שלח בלק ציפור אל עזא ועזאל
בפרשה זו ישנו ביאור על בלק ששלח ציפור אל הרי החושך לקבל הידיעות מהמלאכים עזא ועזאל, אך המלאך מיכאל והמלאך ענפיאל לא נתנו לה למצוא פתח ההר. לכן התחכם בלק לעשות ציפור דרך כישוף וסוף שהצליח.
הערה: פרשה זו מדברת במקור על נח ששלח העורב מן התיבה להביא לו הסימן אם יבשו המים, כדי שיוכל לצאת ממנה, וסוף שלא עשתה שליחותה. ביאור לכך נמצא בהקבלה עם משלי ז.
(ו) "ויהי מקֵץ ארבעִים יום" בהיות הרי החושך נישאים בגובהם, היו עננים החשוכים מכסים אותם ומוציאים הברקים והיה מראיהם איום ונורא, ושלגים ומטרים רבים שטפום, להשטף כמפל וערפל סביב ההר לכסות הפתח "ויפתח נח" הוא בלק שלא נח אף פעם מלעשות כשפיו, לפי שהיה קצר רוח לא יכל להמתין עוד "את חלון התבה" חלון ביתו "אשר עשה" היה מכוון כנגד חלון הרקיע להכיר בחוכמת הכוכבים שבשמיים ובסימניהם.
אך לפי שלא ידע בלק לשוטט ולפרוח כדי להגיע לאותם הרי החושך כבלעם (ז) "וישְלח את העֹרב" כמאמר חכמינו זכרוֹנם לבְרכה (זוהר בלק קפד:) 'שכתוב (במדבר כב ב) "בלק בן צפור" נקרא כך על שום שהיו כשפיו באותה ציפור שלקח לפניו, והיה רוכן לפניה ומכסה ראשו, ומשביע אותה בשם הטומאה שתעשה רצונו, ומכשכש לה בעשב, ומפריח אותה באויר ע"י לחשים. אז היתה הולכת בשליחותו להרי החושך להודיע לו דברים שהיה רוצה לדעת מהמלאך עזאל גלוי עינים.
ואז היתה מביאה לו העשב להריח בו ובזה יודע סימני החוכמה של המלאכים שנפלו עזא ועזאל כשם שהבין צפצופיה לפניו, כי היתה לו ידיעה השכלית להכיר את סימני צפצופה ולדעת רמזיהם. ולאחר מכן הכניס אותה בכלוב והקטיר לפניה קטורת, וע"י זה הלביש בה רוח הטומאה להמשיך להשתעבד לו לעשות שליחותו כל הימים.
עיכבו המלאכים את הציפור מלמצוא פתח ההר
ובאותו היום "ויצא יצוֹא ושוב" לפי שהכה המלאך מיכאל שר הממונה על המים, על המעיין שהיה למרגלות ההרים לפרוץ נביעתו ביותר, עשה הביצות הטובעניות למנוע הדרך להגיע לשם, וכן גידל שיחים ועצים ודקלים מסביב ההרים כדי לכסות פתח הכניסה לבל יוכלו להכנס שם. לכן לא הצליחה הציפור למצוא הפתח להכנס בו. לפיכך התייאשה ושבה אל בלק "עד יבֹשת המים" וגם כשיבש מעט אותו המעיין בימי הקיץ החמים "מעל הארץ" היכן שאותם הרי החושך שוכנים.
וכן המלאך ענפיאל שר הממונה על העופות, שנקרא כך על שום העופות שדרכם לקנן בענפי העצים, חמתו גערה בבלק שהכחיש בכשפיו שליטתו בעופות במקומו, ולפיכך הכה במקלו בכנפיה לגרשה מלרבוץ בענפי העצים, עד שנתייאשה ושבה חזרה אל בלק, וכבר היה בלק מצטער בנפשו שכל מאמצי כשפיו לא הועילו באותה ציפור.
התחכם בלק לעשות ציפור בכישוף
עשויה מזהב, כסף ונחושת
וכדי להתחכם בלק כנגד אותם שני השרים המלאך מיכאל והמלאך ענפיאל כדי שלא תהיה הציפור בשליטתם, בנה בלק ציפור שראשה זהב, כנגד כוח הלבנה למשוך ממנה הארתה בלילה, פיה עשה מכסף, כנגד כוח החמה למשוך הארתה ביום, וכנפיה מנחושת קלל שהוא פסולת של זהב המעורב בכסף, כנגד כוחות שניהם, וגופה ורגליה עשה זהב ונוצותיה מנוקדות כסף, ובפיה שם לשון של ציפור הנקראת יִדוּע, לדבר אליו בהשפעת כוח הכוכבים והורדת כוחם למטה.
מכוח הארת חמה ולבנה
(ו) "ויהי מִקץ ארבעִים יום" היתה עשייתה של אותה ציפור בזמנים ושעות הידועות, לפי שעשיית חלקה מזהב היתה בזמן שהאירה החמה, ועשיית חלקה מן הכסף היה בזמן שהאירה הלבנה, וכן עשיית כנפיה המעורבים מזהב וכסף, היתה בזמן שנראתה השתקפותה של הלבנה יחד עם החמה לעת הבוקר ובין הערביים.
