפכת ונעשה החושך, להיות קשה ביותר לעיניים.
וכאשר פתח הספר לראות מה שעתיד לקרות בכל הדורות, הגיע לדורו של לוט לעיין במעשיו ללמוד מוסר ההשכל, ומרוב עייפותו נרדם והנה חלום:
הכרובים בשער הגן כנגד המלאכים שבאו ללוט
(א) "ויבֹאו שני המלאכים" המלאך מיכאל שר החסד והמלאך גבריאל שר הדין "סדֹמה בערב" בחשכת היום שלא ירגישו בהם.
וכן רומז לחטאו של אדם הראשון בערב שבת, שאז נפל למקום החשוך בהיות הערב מתגבר בחשיכתו ביותר "ולוט" לטותא לשון קללה, הוא אדם הראשון, שקילל אותו הקב"ה בעמל ובמיתה "יֹשב בשער. סדֹם" לבקש העוברים ושבים להכניסם אל תוך ביתו.
וזה כנגד מה שגירש אותו ה' מחוץ לחומות שער גן עדן (כד) "וישכן מקדם. לגן עדן" התחלפה ק' של קליפה רעה אליה נפלו ניצוצות הקדושה מחטאו, באות ס' שאינה נזכרת ובתורה, עד אשר נבראה וחוה.
כמו שנאמר (ב כא) "ויסגֹר בשר. תחתינה" שהנחש לוחש באות ס' לפני הכשתו בשיניו, ולכן היה נוח לו להתחבר ל'אשה' שבה אות ש' שדומה לפי אותיות זסשר"ץ שהם לס' אותיות שיניות שנחתכות דרך והשיניים.
ביקש למצוא פתח תשובה ולשוב לגן עדן
"את הכרֻבים' ואת להט החרב' המתהפכת לשמֹר את 'דרך עץ החיים" והנה דימה אדם הראשון את הכרובים לשני המלאכים: המלאך מיכאל והמלאך גבריאל הבאים לקראתו.
להיות שואל מתי כבר יתרצה ה' בתשובתו (ב) "וירא לוט" הוא אדם הראשון, שקילל אותו ה' "ויאמר הנה נא אדֹני, סורו נא אל .בית עבדכם" כי ביקש למצוא פתח התשובה בהכנסת אורחים.
היינו בזה שיפתח דלת הבית להכניס בו כרֻב, יהיה מחבר שני התיבות 'דרך תבל' שחשב שאז יהיה מוצא הדרך העולה מארץ 'תבל' השביעית העליונה להגיע לשער הגן עדן היכן שעומדים הכרובים,
שנרמזים מן הפסוק "דרך עץ החיים" שבמילוים יוצא הצירוף 'עיני שרפים בדלת היכו אדם צדי חוטא'
ד ר כ ע ץ ה ח י י ם
ל י פ י ד א ט ו ו מ
תש נ י א דד
כאשר ד' מתחלפת עם ב', לרמוז שהם תחילת 'דלת בית', שקודם היה אדם הראשון צדיק ואז חטא, והעמיד ה' השרפים לסנוֵר עיני החוטאים שלא להכנס שם,
וביקש לעשות התשובה בחלומו להכניס האורחים שהם המלאכים בדלת ביתו.
דימה אדם את חוה אשתו לאשת לוט
אלא שדימה את חוה אשתו בחלומו, להיות במקומה של אשת לוט הרשעה שלא חפצה להכין המאכלים לאורחים, והיתה מביטה בעדן החלון "ויאמרו לא, כי ברחוב נלין" כי חששו המלאכים מחוה אשתו שכבר חטאה פעם ראשונה,
שמא תחטא פעם שניה ללכת להלשין לאנשי סדום הרשעים שתיקנו חוקי המדינה שלא להכניס האורחים, כי אם ימצאוהו יסתכן בנפשו (ג) "ויפצר בהם מאֹד" רק שראה עצמו אדם אומר להם בחלומו שלא יכול להיות שתבוא זו ותחטא שוב.
ומכל מקום התאמץ למצוא פתח התשובה לנהוג בהם גמילות חסדים "ויסורו אליו ויבֹאו אל ביתו" בדרך עקלתון שלא ירגישו בהם אנשי המקום, וכאשר ביקש אדם שתכין אשתו המאכלים למלאכים,
אמרה לו 'הנה יש בגן עץ הדעת אשר לו הפרי הטוב' (ו) "ותרא האשה כי טוב העץ. למאכל וכי. תאוה הוא לעינים. ונחמד העץ להשכיל" 'וכל המעלות נמצאות בו וכדאי לו להביא אותו הפרי לאורחים'.
