וירא יט
באו המלאך מיכאל והמלאך גבריאל אל לוט
שמעו אנשי סדום שעבר לוט על חוקי המדינה, בזה שאירח את המלאך מיכאל והמלאך גבריאל שנדמו לאנשים בתוך ביתו, אז התקבצו כולם למרות שהיה עת הלילה (ד) "טרם ישכבו. ואנשי העיר אנשי סדֹם. נסבו על הבית 'מנער ועד זקן כל העם' מקצה" היו מודיעים לכולם לקום ממיטתם להגיע לעשות המשפט באיש העובר על חוקי מדינתם ולעשות המשפט באורחים, אלא שלא ידעו שהם המלאך מיכאל והמלאך גבריאל קדושי עליון (ה) "ויקראו אלי לוט" היו קוראים לו אל מעבר לחלונו שיהיה שומע אותם "ויאמרו לו: איה האנשים אשר באו' אליך הלילה" להחשיבם כגנבים אשר יכנסו בלא רשות.
התקבצו אנשי סדום לעשות משפט
וכנגד זה (ו) "כי בחלון ביתִי בעדי אשנבי נשקפתי" היה לוט עומד ומשקיף מפתח חלונו בדאגה על כל אנשי העיר שצבאו מסביב לביתו, עד אשר לא ראה קצותם כי רבים היו (ז). "וארא בפתאים אבינהו בבנים נער חסרי לב" היו נחשבים בעיניו באותו הרגע כפתאים חסרי הדעת אשר לא יבחינו בין מעשה החסד לעבירה.
ולמד לוט קל וחומר, אם הזקנים שהיתה אמורה להיות בהם דעת היו מתנהגים כרשעים, על אחת כמה וכמה הם הנערים חסרי הדעת שלא היו מקשיבים לתוכחתו אם היה מייסרם, כי בוַדאי לא היו שומעים לו ליישר את דרכם .(ח) "עֹבר בשוקן אצל פנה 'ודרך ביתה יצעד". היו כל אנשי סדום צועדים מבתיהם אל עבר ביתו בהמוניהם, עד שמילאו כל פינה בעיר (ט) "בנשף בערבי יום באישון ולילה ואפלה" אפילו לעת שכבר ירד הערב והחשיך להם הלילה ביותר, היו באים מיד אל ביתו ולא מנעה מהם עייפותם מלהגיע.
לחץ להגדלה
היתה מחשבתם על המלאך מיכאל והמלאך גבריאל:
א. נכנסו לעיר לחפש משכב זנותם עם האנשים
(י) "והנה אשה ולקראתו ישית זונה ונצורתי לב" דימו אנשי סדום את המלאך מיכאל והמלאך גבריאל שנדמו לאנשים בביתו של לוט, לאשה המבקשת משכבה עמו ונצורה בתוך ביתו לכבוש לבו, שאמרו ללוט (ה) "איה האנשים: אשר באו אליך הלילה? הוציאם אלינו 'ונדעה אֹתם" לבזותם במשכב זכור.
וכן היו אנשי סדום סוברים על המלאכים (יא) "הֹמיה היא' וסֹררת בביתה" מרימים הם את קולם כדי למשוך הזונים אחריהם "לאן ישכנוּ רגליה" ואיך אם כן שוכנים הם בביתו מבלי לצאת החוצה אליהם (יב) "פעם בחוץ' פעם ברחֹבות, ואצל וכל פינה תארֹב" שהרי כבר אמרו האורחים שהם המלאך מיכאל והמלאך גבריאל ללוט כאשר נכנסו לעיר (ב) "ויאמרו לא! כי ברחוב ונלין" כדרך האשה הקדשה אשר יוצאת לרחוב לחפש משכבה עם האנשים, ואם כן מה לו להחזיקם בתוך ביתו.
