קיבל אדם הארת מלכות

נכנס אדם הראשון בגן

לאחר שברא הקב"ה את אדם הראשון, הניח אותו בגן עדן והיה לומד תורה. והיו מלאכים עליונים משבחים אותו שלמרות שנברא משני יסודות השפלים עפר ומים, היה גופו מזוכך מכוח שני היסודות העליונים אש ואויר. שאז היו אומרים 'הנה בן המלך נכנס לגן' שהיא נחלה עליונה בסוד מלכות לרשתה כל הימים.

ולפי שהשדה העליונה היתה מוציאה פירותיה מן האילנות, כי עפר הקדוש נחשבת היא ובכוחה להוליד התולדות מכוח הספירות העליונות שבאצילות, ציוהו הקב"ה לאכול מכל עץ הגן כדי לזכות בשכר קיום מצוָתו. רק שציוהו לא לאכול מעץ הדעת טוב ורע כדי שתהיה אימתו ממנו ויהיה מכבדו.

וכאשר חטאו אדם וחוה ואכלו מעץ הדעת, סוף שגרשם מנחלת גן עדן העליונה, כדי שלא יתחכמו בכוח יצר הרע להסיתם לאכול מפרי עץ החיים לבטל מהם קללת המיתה.

לו כתנות אור

בתחילה היה אדם הראשון מאיר בכתנות אור העליונים שהלביש אותו הקב"ה, אך לאחר שנבראה חוה אשתו והכשילתו בהסתת נחש הקדמון (בהקבלה עם משלי ז) לאכול מעץ הדעת, הוצרך הקב"ה להחליף להם בכותנות עור (בראשית ג כא) "ויעש ה' אלֹהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם" כי התפשטו אדם וחוה מכתנות האור שהיו להם מכוח חשיכת מסך העוון וזוהמת נחש הקדמון שנכנסה בהם.

אדם וחוה התלבשו בכתנות עור

flickr/ all rights reserved (c) Chloe Chen/ כתנות עור לאדם וחוה

היה אדם הראשון צריך לקבל הארת הוד

לפי שאכלו אדם וחוה מפרי עץ הדעת נחשך צלמם, וכבר לא יכלו לסבול התגלות ה' אליהם (ג ח) "ויתחבא האדם ואשתו, מפני ה' אלֹהים, בתוך עץ הגן" באותו הרגע היה לאדם הראשון להתחזק ולכופף רגלו השמאלית כדי למתוח רגלו הימנית ולצאת החוצה מן העץ, כדי לסבול קולו הדק הרוחני ואורו המסנוֵר עיניו. כי אז היה מבטל חשכת הקליפה הרעה שבו מהארת השכינה הקדושה, להיות מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך. והיה מקבל הארת הוד מכוח רגלו השמאלית שהתאמצה לדחוף רגלו הימנית להוציאה החוצה מחשכת העץ שבו חטא.

היה לאדם לקבל הארת נצח

כשם שהושיטה חוה את ידה לעץ לקטוף הפרי ולאכלו, כן הושיטה ידה לאדם להכניס הפרי לתוך פיו. וזה כי בטח בה שאמרה לו שאין המיתה באכילתו. אלא שבאותו הרגע היה לו לנצח המהלך של עצת הנחש הקדמון ולהסיר הפרי מידיה. כי אז בכוח התנגדותו זו היה מושך מהארת נצח להאיר לנשמתם, ומונע המיתה בעולם להיות בהם ובכל בריות העולם שינת הנצח.

טוב היה לאדם לשלוח רגלו הימנית שהיא בבחינת נצח, ולהתנגד למהלך הנחש הקדמוני שהיה בעל שני רגלים לעמוד בעורמתו עליהם. כי אז היה מסיר קימתו עליהם מלנצחם בעצתו הרעה. אלא היה מנצח את הנחש עצמו לחול עליו קללתו לבדו.

וכאשר כבר קיבל אדם הראשון עונשו, טוב היה לו לנצח עצת יצר הרע שנכנסה בו, לסבור ה' שעתיד יצרו לנצחו בעצה הרעה, להיות מבקש את עץ החיים כדי לבטל קללת המיתה בעולם, שבעבור זה גרשוֹ הקב"ה מגן עדן.

וזה שנרמז נצ"ח כלול במילים נחש עץ חיים. שלפי שלא ניצח אדם הראשון את עצת הנחש הקדמוני, שהוא יצר הרע בקרבו, הגיע לכדי גירושו מגן עדן שלא ירשיע לאכול מעץ החיים.

