אברהם ושרה עם אבימלך האב

היה הרעב בארץ, ולפיכך עזב אברהם חברון ללכת לארץ גרר, לא על פי ציווי ה', כי כבר ציוהו לשכון לארץ והיה לו לעמוד בניסיון הרעב.

יצחק ורבקה עם אבימלך הבן

היה הרעב בארץ, ולפיכך הלך יצחק מחברון לארץ גרר על פי ציווי ה', ואסר עליו לרדת למצרים כפי שירד אביו, כי נחשב עולה תמימה לאחר עקידתו שאין ראוי לו להטמא בגוים.

ראה אברהם מנהג אנשי המקום שבעלי זימה הם, וירא מעלילתם עליו שיהרגוהו ויקחו ממנו אשתו, ורימה לומר שאחותו היא, ולא מוזכר ששאלוהו בתחילה אם נשואה או פנויה היא.

ראה יצחק שניגשים אנשי המקום ושואלים על רבקה אשתו אם נשואה או פנויה היא, אז חשד בהם שבעלי זימה הם ויהיו מעלילים עליו להרגו ולקחתה ממנו, לכן רימה לומר שאחותו היא.

היה מנהג המדינה לקחת האשה היפה למלך, ולכן לקח אבימלך מיד את שרה אליו.

היו אבימלך הבן ואנשי גרר זוכרים את אשר קרה בימי אבימלך האב, לכן נזהרו מלבקשה לאשה במשך כל הימים.

הוכיח אבימלך את אברהם ברמאותו, לאחר שהתגלה אליו הקב"ה בחלום להזהירו באיסור אשת איש.

הוכיח אבימלך הבן את יצחק ברמאותו, לאחר שגילה שנמצא יצחק עם רבקה באוהלו במשך ימים רבים, שאז הבין שנשואים הם.

אברהם משיב לו ג' טענות לסתור אותו:

א. ירא מהעלילה שיהרגוהו כדי להתיר לעצמם לקחת אשתו.

ב. באמת לא שיקר כי אחותו היא מצד אביו שבאה מאם אחרת, ולפיכך מותר לו לישא אותה.

ג. לפי שרגיל בנדודים נוהג לשנות דיבורו עליה בכל מקום שעובר עמה.

יצחק משיב לו טענה הראשונה בלבד שירא מן העלילה.

אברהם ושרה יושבים בארץ גרר, ואז בחלוף הרעב חוזרים מיד לחברון.

יצחק ממשיך לשכון בארצו ובינתים מצליח במלאכתו לגדל תבואה רבה בשנת הבצורת, עם מקנה רב ועבדים עד שמתעשר ביותר, ואבימלך והפלשתים מקנאים בו, עד שמגרשים אותו מארצם.

אבימלך כורת הברית עם אברהם שלא ירעו זה לזה, אלא שלא נזכר בפסוקים, רק נלמד מתולדות כו' כאשר ביקש אבימלך הבן ברית המחודשת עם יצחק בנו של אברהם.

אבימלך מתחרט שגרש אותו, כי עתה מי יפרנס בני עמו ויעשה עמם הצדקה בשנת הרעב, והבין שברכת ה' היתה בו, ולפי שהפר הברית של אבימלך אביו עם אברהם בכך שהצר לו, מבקש לכרות עמו ברית מחודשת.