משלי ז חטא הזנות

בראשית ד א- יח

הצטדק קין לדרוש אחותו היתרה של הבל 

אחד הסיבות שרצה קין להרוג את הבל, הוא בעבור אחותו היתרה והתאומה שהיתה להבל, שנאמר (א) "ותהר ותֵלד את קין" לעומת (ב) "ותֹסף ללדֶת את אחיו. את הבל" נאמר פעמַים 'את' אצל הבל לעומת 'את' פעם אחת אצל קין, ללמד שזכה הבל לאחות יתרה מאשר קין.

ומפני שסבר קין שהוא הבכור ולו מגיע פי שנַים בירושה, לכן בא בתואנה אל הבל שראוי הוא לקחת אחת משתי אחיותיו של הבל, והבל לא הסכים, והוא מאחד הדברים שבאו לידי מריבה, ועל זה כתוב (ד) "אמֹר 'לחֹכמה אחֹתי' את" היה לקין לבקש החוכמה בלבו להסתפק באחותו התאומה "ומֹדע. לבינה 'תקרא" להיות לומד מדרכי אביו להיות לו אשה אחת, כפי שנאמר (א) "והאדם יָדע את חוָה אשתו" להיות רגיל רק בה, כי אז היה משכיל שלא לקנא בהבל אחיו.

אך בגלל שהלך לפי יצרו הרע (ח) "ויאמר קין אל הבֶל. אחיו" החל להתווכח ולבוא עמו בריב לקחת אחותו היתרה של הבל, כי סבר שהוא הבכור ולו מגיע לקבל פי שנַים בירושה "ויהי בהיוֹתם בשדה" רומז לאשה הנמשלת לשדה המצמיחה התבואה שהם הוְלדות "ויקם קין אל 'הבל אחיו ויהרגֵהו" רצה קין להרוג את הבל כי אז יוכל לקחת חלקו אשר חמד לעצמו.

(ה) "לשמֹרך מאשה זָרה מנכְריה אמריה 'החליקה" היה על קין לשמור עיניו שלא להביט באחותו היתרה של הבל, כי נחשבת אשה נכריה וזרה לו, רק מצא הטענה המצטדקת לומר להבל שהיא זו אשר חפצה בו בהיותה חומדת אותו, וכל היום מחליקה לשונה לפתותו להיות עמו, וכן טען לפניו קין בוִיכוחו עמו, לנהוג בו עורמתו כדי להביא הכעס על אחותו לגרשה ממנו, למען יוכל קין בעצמו לקחתה אליו.

לחץ להגדלה
בראשית ד א- יב

סבר קין מה אחותו היתרה חושבת עליו

א. יוצאת לשוק לחפשו עד שהגיעה לביתו

(ו) "כי בחַלון ביתי בעד אשנבִי נשקפתִי" אחותו היתרה מרוב שחשקה בקין, עומדת היא כל היום בחלון ביתה להשקיף עליו כשיוצא הוא לעבוד באדמתו (ז) "וארא. בפְתאים" ומה שרואה היא בעיניה, הוא את הבל אחיה, שמדמה אותו לפתי שבאמת מאמין לדברי ה' שכביכול שעה למנחתו עבור זבחו "אָבינה בבנִים" היה הבל בעיניה עד עתה לאחד משני הבנים של אדם וחוה הצדיקים לפני ה' "נער חסר לב" אלא שעתה הבינה משכלה שחסר הדעת הוא, כי איך לא הבין שלא שעה ה' למנחת קין הישר והצדיק, רק כי מנסהו להוסיף לו זכויות עליונות.

וכן המשיך קין לטעון בכסילותו (ח) "עֹבֵר בשוק אצל פנה" יש להבל לדעת שאחותו היתרה אינה צנועה כלל כפי אשר הוא סובר, וכל היום הולכת היא בשוק היכן שרוב האנשים "וְדרך ביתה. יצעד" כל היום צועדת ברגליה לחפש את קין, עד שתמצא את ביתו, ודיבר קין כל אלו הדברים כדי להפיג דעתו של הבל לשכנעו שאינה ראויה היא לו אלא לקין עצמו.