היה לאדם לקבל הארת יסוד

לפי שקינא אדם הראשון בשאר החיות שיש להם בנות זוגם, ביקש להדמות להם. וכששאל אדם את הקב"ה מדוע ברא לו אשתו להיות באחוריו, השיב לו שבהיותו המובחר בברואים אין לו לעורר יצרו כלל, רק לעבדו בלבד. השיב לו אדם שאם יברא לו האשה להיות מולו בודאי תהיה לו לעזר. אלא טוב היה לו באותו הרגע למנוע עצמו להדמות לשאר החיות במשכב התשמיש, כי אז היה זוכה להארת יסוד להמשיך לעבדו בגן עדן כל הימים.

אך לפי שביקש לפרות ולרבות כשאר החיות, ולא נתן לבו לצפות שידע הקב"ה שיהיה לו למכשלה שעתידה להסיתו, לכן ניסר הקב"ה צלעו לעשותה אשתו עמו (בראשית ב כה) "ויהיו שניהם' ערומים האדם ואשתו' ולא יתבֹששו" היתה בהם רק ידיעת הטוב והיו חסרי יצר הרע מלהבחין ברע שהוא גילוי הערוה, ולכן לא התביישו (ג א) "והנחש היה ערום, מכל חית השדה" נסמכו הפסוקים זה לזה לרמוז שלא נתנו לבם להזהר מן הנחש הקדמון שהביט בהם, ועתיד להסית האשה להחטיא את אדם.

ונרמז 'התבֹששו' לשון שש שהוא יסוד מידה השישית ממדרגת מלכות, שטוב היה לאדם להתגבר על קנאתו בחיות השדה ששימשו בבנות זוגן, כי אז היה ניצל מן הנחש הערמומי שבחיות, הא יצר הרע.

ולפי שחטא בעצתו, סוף שפתח הפרצה ליצר הרע להתגבר ביותר ולעורר בו התאוה, שבעבור זה הוצרך לכסות אות ברית קדשו שהוא כנגד היסוד המוליד שלא לטמאו (ג ז) "ויתפרו עלה תאנה, ויעשו להם חגֹרֹת" ניסו להסתיר הערוה בתחבולת הלבוש שלא לעורר יצרם.

היה אדם הראשון צריך לקבל הארת חסד

לאחר שחטא אדם הראשון ואכל מפרי עץ הדעת, והתחבא בתוך עץ הדעת כי התבייש מפניו, שאל אותו הקב"ה (ג ט) "איכה" באיזה מעלה הוא נמצא, בדרגה הרוחנית עליונה כפי שהיה, או שמא נשפל למדרגה החומרית.

אז השיב לו אדם הראשון (ג י) "את קֹלך שמעתי בגן, ואירא" לפי שכבר ירד ממדרגתו הגבוהה, כבר אינו יכול לסבול הקול אפילו שחלוש היה, להיות נחשב לו למידת הדין הקשה ממנה היראה, זה שאמר "ואירא". ואף אורו העליון היה שובר עיניו, עד שהוכרח להסתתר בתוך חשיכת העץ.

ומפני שהוכיח אותו ה' על מעשיו, תלה האשמה באשה (ג יב) "האשה אשר נתתה עמדי, היא נתנה לי מן העץ, ואֹכל" כפר בטובה והחסד שעשה לו ה' שברא לו מצלעו האשה, להיות משלם לו רעה תחת טובה שגמל לו, כי הוא זה אשר התלונן לה' שיברא לו האשה.

אלא טוב אם היה מתוַדה מיד על אשמתו ומרבה התחנונים לה' לבקש שיעשה עמו חסד ורחמים, כי אז היה מושך עליו הארת חסד, והיה הקב"ה שומע לתפילתו ומוחל לו באהבתו אותו.

היה לאדם לקבל הארת גבורה

היה לו להתגבר על קנאתו במשכב החיות

ציוה הקב"ה את אדם הראשון שלא לאכול מעץ הדעת, למען יירא אותו וכן שיהיה מתגבר לקיים מאמרו, ולקבל על זה שכר טוב. וכן היה לו להתגבר על קנאתו כשראה החיות עם בנות זוגן, וסוף שביקש הוא משכבו עם אשתו. כי אם היה יורד לסוף דעתו שטוב היה לו להיות לבדו, כי עתיד לחטוא עמה, היה לו לבקש הארת גבורה להתגבר על קנאתו בחיות.