"ויפתח נח" הוא בלק שלא נח אף פעם מלעשות את כשפיו "את חלוֹן התֵבה אשר עשה" עשה כמה חלונות בביתו, ובמשך שבעה ימים היה שם אותה ציפור בכל פעם בחלון אחר. ביום כאשר זרחה החמה, היה שם אותה בחלון המזרחי בביתו להכנס הארתו דרך גוון הכסף שבה לספוג מכוחה, ובצהרי היום כאשר תעלה החמה להאיר במרכז השמים, שם אותה בחלון העליון בביתו לקבל הארתה וחומה.
ולעת שנטתה לשקוע, שם אותה בחלון המערבי בביתו, וכן בלילה אשר לו שלושה משמרות כאשר נראתה הלבנה, היה שם אותה ציפור כל פעם בחלון האחר, להכנס הארת הלבנה בה דרך גוון הזהב שבה לספוג מכוחה. ביום היה משביע את החמה שתתן מכוחה לציפור, ובלילה היה משביע את הלבנה שתתן מכוחה לאותה ציפור.
בהקטרת קטורת לזמן רוחות לדבר מתוכה
ובכל אותם הזמנים האלו היה מקטיר קטורת לפניה ועושה מעשי כשפים, להטעין בה רוחות הטמאות כדי שיוכלו לדבר דרך לשונה של אותה יִדוּע הנטועה בפיה, ומכאן והלאה היתה הלשון מכשכשת בפיה, אך עדיין לא יכלה לדבר, לכן היה מנקד הלשון במחט של זהב, וע"י זה היתה יכולה לענות לו דברים שהרוחות היו מוסרות לו דרכה.
התנגד המלאך מיכאל לציפור לעשות שליחותה
(ח) "וישלח את היוֹנה מאתו" היתה אותה ציפור שבנה נדמית ליונה "לראות הקלוּ המים' מעל פני האדמה" לפי שהמשיך המלאך מיכאל שר הממונה על המים להכות על המעיין לפרוץ נביעתו ביותר, כדי לכסות פתח הכניסה לבל יוכלו הבריות להכנס פנימה, היתה צריכה להמתין עד שיֵרדו המים בגובהם.
המלאך מיכאל והמלאך ענפיאל נרמזים בפסוקים
ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה
מניאל אריאל מלכיאל רנאל גריאל
ח(ב)ריאל (ז)כריאל
שבעה שרים הממונים תחת המלאך מיכאל
(ט) "ולא מצאה היונה. מנוח לכַף רגלה" אלא שגם המלאך ענפיאל שר הממונה על העופות, גירש אותה ציפור מלשכון בענפי העצים לבל תוכל להמתין עד שיֵרדו המים מגובהם, ולפיכך ייגעה עצמה לעוף למרחקים לקיים שליחותו, אלא שלא הצליחה למצוא פתח המנהרה אשר בהר להכנס בו.
והנה נרמזו שני השרים כל אחד בפסוק השייך לחבירו. השם של מלאך ענפיאל שר העופות נמצא בפסוק המדבר על המים. והשם של המלאך מיכאל שר המים נמצא בפסוק המדבר על היונה שהיא מן העופות, יחד עם שבעת השרים הממונים תחתיו, לרמוז שכרתו הברית ביניהם לסכל עצתו של בלק "ותשֹב אליו אל התבה. כי מים על פנֵי כל הארץ" עדיין כיסה המעיין את פתח ההר.
אל התבה כי מים על פני כל הארץ
בעליאל עפיאל
שני שרים הממונים תחת השר ענפיאל
הצליחה ציפור בלק להכנס אל הרי החושך
(י) "ויחל עוֹד שִבעת ימִים אחרים" שבו היה פותח החלון כל פעם במקום אחר בביתו להעמיד אותה ציפור, פעם מול הארת החמה ביום, ופעם מול הארת הלבנה בלילה, ובכל פעם משביע אותה שיתן מכוח הארתה בציפור "ויֹסף שלח' את היונה. מן התבה" כי אז הצליחה הציפור להתגבר מכוח הארות החמה והלבנה לעשות שליחותו, ונכנסה בפתח ההרים לקבל הידיעות מהמלאכים שנפלו עזא ועזאל.
(יא) "ותבֹא אליו היונה: לעת ערב" לפי שהיתה אותה ציפור צריכה לפרוח ארבע מאות פרסאות עד לאותם הרים, עבר היום "והנה עלה 'זית טרף. בפיה" לפי שרק מלאך עזאל גלוי עינים מסר לה הידיעה, כי לא היה בכוח בני האדם לדעת היכן עזא בהיות החושך הגדול עליו, ובטח שלא העוף.
מסרה לו העשב ללמדו מחוכמת עזא ועזאל
ולאחר שהראה לה המחזה אשר מסר לידה, הביאה לבלק עלה אחד מעץ הזית הנמצא בפתח ההר, שאז היה יודע שעזאל גלוי עינים רוצה ללמדו הידיעות, אלא שאם היה גדול בחוכמתו כבלעם, היה יודע למצוא את עזא, להיות שניהם מוסרים לו הידיעות, שאז היתה מביאה לו הציפור שני עלים, אלא שאז גם לא היה צריך לאותה ציפור לשלחה במקומו, אם היה יודע בעצמו ללכת אל אותו המקום.
