לך לך יב
ניסיון אברהם בארץ גרר
היה אברהם צריך לעמוד בניסיון הרעב בארץ ולא לרדת למצרים, כי כבר הבטיח לו ה' שכאשר יעזוב את בית אביו ומולדתו וילך אל ארץ כנען תחול בו הברכה, שנאמר (י) "ויהי רָעב בארץ. וירד אברם מצרימה, לגור שם כי כבֵד הרעב בארץ" ולפי שהיה רעב הלך לארץ מצרים לבטוח ברוב השפע שבה, וזה למרות שכבר התברך מאת ה' (ב) "ואעשך לגוי גדול" להיות בני אומתו יורשים הארץ "ואברכך" בממון "ואגדלה שמך" להתכבד שמו בגוים (ג) "ואברכה מברכיך" להיות הברכה יוצאת ממנו כצינור להריק על מעשה ידיו ובכל אשר ילך יצליח.
ואמנם פקד הרעב באותה העת את הארץ, לזה סבר אברהם בלבו שמא אין זה ניסיון מאת ה', ואם כן מוטב לו רק לזמן קצר לרדת לארץ מצרים בה עיקר השפע עד יעבור זעם, ועליו נאמר (א) "בני" הוא אברהם שנחשב בנו המיוחד של הקב"ה על שום (בראשית יז ה) "אב המון גוים נתתיך" בהיותו גומל חסד עם הדור ומלמד הגוים אמונת ה' "שמֹר אמרי" היה לו לשמור בלבו הבטחת ה' "ומצוֹתי" שציוהו (א) "לך לך מארצך… אל הארץ אשֶר אראך" יהיה הולך באמונה מבלי לדעת לאן הולך, עד אשר יראה המקום שיֵראה אליו ה' והוא הר המוריה "תצפֹן אתך" יצפון בלבו בטחונו בה' שישמרהו.
(ב) "שמֹר מצוֹתי וחיה ותורתי כאישון עיניך" גם אם היה אברהם נשאר בארץ כנען, היה הקב"ה מצמיח לו התבואה בחלקת שדהו להחיות נפשו ברעב (ג) "קשרם על אצבעֹתיך כתבם על לוח לבך" היה צריך לקשור האמונה בלבו, כשם שקושר החבלים בידיו לבל יֵצאו ממנו, לראות שהבטחת ה' מתקיימת בו, ומשלא עמד בניסיון זה, סוף שזימן לו ה' ניסיון שרה אצל פרעה.
לחץ להגדלה
הסתיר אברהם ששרה אשתו היא
ולפי שלא שאל בה' לקבל ממנו עצה בדבר הרעב מה יעשה, כי אם עשה מדעתו להחיות נפשו, לפיכך ירד למצרים (יא) "ויהי כי הקרִיב לבוא'מצרימה ויאמר אל: שרי אִשתו הנה נא. ידעתִי כי אשה יפת מַראה את" ואז נודע לו מנהג אנשי המקום שבעלי זימה הם, והחל לדאוג שמא יהרגו אותו על דבר יופיה של שרה שהיה ניכר ביניהם כי מבני כוש היו.
(יב) "והיה כי יראו אֹתך המצרים.ואמרו אשתו זאת. והרגו אֹתי ואֹתך יחיו" חשש שמא יקחו אותה המצרים ואין מידיו מושיע, וכשם שלא סמך אברהם על הנס בעניין הרעב שבארץ, כך לא יכל לסמוך על הצלת שרה במקום זה.
ולכן ציוה עליה לשקר (יג) "אמרי נא אחֹתי את. למען ייטב לי בעבוּרך, וחיתה נפשי בִגללך" שתי הטבות, אחת שישאר בחיותו ולא יהרגוהו כדי לקחתה ממנו, והשניה להיות זוכה לאכילה, שתיה ולינה על דבר הכבוד שיקבל בעבור יופיה.
וכנגד זה (ד) "אמֹר לחכמה אחֹתי את ומֹדע לבינה תקרא" התחכם אברהם לשנות מדיבורו ולומר שאחותו היא (ה) "לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה" כאשר ישאלו אותה אם אשתו היא, תחליק אמריה לומר שאחותו היא, ובזה תתנכר שרה למצרים להחשב כאדם זר להם.
ציורי תנ"ך/ פרעה משיב את שרה לאברהם / כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
יכל פרעה המלך לשלם המוהר תמורת שרה
(יד) "ויהי כבוא אברם מצרימה, וירְאו המצרִים את האשה. כי יפה הִיא מאד" כאשר ביקשו המצרים את ידה להנשא לה, הִרבה אברהם עבורה מוהר רב מאד כנגד יופיה הרב, שלא היו רגילים לראות יופי אשה זאת בארצם, עד שלא יכל איש מהם להשיג המחיר עבורה, רק נשארו להסתכל ביופיה מבלי לקחתה.
ולפיכך התחכמו המצרים כנגדו לקרוא אל המלך שלו רכוש רב ביותר, ובוַדאי יוכל להשיג המוהר הדרוש כדי לקחתה אליו (טו) "ויראו' אֹתה שרי פרעה: ויהללו אֹתה אל פרעה" היללו אותה ביניהם לומר שראויה זו למלך "ותֻקח האשה בית פרעה" כבר היו השליחים רצים אל המלך לומר, ישנה אשה יפת מראה ויפת תואר אשר לא ראה המלך בכל ימיו מכל הנשים שכבר באו אליו מכל ארצו, ויהיה מתכבד וזוכה בה כי ראויה לכבודו.