וכשענה לו הבל שאינו רואה שנוהגת היא מעשיה כך אלא צנועה ובביתה תשאר, אמר לו קין (ט) "בנֶשף בערב יוֹם :באישון לילה ואפלה" מגיעה היא אל מחוץ לביתו, ובוַדאי אין הבל יכול לגלות מעשיה ולהכיר בה שהיא כזו, בהיותו יושן במיטתו (י) "והנה ראשה לקראתו. שיתן זונה 'ונצֻרתי לב" היה מעיד שקר שראה אותה עומדת בחשיכת הלילה מול ביתו ומבקש משכבה עמו.

(יא) "הֹמִיה .היא" מרימה קולה אליו כדי להעירו משינתו "וסֹררת 'בביתה" ולאחר שנכנסה לביתו מנהיגה היא השררה לדרוש אהבתו "לא ישכּנו רגלֵיה" אצלו לזמן רב, שמא ירגיש בה הבל, לכן מוכרחה היא לצאת מיד לחזור אל ביתו (יב) "יפעם בחוץ לפעם ברחֹבות. ואצלי כל 'פנה תארֹב" לקין עצמו, כשם שאורב הוא לחיות לצודן, ועל כן ראויה היא לו כי דומים הם מצד מעשיהם.

ב. הוא הצדיק וראוי שהקב"ה יקבל מנחתו

וכן המשיך קין בדברי ויכוחו ורמאותו עם הבל, והוסיף שכאשר פגשתו אחותו היתרה (יג) "והחזִיקה בו וְנשקה לו" בדרך החיבה עבור אהבתה אליו "העזָה פניה 'ותאמר לו" אף עזות הפנים יש בה להיות כמותו (יד) "זבחי שְלמים עלי היוֹם 'שלמתי נדרי" כנגד המנחה שהקריב קין שרצויה היא לה' כביכול, והוא הפך ממה שנאמר בו (ה) "ואל קין ואל מנחתו לא שעה" ולא כפי אשר סבר הבל שלא שעה לו ה' כי טועה הוא, ואף אחותו היתרה מסכימה היא עמו (טו) "על כן יצאתי' לקראתך לשחֵר פָניך ואמצאך" מרוב שמחתה שקיבל ה' מנחתו שהקריב לה', יצאה היא לקראתו לקבל את פניו המאירות מאור קדושת ה', וזה הפך ממה שנאמר בו "ויחר לקין מאד ויפלו פניו" בעצבון בעבור עוונו שהחשיך פניו.

ג. לא עזבה אותו עד הבוקר

ואף הוסיף קין דברי השקר לפני הבל לומר על אחותו היתרה (טז) "מרבדים 'רבדתי ערשי חטבות' אטון מצרים" כבר נכנסה היא לביתו והלכה לחדר משכבו להציע הסדינים, העשוים בדים היקרים ביותר הבאים ממצרים, ויישרתם על מיטתו לעשותם חטובים (יז) "נפתי משכבי מר. אהלים וקִנמון" היתה מניפה הבשמים על מיטתו כדי לעורר תאוַת משכבו (יח) "לכה ונרוה ידֹדים 'עד הבֹקר ונתעלסה' באהבים" היתה מבקשת ממנו להיות עמו עד עת הבוקר, טרם יתעורר הבל על מיטתו בביתו ויגלה שחסרה היא, כי אז תספיק לחזור אליו קודם ישים לבו עליה.

(יט) "כי אין האִיש בביתו הָלך 'בדרך מרחוק" וכאשר היה אומר לה שכבר הגיע עת הבוקר, היתה אומרת לו כביכול שעדיין הבל עייף הוא מיום האתמול בעבור עמלו הרב ברעיית הצאן למרחקים, וכבר חזר הוא מאוחר מאד בלילה וממשיך בשינתו ובוַדאי לא יתעורר, רק שימשיך קין להיות עמה עוד קצת.

