מרדו חמשת המלכים בכדרלעומר שהוא נמרוד
כדרלעומר מלך עילם, אשר ארצו הגדולה נמצאת בפרס, שלט ביד חזקה וכבש את בבל בה מלך נמרוד להיות תחת שלטונו. ולאחר מכן כבש אף את עבר הירדן (היכן שנמצאים סוריה וירדן) וכן כל אזור כיכר הירדן אשר בדרום ים המלח, להיות משועבדים תחתיו אותם חמשת המלכים. והיו נותנים לו מס במשך יב' שנה. אך לאחר מכן החלו למרוד בו ולעכב ממנו המס במשך יג' שנה.
והם ברע מלך סדום שהיתה העיר הגדולה מבית חמשת עיירות הכיכר, ברשע מלך עמורה, שנאב מלך אדמה, שמאבר מלך צבוים, ובלע מלך צוער שהיא העיר הקטנה מכולם. אותם חמשת עיירות היו בכיכר הירדן הנמצאת מדרום לים המלח
לוט בן דודו של אברהם, כאשר עזב אותו בחברון, הלך עד לכיכר הירדן עבור עושר הארץ ומקום הנרחב למרעה צאנו. אז ארעה לו צרת המלחמה ושביו.
ביקש גם נמרוד למרוד
אמרפל מלך שנער אשר בבבל הוא נמרוד, ונקרא אמרפל על שום שאמר לאברהם 'פול לתוך כבשן האש'. אלא שכבר ירד ממלכותו שמלך בתחילה על כל האומות שקיבצם אל ארץ שנער בדור הפלגה לבנות המגדל למרוד בה', שהענישם להיות שליש הדור נקבר תחת המגדל ושליש הורגים זה בזה מחמת בלבול לשונם לשבעים שפות, ושליש הדור שנשאר נפוצו חזרה לכל עבר בארצות השונות. כי אז חזרו המלכים למלוך כל אחד על מדינתו.
ולפי ששמע נמרוד שמרדו חמשת המלכים אשר בכיכר הירדן בכדרלעומר מלך עילם, התמלא עוז בקרבו ונזכר בימיו הטובים כשהיה (נח י ט) "גִבֹר ציד לפני ה" וכובש הארצות תחתיו. אך לפי שראה שנענש בידי ה', וכבר התפזרו להם כל האומות, לא יכל עוד לסמוך על כוחו לבדו. לכן התחכם לקרוא לאריוך מלך אלסר ותדעל מלך גוים השוכנים בארם נהרים, להיות לצדו וכרת עמם הברית לערוך מלחמה נגד כדרלעומר.
למאמר על נמרוד שהסית הדור לבנות מגדל בבל לחץ כאן
סוף שנכשל נמרוד
וכשנלחמו זה בזה, נפלו מאנשי נמרוד שלוש מאות איש וכן בנו נהרג. וכשראה זאת, הבין שלא תועיל עוד גבורתו כי אף נזכר במפלתו אשר קרתה לו בדור הפלגה. ולכן חזרו כל שלושת המלכים להיות תחת שלטונו של כדרלעומר. ובינתים הגיע השנה היד' למרדם של חמשת המלכים בכדרלעומר, כי אז אסף את נמרוד הוא אמרפל, ואריוך ותדעל לבוא לעזרתו כדי להכניע חמשת המלכים תחתיו.
החלו ארבעת המלכים לכבוש האומות
ולפי שנאספו יחד היה חילם גדול מאד, ובדרך כשהלכו לכיוון כיכר הירדן, הכו בחמש אומות:
א. רפאים היושבים בעשרות קרנַים– הוא הבשן אשר בעבר הירדן המזרחי, ובו מלך גם עוג שהיה פליט מהמלחמה ונמלט לגלות לאברהם על שביו של לוט.
ב. הזוזים היושבים בהָם– צפון הגלעד, הוא בנחלת שבט מנשה, וכן אומת עמון עתידה לשבת בה.
ג. האימים היושבים בשווה קריתָים– בעבר הירדן המזרחי, אשר בנחלת שבט ראובן. צפונית לארץ מואב.
ד. החורי אשר בהר שעיר– היא ארץ אדום אשר ממזרח לערבה, ועתידה להקרא אדום שלאחר מכן כבשו אותה בני עשיו האדמוני.
ה. שדה העמלקי היושב בקדש– היכן שעתיד משה להכות בסלע להקרא מי מריבה.
ו. האמורי היושב בחצצֹן תמר– היא עין גדי.
ניצחו ארבעת המלכים את החמישה
ולפי ששמעו חמשת המלכים שיוצאים ארבעת המלכים למלחמה לקראתם, נאספו כולם בעמק השִדים שהוא מלשון סיד, שהיו שם בורות של טיט שבהם היו בונים בניינים, ורוב האנשים נפלו וטבעו שם. והשאר נסו להרים. רק ברע מלך סדום נעשה לו נס שהצליח לצאת מן הבור שנפל שם, כי באותה שעה עבר שם אברהם ורצה לחלוק לו כבוד.
