עונש רביעי – אבשלום הרג את יואב

מרד אבשלום באביו דוד

העונש הרביעי במשל כבשת הרש, שדן עצמו דוד בלא ידיעתו, הוא צערו הרב על אבשלום בנו שמרד בו, וסוף שיואב שר צבאו הרג אותו.

לאחר שמרד אבשלום בדוד ונמלט ממנו, ברח דוד המלך מירושלים והיה אבשלום מצער אותו ורודף אחריו כפעם בפעם להרוג אותו.

אלא שקיבל עליו דוד המלך הדין מאת ה' באהבה למרק עוונו, שבעבורו נעשה לו זאת כפי שאמר לו נתן הנביא, ובעבור זה לא רצה לפגוע באבשלום בנו.

ויהי לעת מלחמה הבאה, נאספו שבטי ישראל תחת הנהגת אבשלום לצאת נגד שבט יהודה בהנהגת דוד המלך ביער אפרים.

אלא שיד ה' היתה עם אנשי דוד המלך המעטים להרוג 20,000 איש מאנשי ישראל. כי אז היו נמלטים בתוך היער. וחיות הרעות נושכות בהם ואף נופלים מסוסיהם הדוהרים בין העצים.

ואבשלום בהיותו דוהר על פרידתו, נכנס תחת ענפי העץ שלכדו את שיערותיו הרבים (שמואל ב יח ט) "ויחזק ראשו באלה ויֻתן בין השמים ובין הארץ והפרד אשר תחתיו עבר".

אבשלום נתלה בשיערו בעץ ומת בידי יואב
מות אבשלום בנו של דוד הוא העונש הרביעי שלו ממשל כבשת הרש

מות אבשלום, ויקיפדיה

דימה עצמו אבשלום לעשיו

נתפס אבשלום בשיערו ונזכר בעשיו

א. גנב לב אביו 

נראה שדימה עצמו אבשלום באותו הרגע לעשיו שהיה "איש ציד" נוהג לצוד את אביו בפיו ולגנוב את לבו, שהיה שואל אותו .'אבא, כיצד מעשרים יאת המלח?' לסבור שצדיק ומבקש להחמיר על עצמו יותר,

כן גנב אבשלום לב דוד המלך אביו, שביקש ממנו האיגרת החתומה בידי שני אנשים מבלי שיכתוב את שמם.

ובכך לקח זוגות רבים מאנשי המלך עד שאסף מאתים איש, להמליכם תחתיו ללא ידיעתו.

ב. לקח נשים לא הגונות

זה כאשר (ש"ב טו ז) "ויהי ומקץ ארבעים שנה" למלכות דוד, ירא אבשלום שהגיע דוד המלך לסוף ימיו שהם שבעים שנה, ועתה יתן מלכותו לשלמה בנו האחר כפי שאמר לו נתן הנביא.

זה כנגד (תולדות כו לד) "ויהי עשו בן.ארבעים שנה ויקח אשה…" לקח לו שתי נשים נוכריות, שלא לפי עצת הוריו (תולדות כו לה) "ותהיין מֹרת ירוח, ליצחק ולרבקה".

כן עתיד דוד המלך להיות לו מורת רוח גדולה כאשר יצטרך לנוס עם אנשיו מירושלים מפני אבשלום, שכבש מלכותו בעורמה ושכב עם עשר נשותיו בלא רשותו, כי אז חטא כעשיו האונס ובועל הנשים בשדה.

ג. גידל שיערו להיות שעיר

ועתה פרע לו ה' להסיר ממנו מלכותו בעת שנתלה בשיערו על העץ, שאז דימה עצמו לעשיו השעיר (תולדות כה כה) "ויצא הראשון אדמוני כֻלו כאדרת שער"

הבין אבשלום שלא נחשבה לו זכותו במשך כל השנים שנהג נזירותו לה' וגידל פרע שעיר ראשו, אלא גורלו להיות כגורל עשיו בעל רעמת השיער, ליפול אל השאול.