למאמר קצר על לוט שכיבד המלאכים ואשתו שסירבה לחץ כאן
הזהירו המלאכים אדם הראשון שלא יחטא שנית
אמרו לו המלאך מיכאל והמלאך גבריאל 'זכור מה היה ציווי ה' (ב יז) "ומעץ הדעת טוב. ורע לא תאכל, ממנו כי ביום אכלך, ממנו מות תמות" ולאחר שכבר חטא ונענש, איך יאכלנו בפעם השניה?'
ואז שאלה אותו אשתו שמא ירצה שתסחוט לו מאותו הפרי, אלא שגם לעצה רעה זו כבר לא שמע לה, כי עתה בחלומו כבר היה בתדהמה נוראה ממנה "ויעש להם משתה" מסחיטת שאר הפירות אשר בגן שהותרו לו "ומצות אפה. ויאכלו" בטורח מלאכתו שכבר נגזרה עליו מקללת ה'
(יח) "קוץ ודרדר. תצמיח לך" כאשר השקה השדה להצמיח היבול, שאז היה צריך לנכשו (יט) "בזעת אפיך. תאכל לחם" להיות עמל בשבע מלאכות: דישה, זריה, כבירה, איסוף התבואה, טחינה, לישה ואפיה.
הוכיחו אנשי סדום את אדם הראשון
שלא שמע לאשתו לאכול מעץ הדעת
ולפי שראה אדם הראשון בחלומו את קנאתה של חוה, לראות המלאכים סועדים בשולחן, הלכה להלשין לאנשי סדום (ד) "טרם ישכבו" על מיטותיהם להרדם "ואנשי העיר נסבו: על הבית ,מנער ועד זקן כל העם מקצה" היו מתקבצים כולם להוכיחו על שהפר עצת אשתו לאכול מפרי עץ הדעת
(ה) "ויקראו אל לוט" הוא אדם, שקילל אותו וה' "ויאמרו לו איה האנשים, אשר באו אליך. הלילה" סברו שבסתר הכניסם אל תוך ביתו כגנב החוטא, ואילו הם הצדיקים שבאו לעשות משפט צדק "הוציאם אלינו .ונדעה אֹתם" מצד ידיעת הטוב ורע אשר מפרי העץ,
כפי שהטעה הנחש את האשה (ה) "כי יֹדע אלֹהים כי ביום אכלכם ממנו' ונפקחו עיניכם .והייתם כאלֹהים יֹדעי.טוב ורע" כי אז תהיה בהם הידיעה להבחין בין הטוב לרע כמותו.
ביקש לסתום פרצת הערוה
(ו) "ויצא אלהם לוט" הוא אדם הראשון, שקיללו אותו ה' "הפתחה והדלת; סגר אחריו" רצה לסתום הפרצה של הערוה הנראית בעינים,
כמו שנאמר (ז) "ותפקחנה עיני; שניהם" נפתחו השערים של שני חצאי העולמות טוב ורע של בריאה, יצירה ועשיה, להיות עולם דקדושה הנמצא מעלה וכולו מתוקן בכלים העומדים ומכילים בתוכם האור האלוקי הגנוז בהם, ועולם הקליפה של התהומות שם ישכון החושך, מחמת הכלים שנפלו ונשברו כי אינם יכולים להכיל האור הקדוש שבהם,
על כן רצו לעשות תיקון "ויתפרו עלה. תאנה" לסתום הפִרצה שבשער הפתח, אלא שכבר הספיק להתערב חלק הרע בחלק הטוב, ולא יכלו להחזיר המצב לקדמותו.
זה שנרמז על"ה תאנ"ה+ 7 האותיות+ 2 התיבות כמניין שע"ר 570, שרצו לסתום השער בעלה תאנה "ויעשו להם חגֹרֹת" חגר"ת כמניין תור"ה 611 שהיא החוכמה לדעת ולהשיג במדרגות הספירות ושעריהן, וכן בעולם היצירה בו שם אל.
שהרי מקודם ידעו בחוכמת עולם היצירה שהיה מושרש רק בחלק הטוב, ומעברו השני של השער שבו חלק הרע לא ידעו.
וכן לגבי עולמות בריאה ועשיה, ועתה משנפרץ השער קודם שסתמוהו, נתערבב, והבינו עניין לבוש האדם כנגד לבוש הקליפה העוטפת הניצוצות הקדושים שהיא כנגד הקליפה העוטפת הפרי.
שאמרה האשה לנחש (ב) "מפרי עץ. הגן נאכל" מילוי של פרי- פ"א רי"ש יו"ד כמניין תור"ה 611, היינו שרצה אדם הראשון לאכול ולהשיג מחוכמת ה' להשיג בשורש הרע כי אז יוכל לסתמו, ולא עלה בידו ונשאר מטה בתהומות הקליפה הרעה, שהוא מעברו השני של השער היכן שחלק הרע.
