לך לך יג
הוכיח אברהם את לוט על הגזל
(ז) "ויהי רִיב יבין רֹעי מִקנה אברם. ובין רֹעי ומקנה לוט" היו רועי לוט רועים מקניהם בשדות אחרים ולא נחשב בעיניהם לגזל, כי טענו שמאחר שהבטיח הקב"ה לאברהם את ארץ כנען, שאמר לו (בראשית יב ז) "לזרעך אתן את הארץ הזאת" אלא שכבר היה זקן ולא היו לו בנים לרשתו, החשיבו את לוט שהיה יחד עמו לבנו לרשתו, ולפיכך סברו שכבר שייכת הארץ להם ויכולים לרעות צאנם בכל מקום אשר יחפצו.
והיה אברהם מוכיח את לוט יחד עם רועיו על הגזל (א) "בנִי" הוא לוט שהיה בן אחיו, כמו שנאמר (בראשית יא כז) "תרח הוֹליד אתי אברם… ואת הרן, והרן הולִיד 'את לוט" "שמֹר אמרי אמרי פיו של אברהם שהוכיחוֹ על הגזל ומצוֹתי תצפֹן אתך" להיות שומר שבע מצוות בני נח שנצטוו האומות ובהן להשמר מן הגזל.
(ב) שמֹר מצוֹתי וחיה" היה מסביר לו שכר מצוה זו להאריך ימיו בעולם הזה ובעולם הבא "ותורתין כאישון עינֵיך" להיות ממשיך ללמוד תורה עמו באוהלו ולהשכיל בדעת ה' (ג) "קשְרם עלו אצבעֹתיך" היה מראה לו כיצד לזמום ולקשור באצבעותיו פי הבהמות לבל יוכלו לרעות בשדות זרים "כתבם על מלוח לבך" וכן לסמן ולכתוב הגבולות האסורים להזכר בהם, בעת יהיה יוצא לרעות הצאן לבל יקרב לשם.
ציורי תנ"ך/ רועי לוט ורועי אברהם/ (c) כל הזכויות שמורות לאהובה קליין
אהב אברהם את השלום ושנא המריבה
ומפני שהיה אברהם רודף אחר השלום ולא הועילו תוכחותיו אותו, אמר ללוט (ח) "אל נָא תהִי מרִיבה ביני ובינך, ובין רֹעי ובין רֹעיך. כין אנשים אחִים אנחנו" קרא אותו אחיו להיות בעיניו בשר מבשרו, על כן אין דרכו לריב עמו אלא לאהבו ביותר, וכנגד זה (ד) "אמֹרו לחכמה אחֹתי אתּ" התחכם אברהם להתנהג עמו באהבה לקראו אחיו הקרוב אליו ומֹדע לבינה תקרא" ולקרוא לו בשביל השלום ולדבר עמו דברי פיוס, ויחד עם זה להתרחק ממנו כי מרשיע הוא עבור הגזל.
עזב לוט את אברהם
(ט) "הלא כל הארֶץ לפניך" לרעות שם הצאן ובלבד שלא יראהו גוזל, כי אז יצטרך להוכיחו "הפרד נאי מעלי אם השמאלו ואימנה ואם היָמין ואשמאילה" להיות נפרדים זה מזה, וכנגד זה (ה) "לשמרְך מאשה וזרה מנכריה אמריהו החליקה" היו רועי לוט מדמים השדות הזרים לאשה זרה, להתקרב אליה עבור פיתויה לאכול הצאן מתבואתם בחינם, וכל זה בעבור אמריהם החלקלקות שהגו בלשונם, לסבור שראוי לוט בן אחי אברהם לרשת נחלת הארץ אשר הבטיח לו ה' בעבור שעדיין לא זכה לבן וכבר זקן הוא, ולא אמת סברו כי עתיד להוליד הבן, אלא שהם לא האמינו בהבטחת ה' אליו שיהיה מקיימו.
