האחים יורדים למצרים

פרעה ממנה את יוסף לשליט על עמו כפי שפתר לו חלומותיו ונתן לו העצה לאסוף התבואות בשבע שנות השבע עבור שבע שנות הרעב העתידות לבוא.

כשהחלה שנת הרעב הראשונה, יעקב שולח עשרת האחים לקנות התבואה מיוסף, שאינם מכירים אותו. רק יוסף מכיר אותם ומתנכר אליהם ומדבר עמם קשות שמרגלים הם.

וידוי האחים

וידוי ראשון

ביום השלישי למאסרם ביקש מהם יוסף שיביאו לו את בנימין (מקץ מב כא) "ויאמרו איש אל אחיו" שמעון אמר ללוי, לפי שהוא זה אשר זה אשר התחבר עמו בעצה להרוג אותו,

שנאמר קודם לכן (לז יט- כ) "ויאמרו איש אל אחיו… לכו ונהרגהו" ולאחר מכן השליך אותו שמעון בעצמו לבור,

אלא שעתה התוודה על אשמתו "אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו" לתחנונים שלו כאשר זעק מתוך הבור שיוציאו אותו משם.

וכן התוודה ראובן בפני האחים (מב כב) "הלוא אמרתי אליכם לאמר: אל תחטאו בילד ולא שמעתם וגם דמו הנה נדרש" מידה כנגד מידה להיות גם הם בבור המאסר.

וידוי שני

כן עשה עמם יוסף תחבולה נוספת שהטמין הכסף ששילמו לו בשקי התבואה שקנו ממנו בעת ששלח אותם ממנו.

כאשר גילו זאת (מב כח) "ויאמר אל אחיו: הושב כספי וגם הנה באמתחתי" להיות הכסף בתוך התבואה ויצא לבם "ויחרדו איש אל אחיו לאמר: מה זאת עשה אלֹהים לנו" להביאנו לידי עלילה זו,  

כי אז התוודע קלונם למצרים שלא רק מרגלים הם אלא גם גנבים.

וידוי שלישי

לפי שהתרצה יעקב לקבל ערבונו של יהודה לבנימין שלא יארע לו דבר רע כשם שקרה ליוסף, הגיעו האחים לביתו להראות לו את בנימין, האכיל אותם בסעודה הדשנה להראות להם שחפץ בטובתם.

אך כששלח אותם מביתו, עשה עמם תחבולת הגביע להחביא בשקו של בנימין.

אז שלח את משרתו להאשימם בגניבת הגביע (מד יב- יג) "ויחפש בגדול החל ובקטן כלה וימצֵא הגביע באמתחת בנימִן ויקרעו שמלותם" מחמת הצער והבהלה כי עתה יקח את בנימין להיות לו לעבד.

יוסף נודע לאחיו

לאחר שיהודה מדבר על לבו שאם יעזוב בנימין את יעקב אביו לאחר שכבר מת כביכול יוסף שנקשר אליו ביותר, הרי שימות ביגון ושיבה רעה, ואיך יתן לזה לקרות.

אז נכמרו רחמי יוסף על בנימין ועל יעקב אביו, וכבר לא יכל להתאפק עוד וגילה להם שהוא יוסף, ובהשגחת ה' נעשה להם זאת, למען יכלכל אותם במזון בהושיבם אותם בארץ גושן הטובה אשר במצרים.