ולזה נאמר "וידעו כי עירֻמִם. המה" 'עירמִם' בו אותיות 'ים רע' שהשיגו בחוכמתם משמעות ידיעת הרע שהוא עניין הקליפה המסתירה מהאור.
השיב אדם הראשון להם:
חשב שיפייסם במסירת שתי נשותיו
(ז) "ויאמר" רצה לדבר עמם שמא ישמעו לדבריו "אל נא אחי. תרעו" שאין כדאי להם להגביר הצד הרע של עץ הדעת, אשר ממנו עצת הנחש המשטין, הוא יצר הרע שכל רצונו להפיל האדם בעוונותיו (ח) "הנה נא לי שתי .בנות אשר לא ידעו, איש" כנגד שתי נשים שהיו לאדם הראשון, הראשונה היתה דבוקה באחוריו מיד בבריאתו,
ולאחר שניסרה ה' ממנו, עשאה כדמותו, להקרא אשה השניה לו, ואז עזב הראשונה להתחבר עם חוה האשה השניה, אך לאחר חטאו, הוריד אותו ה' ל'ארץ' ולאחר שעשה תשובה העלהו ל'אדמה' שהיא ארץ עליונה מעליו,
ושם טבל במי גיחון ק"ל שנה ונתחבר לאשתו השניה, היא לילית המרשעת להוליד ממנה התולדות מניצוצות הקרי.
כדאי להשאיר החלק הטוב בלבד בעץ הדעת
וכן "אשר. לא ידעו איש" רמז להם שלא נזהר בתחילה מן הנחש (ב כה) "ויהיו שניהם ערומים' האדם ואשתו. ולא יתבֹששו" לא היו יודעים דרך צניעות להבחין בין טוב לרע, היינו להתבייש מן הערוה.
ואז נתן הנחש עיניו לחמוד באשה "אוציאה נא אתהן אליכם ועשו להן כטוב" אלא טוב אם יגבירו יצרם הטוב הבא מחלק הטוב שבעץ הדעת, לשעבד יצרם הרע לכופו תחתיו.
כי אז תכנס בהם הידיעה השכלית מצד עץ הדעת לירא מעוון נידה ואשת איש בעיניכם להכניס שוב החלק הטוב בעיניהם ממה שנפקחו לראות הרע ובזה יעשו התיקון לקלקול.
כנגד מה שנאמר בו (ז) "ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירמם הם" מצד עורמת הנחש שנאמר בו (א) "והנחש היה ערום. מכל 'חית השדה" כי אז יוציאו זוהמת הנחש מתוכם, וכגודל מעלתו שהיה שר קדוש.
כן היתה נפילתו גדולה מכולם, שקיללו ה' (יד) "ארור אתה מכל הבהמה.ומכל חית השדה" שלא יהיה לו תיקון מעונשו לעולם, הוא וצאצאיו אחריו, ולעתיד כאשר יתקן העולם, יהיו הכל רואים בו קלקולו להתבזות על ידם.
כן רמז להם שבעוון נידה ואשת איש, הבן היוצא מהם נקרא ממזר, להיות נשמתו נמשכת מהיכל זה, וכל רואיהם יכירום שהם זרע פסול מאל זר ועליהם ממונה צפוני.
כמו שנאמר (יואל ב כ) "ואת הצפוני .ארחיק מעליכם" ו'צפוני' במילוי חסר פ"ז, ויחד עם ר' של 'רע' כמניין פז"ר וכן ממז"ר 287, שלכך נאמר 'ארחיק'- אפזר שלא יהיו עוד נשמות כמוהו כי עתיד העולם להתקן.
צפוני
דאווו
י נד =פז– ר
ממזר=287
אין כדאי להם צלם החשוך מעוונות
וכן רמז להם "רק לאנשים האל.אל תעשו דבר, כי על כן באו בצל. קורתי" שנהפך צלם המאיר בו לצל החשיכה לשכון בו.
שבתחילה ברא הקב"ה את האדם בצלם הקדוש (א כז) "ויברא אלֹהים את האדם בצלמו בצלם; אלֹהים ברא אֹתו" היו עטופים בלבוש הרוחני המאיר מסוף העולם ועד סופו.
והיו עומדים פנים בפנים עם הקב"ה ומדברים עמו ללא יראה, ולאחר החטא הסתלק צלם פניהם, ולא יכלו לראות פניו ולסבול קולו של ה'.
(ח) "וישמעו את קול; ה' אלֹהים מתהלך. בגן לרוח היום. ויתחבא האדם' ואשתו מפני ה' 'אלֹהים בתוך |עץ הגן" קיבלו היראה מכבוד ה' וירדו במדרגה מטה לחושך הקליפה שאינה סובלת את האור הקדוש.