ולאחר שנבראה עבורו, טוב היה לו להתגבר באותו הרגע קודם שנפרד ממנה לטייל בגן ולהשאירה לבדה, להזכיר לה ציווי ה' לפרטיו, שלא לאכול מעץ הדעת בלבד, כדי שלא יכנס אצלה הספק מן הנחש הקדמון שמא כמה עצים נאסרו עליה.

היה לו להתגבר באיסור האכילה

וכן היה לו להתגבר באותו הרגע להזכיר לה איסור אכילה ולא נגיעה, שלא תטעה לומר שציוה אותה אדם הראשון (בראשית ג ג) "ומפרי העץ… לא תאכלו ממנו, ולא תגעו בו", עד שדחף אותה הנחש הקדמון וסברה כשם שאין מיתה בנגיעה כן אין מיתה באכילה. כי אז היתה מתגברת בעצמה, מכוח הארת גבורה להדוף הנחש הקדמון מעליה ולא להקשיב לו עוד.

וכן היה לו להתגבר על זכרונו את ציווי ה' שהמיתה ודאית היא, ולא כפי שסברה "פן תמֻתון" שספק הוא.

ולפי שהטעה נחש הקדמון את האשה לבסוף, כי  לא התגברה על תאבונה למראה הפרי היפה, טוב היה לאדם להתגבר באותו הרגע על עצת האשה ולהזכיר לה הציווי לפרטיו, שאז היתה מתוַדה על עונשה, והיה ה' מוחל לה.

היה לו להתגבר בוידויו לפני ה'

ולפי שלא התגבר אדם הראשון על תאבונו הרגעי אלא אכל הפרי מידה, טוב היה לשניהם להתגבר באותו הרגע כאשר התגלה אליהם ה', ולהתוַדות על אשמתם, ולא לתלות האשמה זה בזה. אדם הראשון תלה האשמה באשה ואף כפר בטובה שיצר אותה כפי בקשתו. והאשה תלתה האשמה בנחש (ג יג) "הנחש השיאני ואֹכל" מלשון איש, שכל רצונו היה לנהוג בה מעשה אישות לפי שחמד אותה.

ולפי שלא התגברו על יצרם, פתחו הפרצה להרגיש בושת הערוה מיצר הרע שנכנס בהם (ג ז) "ותפקחנה עיני שניהם, ויֵדעו כי עירֻמם. הם" שאז הצטרכו לכסותו בעלה התאנה לסתום מעט הפרצה. ויהיו מוכרחים כל הזמן להתגבר עליו ולקבל על זה שכר טוב, שנאמר (בראשית ד ז) "לפתח חטאת רֹבץ, ואליך תשוקתו" אבל אם יתגברו על יצרם "ואתה תמשֹל בו" יזכו לקבל מהארת גבורה להלחם בו.

קיבל אדם הראשון הארת תפארת

היו מלאכים מתפארים באדם הראשון

נאמר (זוהר בראשית נה:) 'כשהיה אדם הראשון בגן עדן, הוריד לו הקב"ה ספר ללמוד ממנו חוכמת ה', כמו שנאמר (בראשית ה א) "זה ספר תולדות אדם, ביום ברֹא אלֹהים. אדם" נקרא ספר תולדות אדם לפי שבו הראה הקב"ה לאדם ראשון דור דור וחכמיו שהם תולדותיו, והיה המלאך רזיאל מלמדו משם סודות העליונים, ובו היו חקוקים שמות עליונים וחוכמה קדושה.

היו מלאכים עליונים מתקבצים לשמוע דברי תורה שיצאו מפי אדם הראשון, ומפארים ומשבחים אותו (תהלים נז ו) "רומה השמים אלֹהים, על כל הארץ כבודך" שהתגלה כבוד ה' העליון בסודותיו שנתן על הארץ, מן האדם למרות שנברא מיסוד העפר.

ובכל רגע שהיה אדם לומד תורה, היה מוריד עליו הארת תפארת שהיא בחינת תורה שבכתב, להיות מתפארים בחוכמת ה' שבאדם.

למאמר על מלאכים ועזא ועזאל שמרדו בבריאת אדם לפני ה' ונענשו 

כתנות אור התחלפו בכתנות עור

ולפי שחטאו אדם וחוה בפרי עץ הדעת, סרה מעליהם הארת תפארת, והוצרכו לכסות ערוָתם בעלה התאנה שתפרו לעצמם מעץ הדעת.