ב. שילמו ללוט עבור משכבם כדי שיסכים עמם
וכן היו מוסיפים טעמם בפני לוט על המלאך מיכאל והמלאך גבריאל (יג) "והחזִיקה בו' וְנשקה לו" 'בוַדאי הסיבה שאינך רוצה להוציאם כי מחזיקים הם בך ומושכים את לבך בנשיקותיהם עבור הזימה', ואף "העזה פנֵיה. וַתאמר לו". בעזות הפנים (יד) "זבחי שלמים עליה היום שלמתים נדרי" כבר הקריבו המלאך מיכאל והמלאך גבריאל קרבן שלמים המכפר על החטא, שקנוהו במחיר אשר קיבלו עבור זנותם שהוא מעשה העבירה המטנפת את הנפש, להיות כביכול כפרה לנפשם על קרבנם הבא מתשלום זה, כמו שנאמר (דברים כג יט) "לא תביא ואתנן זונה ומחירי כלב בית ה' אלֹהיך" כי אז יהיה מפגל מחשבתו הבאה לכפרת נפשו באותה מחשבת הזימה הבזויה.
(טו) "על לכן יצאתי לקראתך לשחר לפניך ואמצאך" כנגד מה שיצא לוט לקראתם (א) "ויבֹאו ושני המלאכים" הם המלאך מיכאל והמלאך גבריאל "סדֹמה… ויקם 'לקראתם" ולפיכך כביכול התירו לעצמם לבוא אליו לחטוא עמו בזימה, כי הזמינם אל תוך ביתו (ג) "ויפצר בהם מאֹדו ויסורו אליו' ויבֹאו אל ביתו" והיו אנשי סדום מבקשים אותם, לדמותם לאנשים אשר יבואו אל לוט עבור משכב זנותם.
ציורי תנ"ך / אנשי סדום מקיפים ביתו של לוט / כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
.
כג. הסירו חששו של לוט מחוקי המדינה
וכן היו אנשי סדום סוברים '(טז) "מרבדים רבדְתי ערשין חטובות מאטון מצרים" היה לוט מציע למלאכים מיטתם בסדינים וקישוטי בדים הבאים ממצרים שיקרים הם ביותר, למתחם היטב על המיטה עבור משכב זנותם (יז) "נפתי משכבי מֹר אהלים וקנמון" וכביכול פיזר הבשמים על מיטתם כדי לעורר תאוָתם,
וכבר דימו אנשי סדום בנפשם שאמרו המלאכים אל לוט '(יח)"לְכה נרוה דֹדים לעד הבוקר ונתעלסה באהבים" מרוב תאוַת זנותם אשר התגברה עליהם ביותר (יט) "כי אין האיש' בביתו" הם אנשי סדום שכביכול אינם יושבים בביתם אשר בסדום, ועל כן אין לחשוש מהם עוד '"הלך בדרך למרחוק" וכבר הספיקו להרחיק אל ארץ אחרת, ועתה יכולים הם לעשות ככל העולה על רוחם ללא יראתם מחוקי המדינה.
ד. ביקשו מלוט להכניסם לביתו להרבות אכילתם
(כא) '"הטתו ברוב לקחה" כביכול היו אותם שני מלאכים מטים את לבו של לוט לפתותו להכניסם אל תוך ביתו "בחלקי שפתיה תדיחנו"' בעבור חלקלקות לשונם להדיחו מחוקי המדינה האוסרים להכניס האורחים אל תוך הבית, וזה ההפך כי לוט הוא זה אשר פיתה אותם להכניסם אל תוך ביתו, והם אשר סירבו לו "ויאמרו לאו כי ברחוב 'נלין" עד שהיה מכריחם (ג) "ויפצרן בהם מאד"' להיות אוחז בהם להכניסם בכוח אל תוך ביתו.
והוא ההפך ממה שסברו אנשי סדום (כב) "הולך" לוט אחריה פתאֹם" אחרי המלאך מיכאל והמלאך גבריאל שכביכול פיתוהו להכניסם אל תוך ביתו "כשור האל נטבח יבוא" להכנס כשור לאכול האבוס, היינו לפתותו שיהיה מאכיל אותם כל האוכל אשר בביתו מרוב גרגרנותם, והוא ההפך שהיה לוט בעצמו מציע למלאכים לאכול ולשתות "ויעשו להם משתה ומצוֹת יאפה ויאכלו" כדי לכבדם במצוַת הכנסת אורחים, וכן הכין להם לחם עוני כי חג הפסח היה, ואף את זה לא אכלו כי מלאכים המה.