ולכן נוח היה להם להסתתר בתוך מסך המחשיך של אותו העץ שחטאו בו, שכאשר הוכיח אותו ה', ענה לו (י) "ויאמר את קולך 'שמעתי בגן ואירא' כי עירֹם אנֹכי 'ואחבא" שנעשה ערום מן הצלם הקדוש מחמת העוון המחשיך.
חפצו אנשי סדום להשאיר פרצת הערוה פתוחה
(ט) "ויאמר |גש הלאה… ויפצרו באיש. בלוט" הוא אדם הראשון, שקילל אותו ה' "מאד ויגשו. לשבֹר הדלת" של אותו "עלה תאנה" + 7 האותיות+ 2 התיבות כמניין שע"ר 570 שכבר סתם מעט פרצת הערוה,
כי היתה זוהמת הנחש בקרבו מכשכשת במעיו כל העתים, ובכל רגע היה יצרו הרע חפץ להכשילו.
ציורי תנ"ך/ לוט יושב בשער סדום/ (c) כל הזכויות שמורות לאהובה קליין
.
הכו המלאכים באנשי סדום
(י) "וישלחו האנשים" הם הכרובים שהעמיד ה' בשער גן עדן "את ידם" לסייעו, שכתוב בתלמוד (קידושין ל:) 'אמר רבי שמעון בן לוי: יצרו הרע של אדם מבקש להתגבר עליו בכל יום ובכך להמיתו, שנאמר (תהלים לז לב) "צופה רשע לצדיק. ומבקש להמיתו" ואם לא הקב"ה שעוזר לו אז כבר אינו. יכול לו'
"ויביאו את לוט" הוא אדם, ושקילל אותוֹ ה' "אליהם הביתה, ואת הדלת סגרו" לסתום פרצת העוון, כי עתה התגבר על יצרו הבא מחלק הרע של עץ הדעת (יא) "ואת האנשים. אשר פתח.הבית הכו" המלאכים הנדמים לכרובים "בסנורים מקטֹן ועד גדול, וילאו למצֹא הפתח" היו מגלים בעיני הרשעים אור העליון שסינוֵר ביותר, עד שלא יכלו לסבלו ולא יכלו להכנס אל הפתח כי היו הולכים מצד לצד,
וזה מכוח (כד) "להט החרב המתהפכת" שהעמיד ה' בפתח שער הגן עדן, והיא אותה חרב המתהפכת פעם לאור ופעם לחושך ב'ארץ' לסנוֵר עיני הרשעים.
היו המלאכים מזהירים אותו:
שלא ישמע שוב לעצת אשתו
(יז) "ויהי כהוציאם אֹתם. החוצה ויאמר" המלאך שמלוֵהו לסייעו "המלט על נפשך" מיצר הרע הבא מעצת הנחש המשטין "אל תביט אחריך" שלא ישמע לעצת אשתו שנבראה באחוריו,
כמו שנאמר (א כז) "זכר ונקבה\ ברא אֹתם" נבראו שני פרצופים בבריאה ראשונה, ואח"כ חילקן ה' (ב כא) "ויקח אחת| מצלעותיו"
שאומר התלמוד (עירובין יח.) 'אמר רבי ירמיה בן אלעזר: היה לאדם הראשון פנים דו פרצופי, שנאמר (תהלים קלט ה) "אחור וקדם צרתני", וכן כתוב (בראשית ב כב) "ויבן ה' אלהים את הצלע" רב ושמואל, אחד אמר פרצוף, ושני אמר .זנב'.
שיתפלל לעלות מ'ארץ' מדור האבדון
"ואל תעמֹד. בכל הככר" שאין לו עוד לעמוד באותו המדור התחתון 'ארץ', אלא להתאמץ בתפילתו לה' לבקש רחמים "ההרה המלט" לעלות מעלה למדור העליון ממנו "פן תספה" באותו מדור התחתון שנאמר בו (איוב לא יב) "כי אש היא ;עד אבדון תאכל", שנאמר (כד) "וה' המטיר על. סדֹם ועל עמֹרה, גֹפרית ואש. מאת ה' מן השמים".
חלם שהפכה אשתו לנציב מלח
וזה לעומת חוה אשתו שראה בחלומו (כו) "ותבט אשתו מאחריו" הטתה עיניה לאחור "ותהי לנציב מלח" בזה שעברה על ציווי המלאכים, כי נוח היה לה שלא לשוב בתשובה.
ואז התעורר אדם הראשון מחלומו בבהלה ואמר 'אוי לי מאותו מדור הנקרא ארץ'.