וכך ניצחו ארבעת המלכים את החמישה ונכנסו לסדום ועמורה ובזזו רכושם ואת כל האנשים לקחו בשבי. ולוט נאמר בו (לך לך יד יב) "והוא יֹשב בסדֹם" מינו אותו להיות דיין המכובד לשבת בשער העיר, לכן לקחו אותו גם אותו ובני ביתו ורכושו. גם ידע נמרוד שלוט בן אחי אברהם הוא, ואז יצטרך אברהם לבוא להצילו ויוכל להרוג אותו. כי זכר את עשה לו ששבר צלמיו, וביזה אמונתו באל אחר, ואף שהשליך אותו לכבשן האש באור כשדים, לא הועיל לו. ועתה יוכל להתנקם בו ולהרוג אותו.
עוג הפליט, שכרו ועונשו
(לך לך יד יג) "ויבֹא הפליט ויגד לאברם" הוא עוג מלך הבשן שהיה דר בעשתרות קרנַים, וכבר כבשו ארבעת המלכים את ארצו. ולפי ששמע שנשבה לוט, הלך לספר לאברהם. אלא שלא היתה כוָנתו לטובת אברהם, כי היה מתאוה לשרה אשתו, בידיעה שאם יהרגהו נמרוד, יוכל לקחתה לאשה. וסוף שלא הועיל לו כי התפרסם אברהם בזכותו שקידש שם שמים ברבים, שניצח ארבעת המלכים והציל את לוט.
ולפי שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, זכה עוג לחיות שנים רבות. שבנוסף למה שחי לפני דור המבול שהוא חמש מאות שנה וניצל בהיותו אוחז בתיבת נח, כאשר ראשו בפנים וגופו בחוץ, כי מבני הענקים היה, כן זכה להאריך ימיו עד דור המדבר שהם ארבעים שנה. אך עונשו שעתיד לההרג ביד ישראל.
זרק אברהם העפר ונעשו חצים
לקח אברהם את שי"ח עבדיו ויצא מחברון לרדוף אחריהם ולהשיגם מהלך של יום אחד בזכות תפילתו שהיה זועק לה'. וכן בא עמו אליעזר ששמו כמניין שי"ח 318.
והיה אברהם בוטח בה' ולוקח עמו מעט העפר וקש וזרק על חייליהם הרבים של ארבעת המלכים, ומיד הופכים לחרבות וחצים והורגים בהם חלל רב. לעומתו כל החניתות והחצים שזרקו המלכים על אברהם הפכו לעפר. זה שאמר לאחר מכן לקב"ה (וירא יח כז) "ואנֹכי עפר ואפר" שאם לא היה הקב"ה מסייעו, היה עפר ע"י המלכים ואפר ע"י נמרוד.
היו ארבעת המלכים בדרך חזרה לארצותיהם יחד עם השלל ולוט ושאר האנשים השבוים, ובינתים הגיעו לדן. היה אברהם רודף אחר ארבעת המלכים ונלחם בהם אלא שכבר שקעה השמש ולא ידע לאן ברחו, לכן חילק חילו וכל חלק רדף לצד אחר ובאו עד לער חובה הסמוכה לדמשק. אז הרג כל המלכים, והציל את לוט משביו.
איך מת נמרוד ?
לפי דעת זקנים מבעלי התוספות (תולדות כה כט) "ויבֹא עשו מן השדה והוא עיף" מן הרציחה של נמרוד. והעניין היה כך שכאשר התחיל עשיו לצוד בשדה, מצא אותו נמרוד שהיה גיבור ציד וצד בעצמו החיות והעופות, הזהיר אותו שאף אדם אינו רשאי לצוד בשדות מלבדו. ולפי שסרב עשיו, קבעו ביניהם יום אחד להלחם ביניהם.
בא עשיו ונטל עצה מיעקב היאך לנצחו בקרב. אמר לו יעקב: כל כוחו של נמרוד הוא מבגד שלבש אדם הראשון, שהיו נכנעים כל החיות והבריות ומשתחוים לו, מחמת אורו העליון, ואם יסיר אותו מעליו, יוכל לנצחו. וכן גרם עשיו בתחבולה שיפשיט נמרוד בגדו ולבש אותו עליו ואז יכל לנצחו ולהרגו בקרב.
וכן היה זה באותו היום שנפטר אברהם, בהגיע יעקב ועשיו נכדיו, שהם בניו של יצחק, לגיל יג' שנה, כדי שלא יראה את עשיו בן בנו יוצא לתרבות רעה ואז ימות בשיבה רעה. שאז מת אברהם בגיל 175 במקום 180 שנה כפי שמת יצחק בנו.