ד. איבד ברכת השלטון

ובראותו תחבולת הענפים הסבוכים בראשו מאידך והשאול המונח תחתיו, שבעבור זה עתיד לאבד מלכותו הזמנית,

נזכר בתחבולת שיער גדי העזים שהניחה רבקה בידים ובצוואר יעקב אבינו, כדי להטעות את יצחק אבינו לברך קודם את יעקב במקומו.

וזה כנגד ברכת המלכות שחולפת ממנו עתה לבוא אל שלמה הבן האחר. נמצא שלא הועילה לו עוד תחבולת מרידתו בדוד.

ה. נפתח השאול לרגליו

כמאמר החכמים בתלמוד (סוטה י:) 'אבשלום לפי שהתגאה בשיערו- נענש'

לפי שכאשר היה מגלח שיערו אשר משקלו מאתים שקלים, היה מתגאה בפני אנשי העיר על שיערותיו היפות ושנזיר הוא,

לפיכך העניש אותו ה' להתלות בשיערו קודם גמר השנה, שאז כבדים הם ביותר, להיות מסבכים אותו בענפי העץ להתפס בעוונו ולההרג. 

'שלף את חרבו ורצה לחתוך ושיערו כדי להיחלץ מהענפים הלוכדים אותו. שנה החכם מבית מדרשו של רבי ישמעאל: באותו זמן נבקע השאול מתחת רגליו'.

ולפי שירא ליפול בתוכו כי ידע שראוי הוא ליפול לגיהנם ולא לצאת משם עוד.

כמו שנאמר (סנהדרין קג:) 'אבשלום, אין לו חלקו לעולם הבא'.

משום כך העדיף להיות מומת בידי אדם, שאז תכפר על עוונותיו אולי ינצל לעלות מן השאול.

(תולדות כז לג) "ויחרד יצחק .חרדה גדֹלה עד, מאד" מדרשו: ראה גיהנם פתוחה מתחתיו, כן דימה עצמו אבשלום לעשיו שגורלו לרשת השאול הפתוח תחת רגליו, לפיכך התחכם שלא לחתוך השיער בחרבו וליפול שם.

ו. טען שלו הבכורה לרשת המלוכה

בהיות אבשלום תלוי בשיערו בענפי עץ, והשאול פתוח תחת רגליו, נזכר בעשיו שחזר מן השדה ועמד מול יצחק לבקש הברכה:

(תולדות כז לב) "ויאמר לו יצחק אביו מי אתה ויאמר אני בנך בכֹרך עשו" סבר אבשלום למרוד בדוד, לפי שהתגאה שהוא הגדול בין האחים וראוי לקבל המלכות.

לפי שכבר ציוה לנעריו להרוג את אמנון הבן הבכור של דוד. לעומת כלאב הבן השני שנולד אחריו, בהיותו צדיק, שביקש ללמוד תורה כל ימי חייו בישיבה ולכן ויתר על המלכות,

כפי שאומרים חכמינו (בבא בתרא יז.) 'ארבעה מתו בעצתו של נחש: בנימין יבן יעקב, עמרם ואבי משה, ישי אביו דוד, וכלאב בן דוד'.

לכן סבר אבשלום שהוא זה הנחשב בכור באחים, וזה כנגד עשיו שטען שהוא הבכור, למרות שכבר מכר בכורתו ליעקב תמורת הנזיד.

התפלל דוד להעלות נפש אבשלום מהגיהנם

ובשמוע דוד על מות בנו, ביקש רחמים מאת ה' על אבשלום (ש"ב יט א) "וירגז המלך ויעל על עלית השער ויבך וכה אמר בלכתו בני אבשלום בני בני אבשלום מי יתן מותי אני תחתיך אבשלום בני בני… בני אבשלום בני בני".

שנאמר (סוטה י:) 'ומדוע שמונה פעמים "בני" שהזכיר דוד? אלא שבעה פעמים היו כדי להעלות אותו משבעה מדורי גיהנם, והפעם השמינית,

יש אומרים שבתפילתו קירב את ראשו לגופו, ויש אומרים שהביא אותו לחיי העולם הבא.

דילוג לתוכן