שנרמז (ג ז) "ויתפרו עלה תאנה" 'תפר' שהוא מאותיות תפארת בו חסר אות א' של כתנות אור שהתלבשו בהם קודם החטא, ובמקומו התחלף להם בכתנות עור שיש בו ע' שהיא תחילת 'עלה תאנה'. כי מאותו העץ קיבלו מעט התיקון לקחת העלה כדי לכסות ערוָתם.

ונענשו אדם וחוה ושאר הבריות להם בהם קללת המיתה (ג יט) "כי עפר אתה, ואל עפר תשוב" מה שהיתה בהם הארת כתנות אור שבה אות א' התחלף באות ע' של עפר, כי באה עליהם המיתה לשוב גופם לעפר.

וכן נרמז "זה ספר תולדות אדם" בחילופי אותיות יוצא 'זה תפארת סולם דוד' שלאחר שחטא אדם הראשון, היה צופה בספר תולדות כל הדורות שהיו עוברים לפניו עד שהגיע לדוד המלך, שאז אמר 'זה דוד' שראוי לתת לו שבעים שנה מחייו כדי לתקן עוונו בשירות ותשבחות לה'.

אדם הראשון מושרש במידת כתר- אדם קדמון

נכנס בן המלך בגן ויראו ממנו

בתחילה כאשר ברא הקב"ה את אדם הראשון מעפר המזבח ומארבע יסודות ונתן לו נשמה בקרבו. היה אדם במדרגת האצילות הגבוהה ודמותו כעין המלך העליון להיות מקבל ומשיג בהארת כתר, כי ברא אותו כדמותו. וכאשר הכניס אותו לגן עדן היו החיות יחד עם מלאכי השרת יראים ואומרים: 'הנה בן המלך נכנס לשדה', אך לאחר שחטא, גרש אותו הקב"ה מגן עדן.

וכבר לא היו המלאכים יראים ממנו עוד, שנאמר (ג כד) "ויגרש את האדם, וישכן מקדם לגן עדן את הכרֻבים, ואת להט החרב המתהפכת" הם מלאכי החבלה שלא לתת לו להכנס שם, עד שנפרד גופו להתבלות בעפר הארץ התחתונה ותשוב נשמתו לגן כבראשונה.

למאמר על לבן המכשף שהגשים מלאכים ושדים בד' יסודות

לו כתנות אור

אדם הראשון היה מלובש בבגדי מלך הם כתנות אור שהלביש אותו הקב"ה לאחר שברא אותו, ובהם הכניס אותו לגן עדן.

ולפי שטעה אדם הראשון להדמות לחיות בזה שקינא לבקש בת זוגו להיות כמותם, ברא לו ה' האשה מצלעו (ב כה) "ויהיו שניהם ערומים" והיו מתייחדים. מיד התחבר אליהם הנחש שהיה "ערום" בו אותיות 'עור- ם' שהוא עור של אדם הראשון. היינו שעתיד לגרום להם להסיר כתנות האור מעליהם ולהחליפם בכתנות עור הגשמי, שנאמר לאחר החטא (ג כא) "ויעש ה' אלֹהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבִשם".

לדבריו מקשיבים

כאשר הכניס הקב"ה את אדם הראשון לגן עדן, היו מלאכי השרת באים להנות מאורו העליון, ואליו היו מקשיבים ללימוד תורה, שירתו ותפילתו לה'. כי ספר נתן לו המלאך רזיאל מאת הקב"ה בהם היו סודות הגנוזים ומהם היה לומד, והיו מלאכים עליונים מקשיבים לקול לימוד תורתו הערב.

ולפי ששמע לחוה לאכול מעץ הדעת שאסר עליו ה' קודם לכן, שהאשים אותו (ג יז) "ולאדם אמר: כי שמעת לקול אשתך, ותאכל מן העץ" הפר ציוויו שהיה לו להקשיב, כי אז כבר לא יכלו עוד להקשיב לקול ה' ולסבלו (ג ח) "וישמעו את קול ה' אלֹהים בגן, לרוח היום" מפני שידע ה' בחטאם, היה משמיע להם קול רוחני דק ביותר כדי לא להפחידם, ואפילו זה לא הועיל להם כי אימה גדולה נפלה עליהם, עד שהוצרכו להתחבא מפניו, כי לא יכלו לסבול אור עליון הקדוש. ואף מלאכי השרת כבר לא הקשיבו עוד להם כי נחשך מהם אורם העליון.