אברהם מסרב להתעשר מהשלל
כאשר שב אברהם אל חברון, בינתים באמצע הדרך מצא אותו ברע מלך סדום והודה לו על שסייע במלחמתו נגד ארבעת המלכים, רק שלא העז לבקש ממנו אנשיו שהציל משביים יחד עם רכושו, כי סבר שלפי שניצח לו ראוי השלל.
ואז כשעברו דרך ירושלים, יצא לקראתו מלכי צדק מלך שלם שהוא שם בן נח שמלך על ירושלים שנקראת שלם, לקבל את פניו בלחם ויין, וזה למרות שהרג אברהם מבני תולדותיו, כי רשעים היו. ולפי שהיה שם כוהן גדול, נתן לו אברהם מעשר מרכושו וממונו.
ציורי תנ"ך/ מלכי צדק מכבד את אברהם בלחם ויין/ (c) כל הזכויות שמורות לאהובה קליין
ראה ברע מלך סדום את נדיבותו של אברהם שנוהג לתת הצדקה והמעשר, ואז ביקש גם הוא שיחזיר לו אנשיו שנשבו, אך הרכוש ישאיר לעצמו. ענה לו אברהם שאף מחוט ועד שרוך נעל לא יקח ממנו אלא ישיב לו רכושו, כדי שחלילה שלא יטעה לסבור שממעט רכושו קיבל ברכתו להתעשר, אלא מברכת ה' שכבר ברכוֹ בעושר, ואז יתקדש שם שמים ברבים.
(יד כד) "בלעדי רק אשר אכלו .הנערים וחלק האנשים אשר הלכו. אתי ענר אשכֹל וממרא הם יקחו חלקם" אבל בכל מקרה שילם אברהם מן השלל עבור שי"ח עבדיו שנלחמו עמו. רק ששילם לכולם: בין אלו שיצאו עמו למלחמה ובין אלו שישבו לשמור על הכלים ולא היו בחזית המלחמה, הם ענר אשכול וממרא, להיות מתחלקים בשלל שווה בשווה, בגלל מידת החסד שהיה רגיל בה אברהם.
לא זכרו יושבי כיכר הירדן הטובה לאברהם
לאחר מכן ששב לוט אל כיכר הירדן וראו כולם ישועת ה' שנעשתה לאברהם הצדיק, לא למדו יושבי העיירות המוסר והיראה. והמשיכו ברשעתם שלא לארח האורחים ולשמור על עושרם לעצמם, שהיה חוק בל יעבור לארח האורחים להנות אפילו מעט מעושרם, כי לא רצו להתחלק בשפע עם האחרים בחששם הבדוי שמא יפסד ממונם.
כשהיה לוט דופק בשערי העיר הראשונה, לא פתחו לו. והיה הולך מעיר לעיר ולא הועיל לו. ואף שהיה צועק לשומרי העיר שבן אחיו של אברהם הוא שהציל אותם מארבעת המלכים, לא שמעו לו כי לא זכרו טובה שעשה להם אברהם. אלא אף שנאו אותו על שהיה בעל מידת גמילות החסדים שנוגדת את מנהגם.
גמל מלך סדום החסד ללוט בזכות אברהם
עד שהגיע לוט לעיר החמישית הגדולה מכולם (יג יב) "ויאהל עד סדֹם" סוף שרק ברע מלך סדום קיבל את לוט, מחמת שזכר הטובה שעשה עמו אברהם שסייע לו במלחמתו נגד ארבעת המלכים, ואף השיב לפנים משורת הדין כל אנשיו ורכושו, ולא מזכותו של לוט עשה זאת.
נכשל אברהם למרות שהתכוֵן לטובה:
א. לפי שלקח אברהם שי"ח עבדיו בהיותם תלמידי חכמים למלחמה בארבעת המלכים, נחשב לו לשעבד אותם שלא לצורך, כי יכל לקחת אנשים אחרים. שכן נאמר על אסא מלך יהודה (מלכים א טו כב) "והמלך אסא השמיע. את כל יהודה אין נקי" עבר על מה שכתוב בתורה (דברים כד ה) "נקי יהיה לביתו שנה אחת. ושמח את אשתו אשר לקח".
וכן לקח תלמידי החכמים והוליך אותם ברגליהם לשעבדם בנשיאת העצים והאבנים, וכלל לא היה צריך להם. לפיכך העניש אותו ה' מידה כנגד מידה "רק לעת זקנתו. חלה את רגליו".
ב. לא היה לאברהם להשיב הנפשות ששבה למלך סדום, אלא היה לו להשיבם בתשובה ולהכניסם תחת כנפי השכינה, כי אז סופם שנספו בפורענות סדום בעוונותיהם.