ה. לקחו מלוט הממון לרשת לעצמם
וכעכס אל מוסר אויל" וכן בוודאי פיתו אותו המלאך מיכאל והמלאך גבריאל, כאשה המבקשת העכס שהוא מין תכשיט לשים על ידה, שהיו לוקחים כל הממון והתכשיטים מביתו (כג) "עד יפלח לחץ כבדו" וכביכול אף רוצים הם להרגו כדי לרשת את ביתו "כמהר צפור אל פח" להיות לוט בעיני אותם שני מלאכים כציפור הנלכדת ברשתם "ולא ידע כי בנפשו הוא" וכל זה לא ידע לוט שעוד רגע ונפשו יוצאת בהריגתם אותו, אלא שבעבור טוב לבם של אנשי סדום התקבצו כולם מיד להזהירו מהם.
ולפיכך יש לו להודות לאנשי סדום ולמסור להם המלאך מיכאל והמלאך גבריאל במהירות שמא ינזק על ידם (כד) "ועתה בנים ישמעו אלי והקשיבו לאמרי יפי" היו אנשי סדום מדברים על לבו כביכול שיקשיב להם.
ו. כבר הספיקו להרוג אחרים ולגזול ממונם
(כה). "אל ישט לאל דרכיה לבך" ביקשו ממנו שלא יתפתה בלבו אחרי אותם שני מלאכים הבאים להטותו מדרך הישר "ואלי תתעו בנתיבותיה" ושלא יטעו אותו לעוות חוקי המדינה שלא לארח האורחים ובצדק עשו זאת (כו) "כי רבים מחללים הפילהו ועצומים כל הרוגיה" טענו שכבר הספיקו המלאך מיכאל והמלאך גבריאל קודם לכן לעשוק אנשים רבים, אשר הסכימו לארח אותם בתמימות בתוך ביתם, וסוף שהרגום אותם שני מלאכים סוררים.
ואם כן יש ללוט לדעת שבאו המלאך מיכאל והמלאך גבריאל להזהיר אותו שסופו שיהרגו גם אותו (כז) "דרכי שאול לביתה יורדות אל לחדרי מות" יֵדע לוט שכאשר הכניס אותם אל תוך ביתו, סופו ליפול בחדר משכבו ולא לקום עוד.
וכל אלו הדברים טענו אנשי סדום להרשיע המלאכים בפני לוט שחוטאים הם כביכול.
הזהיר המלאך מיכאל את לוט מפורענות סדום
ולעומתם טענו המלאך מיכאל והמלאך גבריאל (כד) "ועתה לבנים שמעון לי והקשיבו 'לאמרי פי" קראו אל לוט בן הקרוב והאהוב לקב"ה שחפץ הוא להצילו מרשעים אלו, שהרי משכוהו מפתח הדלת אל תוך ביתו להשמר מהם (י) "וישלחו האנשים את ידם" אל לוט לאחוז בבגדו להביאו אליהם "ויביאו את לוֹט ואליהם הביתה. ואת הדלת יסגרו" במנעול אשר על הדלת מבפנים (כה) "אל ישטו אלה דרכיה לבך יואל תתע בנתיבותיה" ביקשוהו שלא יטה לבו אל אנשי סדום להקשיב לרשעתם לנהוג כמותם.
(כו) "כי לרבים חללים להפילה ועצומים כל הרוגיה"' כבר הספיקו אנשי סדום להרוג כל האנשים הנדכאים והנגזלים על ידיהם, עד שמלאה סאת עוונם לפני ה' '(כז) דרכים שאול ביתה ויורדות אל מחדרי מות כבר נגזרה פורענותם להיות נקברים במהפכת הארץ העתידה כל רגע לבוא עליהם, וכן לרדת נפשם לשאול תחתיות, כמו שנאמר (יג) "כי משחיתים אנחנו ואת המקום הזה וכי גדלה צעקתם את ופני ה' וישלחנו ה' לשחתה"' ולכן יש ללוט להקשיב להם ולעזוב אנשי סדום מיד ולהמלט מן העיר.
(יז) "ויהי וכהוציאם אֹתם החוצה' ויאמרו המלט על נפשך… פן תספה" אף הזהירוהו המלאך מיכאל והמלאך גבריאל שלא יטה לבו להתעכב יחד עם אנשי סדום, להכלל ברעתם ליפול בשאול יחד עמם (כה) "ויהפֹך אתי הערים האלו ואת כל הככר. ואת כל יֹשבי הערים. וצמח האדמה" להקבר במלח סדומית וגפרית יחד עם שריפת כל הארץ, לעומת לוט שהצילוהו אותם שני מלאכים להמלט משם.