וכאשר אמר לה קין שהחמה כבר עלתה ואור היום נראה למרחקים ומדוע אינה חוששת, היתה עונה לו כביכול (כ) "צרור הכֶסף לקח בידוֹ ליום 'הכסא יבֹא ביתו" כבר התעורר הבל אחיה מזמן ולקח כל ממונו יחד עמו לסחור ביום המיועד לסחורה, ובוַדאי לא שם לבו שאינה נמצאת עמו, ואם כן מה לה לקום ולעזוב את קין אהוב לבה, בשביל לחזור אל ביתו הריק של הבל, ומפני שממילא לא ישוב עוד אלא לעוד כמה ימים ארוכים, אם כן עדיף לה להשאר בביתו עד אותו העת שיהיה הבל שב מדרכו הארוכה אל ביתו, כי רק אז תשוב אליו.

וכל אלו הדברים היה קין מספר בטוב טעם ובדברי מתיקות לשכנע את הבל שאין ראויה אחותו היתרה להיות עמו, אלא טוב שיוותר על אחותו ויתנה לו במתנת חינם (כא) "הטתו ברב לִקחה בחלק' שפתיה תדיחנו" היה מסית את הבל בדברי ויכוחו עמו על אחותו היתרה לקחתו לעצמו.

קין הרג את הבל
היתה קנאתו של קין על הבל בגלל שטען שהוא הבכור לקבל פי שניים בירושה, את אחותו היתרה ואת צאנו

התגבר קין על הבל להרגו בעורמתו 

אלא שהיה הבל עומד על דעתו שלא להאמין לדברי פיתויו של קין, עד שהתגבר עליו להניחו תחתיו להשיב אותו מדברי שקרו, ועדיין התעקש קין לרמותו ולדבר עמו דברי תחנונים שחפץ הוא בשלום עמו, ומפני שהאמין לו הבל לרגע אחד (כב) "הולך אחריה" הלך הבל אחר עצתו של קין לעזוב אותו "פתאֹם כשוֹר אל טבח יָבוא" ומיד קם עליו פתאֹם.

(ח) "ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו" ממה שקם קודם לכן הבל על קין, שהיה גדול בגופו ממנו ונדמה הוא לשור אשר קרניו בראשו ורוצה לנגוח בקין שהיה חלוש ממנו, עתה נתהפך פתאֹם וקם על הבל וטבח בבשרו שנדמה לו לשור לאכול את בשרו "וכעכס" מין ארס הנחש "אל מוסר אויל" נדמה קין כנחש הקטן שהיה זוחל קודם לכן על האדמה והבל מעליו, ופתאֹם קם עליו והכיש אותו בשיניו ונשכוֹ בצווארו עד אשר הקיז ממנו דמו.

(כג) "עד יפלח חֵץ כבדו" היה מכה אותו בסלעים החדים בכל אברי גופו וכן בכבד אשר בבטנו, כי לא ידע בתחילה מהיכן הנפש יוצאת כמהר צפור. אל פח להיות לוכד אותו כציפור הנופלת ברשת הפח "ולא יָדע כי בְנפשו הוא" לא ידע קין מהיכן נפשו של הבל יוצאת, עד שנזכר באדם אביו ששחט הבהמה בצווארה, ועל כן הכה אותו בצווארו להוציא נפשו.

(יכד) "ועתה יבנים. שמעון לי והקשיבו: לאמרי יפי" כנגד דמי דורותיו שהיו עתידים לצאת מהבל, שאמר ה' לקין (י) "ויאמר מה 'עשית קול. דמי אחיך צֹעָקים' אלי מן האֲדמה" ששמע ה' קול צעקתם לנקום בקין (יא) "ועתה ארור אתה' מן האדמה אשר פצתה: את פִיה לקחת' את דְמי אחִיך מידך" בהיות ששתתה האדמה דמו של הבל כמים, נענשה יחד עם קין.

(כו) "כי רבים חללים, הפילה ועצֻמים, כל הרֻגיה" דמו של הבל ושל כל הדורות שאחריו נפלו להקבר באדמה, ממה שקם עליו קין להרוג אותו חינם (יכז) "דרכי שאולן ביתה יֹרדותן אל חדרי מות" נחשבת ארירתה להיות הרשעים קבורים ומתים בה ולא יקומו ממנה כי יֵרדו הם לשאול ולא יקומו, כשם שקם קין על הבל להפילו תחתיו והרג אותו.