לחץ להגדלה
חמד לוט עושר העיר סדום
(י) "וישא לוט את עיניו" לבקש התענוגות לנפשו ולתור אחר מראה עיניו "וירא את כלי כִכר הירדֵן כי כֻלה משקה" היה נהר הירדן עולה על גדותיו כנהר הנילוס ומשקה את כל הכיכר להצמיח התבואות והאילנות לעשות פירותיהם "לפני שַחת ה' את סדֹם ואתו עמֹרה כגָן ה'" לאילנות "כארץ מצרים. בֹאכה צֹער" רמז ללוט שהיה רוצה לחרוש השדות עם צאנו, עד אשר יבוא לעיר הרחוקה ביותר מבין חמש העיירות היא צוער, מרוב תשוקתו להכנס בה ולהנות מעושרה.
א. בנחליה המשקים האדמה ומרבציה
ועליו נאמר (ו) "כיו בחלוֹן ביתי בּעד אשנבי ונשקפתי" היה לוט עומד ומשקיף מחלון ביתו אל עבר כיכר הירדן לראות הנחלים אשר בה ורוב שפעה, ונפשו ערגה כבר להיות שם (ז) "ואראי בפתָאים" התפתה לוט בלבו אחר עושר הארץ, אשר לא יסולאו מפז כל מרבצי אדמתה "אבינָה בבנים לנער חסר לב" עד שהתנער מן המצוות בגלל שעזב התחברותו עם אברהם הצדיק, להחשב לו להחסיר דעת ה' שהיה מרבה בו ממה שלמד ממעשיו הטובים עד עתה.
ב. לרעות צאנו בשדות הרחבים
(יא) "ויסע לוֹט מקדם" נפרד מקדמונו של עולם, לסבור שאינו חפץ בקרבתו עם הצדיק ולא בדרכי ה' "ויבחר לוי לוט את כל כִּכר הירדן" לרעות צאנו בכל השדות המניבים תבואתם בה (ח) "עובר בשוק" היה מתאוה לעבור בשווקיה לקנות מן הפירות הגדולים אשר בהם, וללבוש בדי הפשתן והמשי היקרים הבאים מסחורות הדוכנים "אצל פינה" עד אשר יעבור בכל רחובותיה עד הפינה האחרונה להשביע עיניו מכל סוגי סחורתה.
ג. בסחורה הרבה אשר בשווקים
'"ודרך ביתה יִצעד" ועוד היה ממשיך לדמות בעיניו, שעוד לא סיים לעבור בכל דוכני השווקים העומדים חוץ לעיר המרכזית אשר רוב השפע בה יותר מאשר מחוצה לה, וכבר ראה הוא מרחוק את אותו פתח העיר להכנס בו.
(ט) "בנשף בּערב יום באישון טלילה ואפלה" ומפני שידע שאין מכניסים העוברים ושבים בתוך העיר, מחמת צרוּת עיניהם של יושביה לשמור עושר העיר להם ולא להתחלק חלילה עם זרים, כבר טיכס העצה בנפשו להתגנב פנימה בחשיכת הלילה שלא יבחינו בו שומרי החומות העומדים בפתחה של העיר, ועוד רגע יעבור הוא את הפתח ואור הגנוז היוצא מעושר זהב העיר יתגלה לעיניו.
ד. באוצרות תבל וזהב הרב הטמון בה
(י) "והנה ראשה לקראתו שיתו זונה ונצֻרת לב" הם אוצרות תבל הגנוזות ונצורות בלב העיר אשר כל מגדליו ובתיו עשוים זהב מקשה טהור, אשר נחשבים הם כנגד תשוקת האיש באשה הבאה לפתותו במשכב זנותה עמו, ורבים אשר שיוועו לראותם לא זכו, רק יחידי סגולה וביניהם לוט בר המזל נכלל עמהם.
וכל זה היה לוט מדמה בנפשו כל זמן שהשקיף מחלון ביתו על עיירות הכיכר (יא) "הֹמיהי היא" היה מרעיש קולו אל עבר הכיכר לזעוק זעקתו אליה מתי יממש חלומו הנכסף לעבור שם ולהרגיש מעט את עושר העיר '"וסֹררת בביתה" עד שהיה מדבר סרה על אברהם, שאיך מלאוֹ לבו להשאירו בביתו יחד עמו ולהפסיד כל תענוגות אותן העיירות "לאי ישכנו רגליה" וכבר הסיע רגליו מביתו אל עבר עיירות הכיכר, וכל אותה הדרך היה חושב לגלות אוצרותיה הטמונים בעפר העיר.
