עונש שלישי – מות אמנון בידי נערי אבשלום

העונש השלישי במשל כבשת הרש, שדן עצמו דוד המלך בלא ידיעתו, הוא צערו הרב על אמנון בנו שנקם בו אבשלום להרגו.

לפי ששמע אבשלום את אשר ארע לתמר, שאנס אותה אמנון ואף לא חפץ לקחתה לאשה, חמתו בערה בו.

דימה עצמו אבשלום ליהודה

ומיד נזכר בסיפורה של תמר, ששמה דומה לשם אחותו, שהשיא לה יהודה בתחילה את ער בנו הראשון שלא הסכים לעברה אלא שפך זרעו לבטלה, ואז העניש אותו ה' במיתה.

ולאחר מכן השיא לה את אונן בנו השני, וגם הוא לא הסכים לעברה, כי אז (וישב לח יא) "ויאמר יהודה לתמר כלתו' שבי אלמנה בית אביך' עד יגדל שֵלָה בני".

מפני שראה יהודה את אשר קרה ל-2 בניו הראשונים, הבין שהשיא אותם נערים ולא השכילו ללמוד מוסר ודרכי ה'.

מפני זה עיכב הבאת שֵלָה בנו השלישי לתמר, עד אשר יתבגר בשנותיו לעשות רצון ה' ואז בוַדאי לא יחטא

"כי אמר: פן ימות עליה/ גם הוא כאחיו" לנהוג כמותם "ותלך תמר ותשב בית אביה" להמתין עד יגדל שֵלָה ויוכל להתגבר על יצרו כדי לא לחטוא ולהענש.

ביקש אבשלום שתנהג תמר כאשת יהודה

כן הסיק אבשלום לומר לתמר אחותו (שמואל ב יג כ) "ועתה אחֹתי החרישי אחיך הוא אל תשיתי את לבך לדבר הזה" שאין לה עוד לבקש נישואיה עמו ובכך לפרסם גנותה,

וזה כשם שביקש יהודה מתמר לא לבקש נישואיה לשֵלָה בנו השלישי "ותשב תמר ושֹממה בית אבשלום אחיה".

למד אבשלום מיהודה לחגוג הגז 

(לח יב) "וירבו הימים ותמת בת שוע אשת יהודה וינחם יהודה ויעל על גֹזזי צאנו הוא וחירה רעהו העדֻלמי תמנתה" הלך לשמוח בשמחת גיזת הצאן להשכיח ימי אבלו על אשתו.

כן למד אבשלום לנהוג כיהודה שעשה משתה עבור גיזת צאנו (שמואל ב יג כג) "ויהי לשנתים ימים" וזה כשם שחלפה שנת אבלותו של יהודה

"ויהיו גֹזזים לאבשלום בבעל חצור" שאז קרא אל דוד המלך ועבדיו הנחשבים רעיו להשתתף עמו בסעודת החג, כפי שלמד מעניין יהודה שהביא עמו את חירה רעהו.

שמואל ב יג כ- ל
שמואל ב יג מות אמנון

גלגל ה' נקמת אבשלום באמנון

אלא שלא הסכים דוד המלך להביא עצמו יחד עם עבדיו בטענתו שאין לו להכביד עליו במלאכה.

באותו הרגע שאמר לו זאת דוד המלך, התאמץ אבשלום להביא עמו ידיד אחר, כדי שיוכל להתאים ההקבלה בינו לבין יהודה, כי אז יגע במוחו ומצא פתרון אחר:

(שמואל ב יג כו) "ויאמר אבשלום ולא" שאם לא דוד המלך יבוא עמו לכבד אותו "ילך נא אתנו אמנון אחי" שלפי שהוא הבכור באחים נחשב לו להיות במקום המלך.

ועדיין יהיה נחשב רֵעו בהיותו אחיו הגדול למרות ששנא אותו בכל לבו, כי אז יוכל להמשיך לדמות עצמו ליהודה שהביא עמו את חירה רעהו יחד עם כל בני המלך להשתתף בסעודתו.

דימה אבשלום את אבשלום ותמר ליהודה והאשה הקדשה שביקשה משכבה עמו. על כן ביקש לשכר אותו במשתה היין ולהרגו
דימה אבשלום את אבשלום ותמר ליהודה והאשה הקדשה שביקשה משכבה עמו. על כן ביקש לשכרו ביין להרגו

לפי שידע אבשלום שהמשך העניין אצל יהודה היה, שתמר ביקשה משכבו של יהודה והתחפשה לאשה קדשה לשבת בפרשת דרכים וסופה ללדת ממנו,

היה חושש שמא תעשה זאת תמר אחותו לאמנון בהיותה גם לומדת מעניין זה, כי פסל האפשרות שתבקש את אבשלום עצמו שדימה עצמו ליהודה כי אחיה הוא מאותה אם, ולא ייתכן לה ללדת ממזר.

לפיכך ציווה מיד לעבדיו להשקות את אמנון ביין לשכר ולהרוג אותו, כי אז גם יממש בו נקמתו על שאנס את אחותו, וגם יבטל האפשרות שמא תבקש אותו בפרשת דרכים להוליד ממנו בן.