דימה עצמו אבשלום לעשיו

נתפס אבשלום בשיערו ונזכר בעשיו

א. גנב לב אביו 

נראה שדימה עצמו אבשלום באותו הרגע לעשיו שהיה "איש ציד" נוהג לצוד את אביו בפיו ולגנוב את לבו, שהיה שואל אותו .'אבא, כיצד מעשרים יאת המלח?' לסבור שצדיק ומבקש להחמיר על עצמו יותר,

כן גנב אבשלום לב דוד המלך אביו, שביקש ממנו האיגרת החתומה בידי שני אנשים מבלי שיכתוב את שמם.

ובכך לקח זוגות רבים מאנשי המלך עד שאסף מאתים איש, להמליכם תחתיו ללא ידיעתו.

ב. לקח נשים לא הגונות

זה כאשר (ש"ב טו ז) "ויהי ומקץ ארבעים שנה" למלכות דוד, ירא אבשלום שהגיע דוד המלך לסוף ימיו שהם שבעים שנה, ועתה יתן מלכותו לשלמה בנו האחר כפי שאמר לו נתן הנביא.

זה כנגד (תולדות כו לד) "ויהי עשו בן.ארבעים שנה ויקח אשה…" לקח לו שתי נשים נוכריות, שלא לפי עצת הוריו (תולדות כו לה) "ותהיין מֹרת ירוח, ליצחק ולרבקה".

כן עתיד דוד המלך להיות לו מורת רוח גדולה כאשר יצטרך לנוס עם אנשיו מירושלים מפני אבשלום, שכבש מלכותו בעורמה ושכב עם עשר נשותיו בלא רשותו, כי אז חטא כעשיו האונס ובועל הנשים בשדה.

ג. גידל שיערו להיות שעיר

ועתה פרע לו ה' להסיר ממנו מלכותו בעת שנתלה בשיערו על העץ, שאז דימה עצמו לעשיו השעיר (תולדות כה כה) "ויצא הראשון אדמוני כֻלו כאדרת שער"

הבין אבשלום שלא נחשבה לו זכותו במשך כל השנים שנהג נזירותו לה' וגידל פרע שעיר ראשו, אלא גורלו להיות כגורל עשיו בעל רעמת השיער, ליפול אל השאול.

ד. איבד ברכת השלטון

ובראותו תחבולת הענפים הסבוכים בראשו מאידך והשאול המונח תחתיו, שבעבור זה עתיד לאבד מלכותו הזמנית,

נזכר בתחבולת שיער גדי העזים שהניחה רבקה בידים ובצוואר יעקב אבינו, כדי להטעות את יצחק אבינו לברך קודם את יעקב במקומו.

וזה כנגד ברכת המלכות שחולפת ממנו עתה לבוא אל שלמה הבן האחר. נמצא שלא הועילה לו עוד תחבולת מרידתו בדוד.