(יב) "יפעם בחוץ" שמא נמצאים הם מחוץ לשערי העיר ויהיה חופר שם הבורות שם ימצא שללו "ןפעם ברחֹבות" היכן שעומדים מוכרי השווקים, כי בוַדאי מחביאים כל זהבם מתחת לעפר הדוכנים "ואצלן כל פינה תאֶרֹב" ואולי בפינת העיר במקום אשר מעטים שם העוברים ושבים, וכשדימה שמוצא הוא מטמון הזהב והכסף בעפר הארץ של הכיכר.
(יג) "והחזיקה לבו" יהיה מחזיק המטמון בידיו ומחבקו "ונשקה נלו" וכן יהיה מנשק עפר הארץ להתברך ממנה, כי בוַדאי אכילת פירותיה יתנו בו ברכת הארץ להעשיר ביותר, כשם שיושבי המקום מצאו בה ברכתה.
ביקש לוט שיקבלוהו אנשי העיר החוטאים
"העזהו פניה ותאמֶר לו" וכן היה לוט ממשיך לומר בעזות פניו, בהיותו הולך בדרך המובילה אל העיר הנכספת, אשר עוד רגע תדרוך שם כף רגלו (יד) "זבחי שלמִים עליה היום שלמתי נדרי" כבר זבח הוא את זבח התודה לפני ה' להודות לו על הטובה שעשה עמו (טו) "על כן יצאתי מלקראתך" לקראת אנשי המקום שבוַדאי יהיו מקבלים אותו "לשחר נפניך ואמצאך" להיות מאירים לו פניהם כאור השחר שהשמש עולה וזורחת ברקיע.
אלא לפי שלא ידע עדיין ברעת אנשי המקום ששומרים עושר העיר להם, לפיכך לא הכניסוהו שומרי פתח העיר, עד שהיה לוט זועק במפתן פתח השער הסגור ליושבי העיר (יד) "זבחי שלמים עליך היום שלמְתי נדרי" כבר זבח הוא הזבחים במזבח יחד עם אברהם הצדיק, כמו שנאמר (ד) "אל מקום המזבח. אשר עשה ישם כבראשֹנה" לפרסם אלוקותו ברבים.
ומפני שהעז להפרד מאברהם רק בשביל לשבת עמם, לכן זכותו גדולה להכנס לשם, אך מחמת רשעתם למרות הכל לא קיבלוהו, והיו דוחים אותו מעיר לעיר עד שהגיע לעיר סדום (טו) "על כן: יצאתי לקראתך" כבר יצא לוט מאותן העיירות ללכת אל העיר האחרונה סדום.
בזכות אברהם נכנס לוט לעיר סדום
(יב) "ולוט ישב בערי הככר, ויֵאהל עדי סדֹם" להיות לוט סובר שמא אז יקבלוהו אנשי העיר בסבר פנים יפות "לשחר פניך: ואמצאך" היה מקבלו ברע מלך סדום ומצא אותו מחוץ לשער העיר והכניס אותו פנימה, לפי שזכר חסדו של אברהם שסייעוֹ במלחמתו עם חמשת המלכים, ואם לא בזכותו של אברהם לא היה נכנס לעיר כלל, רק טעה לוט לסבור שבזכות עצמו עשה עמו החסד הזה.
התחבר לוט לרשעי סדום
ומפני שלבסוף זכה לוט להכנס אל העיר, ארחוֹ ברע מלך סדום ונתן לו מיטתו המוצעת (טז) "מרבדים רבדתי: ערשי" וכבר דימה לוט בנפשו שתהא מיטתו מקושטת בבדי הסדינים המחוטבות "חטובות ואטון מצרים" להיות שינתו עריבה על מיתרי המיטה הארוגים בבדי הפשתן המשובחים הבאים ממצרים.
(יז) "נפתין משכבי מֹרן אהלִים וקנָמון" יהיה אפו מרגיש בריחות הבשמים החזקים אשר במיטתו גם אם ינום ביותר (יח) "לכה נרוהו דֹדים יעד הבֹקר נתעלסה באהָבים" עד שתערב עליו שינתו לעורר משכב זנותו עם אשתו, ולא ידאג מעמל המלאכה העתידה להיות לו לעת הבוקר, כי יוכל בכל עת לרעות צאנו בכל השדות אשר יחפוץ.
(יט) "כיף אין האיש בביתו והלך בדרך מרחוק" ידע לוט שכבר אברהם הצדיק אינו נמצא עמו להוכיחו על גזילתו, כי הרחיק ממנו עד לעיר סדום ובוַדאי לא יבוא עד לשם להיות עמו (כ) '"צרור הכסף לקח ובידו ליום הכסא יבוא ביתו" היה סובר שכביכול שיחד את אברהם ברווח רב בזה שנפרד ממנו, להיות מרעה הארץ נשאר רק עבור צאנו בלבד, כמו שנאמר (ו) "ולא נשא אֹתם הארץ, לשבֶת ייחדו כי היה רכושם רבו ולא יכלוּ לשבת יחדו" כל זמן שהיו יושבים יחד לא היה מספיק המרעה למקניהם, ועתה בוַדאי הודה לו אברהם שפינה את מקומו עבורו.
עתידה העיר סדום להחרב מעוונותיהם
רק שהיה אברהם איש צדיק ולא רודף אחר הממון כלל, רק חפץ באמונת ה', עד שהיה אומר על לוט שכבר עזבוֹ והרחיק ממנו (כא) "הטתו יצרו הרע של לוט ברֹב לקחה" לקחת מנהגיו הישרים ממנו שלמד מאברהם, ולהרגילו במנהגיהם הרעים של יושבי הכיכר שהלך לשבת עמם בחלק שפתיה תדיחנו" להיות מדיחים אותו מדרך הישרה אשר היה רגיל בה עם אברהם.
(כב) "הולך לוט אחריה פתאֹם" אל העיר סדום "כשורן אל טבחי יבוא" נדמה הוא לשור אשר יבוא אל האבוס לאכול תבואתה, ולא יֵדע שהולך הוא אל בית השחיטה לטבוח בשרו יחד עמם ליום הדין.
"וכעכס אלו מוסר אויל"' בעבור אוָלתו לא יזהר מלהתקרב אל הנחש היורק ארסו השורף וממית כשריפת האש אשר תרד עליהם, כמו שנאמר (בראשית יט כד) "וה' המטירו על סדֹם ועלי עמֹרה: גפרית ואש מאת ה' מן השמים" (כג) "עד יפלַּח חץ וכבדו" מפני שהכבד הוא בעל התאוות, הרי סופו להשבר עבור מהפכת הארץ להאביד כל עושר העיר, עד שסופו להמלט משם חסר כל "כמהר צפור אל פחו ולא מידע כי בנפשו הוא" כמעט ונכלל לוט עמם ברעתם, אם לא בזכות תפילת אברהם עליו לשלוח המלאכים להוציאו משם.
(כד) "ועתהו בָנים שמעו לי והקשיבו ולאמרי פי" היה אברהם חפץ ומשתוקק שיהיה לוט שומע לדברי תוכחתו ולא יעזבנו כלל (כה) "יאל ישט אל דרכיהו לבך ואל תתָע בנְתיבותיה" כי אם היה מקשיב לאמרי פיו, היה מזהירו שלא לטעות אחר יצרו המבקש להוליכו בנתיב המוביל לעיר סדום, אשר עתידה להתמלא סאת עוונותיהם לפני ה'.
(כו) "כי ירבים חללים והפילה ועצומים כל הרֻגיה" סופם להשחת בשרם לפני ה' באש השריפה (י) "לפני שחתי ה' את סדֹם ואת עמֹרה" להאביד כל תבואתם וביתם ועציהם ושאר רכושם במהפכת הארץ לבלעם (כז) "דרכי ושאול ביתה יורדותו אֶל חדרי מות" להיות שוקעים בתהומות הארץ הנהפכת להיות לבקעה, אשר בה ישפכו נהרות הירדן להיות לים המלח, שם לא יוכלו לגדול חיות השדה וצמח הארץ יותר.