וכנגד זה (ו) "כי. בחלון ביתִי –בעד אשנביי נשקפתי" השקיף אברהם מבעד לחלון אוהלו לראות את שרה אשתו מובלת ע"י שרי פרעה לקחתה ממנו, כי לא יכל להתנגד להם כלל (ז) "ואראיבפתאים אבינהי בבנים" היה רואה את השרים הפתאים העושים רצון מלכם, בהיותו "נער חסרי לב" שהיה מתנהג בחוסר דעת ומעשה הנערות ללכת אחר יצרו לשכב עם כל הנשים.
(ח) "עֹבר בשוקי אצל פנה ודרך ביתהי יצעד" מרוב תאוותו היה מוחל על כבודו לרדוף אחר הנשים ברחובות העיר או בשוק לקחתן אליו.
כמו שנאמר מפי רבותינו .(סנהדרין יט.) 'מֶלך שמָחל על כּבודו, אין כבודוֹ מחול', אלא שלא חשש לכבודו כלל (ט) "בנשף בערבי יום באישון ילילה ואפלה" היה ממתין לעת הלילה לבוא על הנשים בחדר משכבו.
כשם שפרעה מלך מצרים הראשון קיבל שחין על שלקח את שרה, כן עתיד פרעה השלישי שעתיד לקחת את אומת ישראל לעצמו לצורך שעבודם, ללקות בשחין בעשרת המכות
סבר פרעה שראוי לו לקחת שרה בזכות :
א. היא זו אשר מבקשת אותו כשאר הנשים
(י) "והנה אשהי לקראתו" עד שהביאו השרים את שרה הצדקת לעמוד בפתח ארמונו "שיתי זונה" היה פרעה בטוח בדעתו, שבוודאי היא כשאר נשות מדינתו המבקשת משכב זנותו "ונצֻרתי לב" לעורר תאוותו לגלות כנף בגדה שלא לשם פריה ורביה רק לצורך תשמיש, וכן היה פרעה מגדיל במחשבתו הפרועה (יא) "הֹמיה היאי וסֹררת' בביתה" בעוד היו השרים צובאים על ביתו של אברהם, כבר היתה שרה כביכול מרימה קולה לעברם שיקחו אותה אל פרעה מלכם "לא ישכנו רגליה" כל רצונה היה לצאת מביתו של אברהם שלא לשכון שם אצלו עוד, כי כל חפצה היה להדבק בפרעה לסבור שראוי הוא לה.
ועוד קודם הגיעו אליה השרים, היתה מחפשת את המלך (יב) "פעם ובחוץ" היתה יוצאת מחוץ לביתה לשאול האנשים היכן פרעה, וכשלא מצאתו "פעם וברחֹבות" הייתה מרחיקה לרחובות השווקים לשאול הסוחרים אולי ראו את פרעה מלכם, וכשעדיין לא מצאה אותו "ואצלי כל פינה תארֹב" היתה הולכת עד לפינות העיר אולי מתחבא הוא מפניה.
עד שנשמע קולה אצל אנשי העיר הרבים להגיע אליו השמועה שמחפשת היא אותו, ולכך ריחם עליה לשמוע שוְעתה לשלוח אליה השרים להביאה אחר כבוד אל ארמון מלכותו כפי שחפצה כל הימים, להיות פרעה סובר שעוד רגע (יג) "והחזיקה יבו" תהיה מחזיקה בבגדו לבל יעזוב אותה עוד לעולם "ונשקה ילו" תהיה מנשקת מצחו להראות חיבתה אליו למען יזכור אותה "העזה פניהי ותאמר לו" תהיה מגלה לו אהבתה אליו.
ב. שילם המוהר תמורתה וחפצה בעושרו
(יד) "זבחי שלמים עליו היום שלמתיו נדרי" תהיה מזכירה לו שכבר שילם פרעה תמורתה את המוהר שדרש כביכול אברהם, כמו שנאמר (טז) "ולאברם היטיב בעבורה. ויהי לו צאן, ובקר וחמֹרים. ועבדים ושפחֹת, ואתֹנֹת וגמלים" שהוא רכוש רב ביותר אשר לא יהיה לכל שרי פרעה הגדולים במעלתם. וכביכול תהיה מתרצה בעבור הרכוש הרב, שהם כזבחים להתקיים בה נדר הקידושין להנשא לפרעה (טו) "על כן יצאתיו לקראתך לשחרי פניך ואמצאך" חשב פרעה שתהיה שרה עומדת וממתינה לו בחדר משכבו.
ולא רק אלא תהיה יוצאת מן החדר לחפשו, ותהיה אומרת לו (טז) "מרבדים ירבדתי ערשי" כבר סידרה לו המצעים על מיטתו ושאר הקישוטים, שביקשה מן המשרתים לשים בחדר משכבו "חטובותי אטון מצרים". וכבר הביאה בדי המיטה הנוחים העשוים פשתן הגדל מנילוס שבמצרים (יז) "נפתיו משכבי מֹרי אהלים וקנמון" וכן חשב שתאמר לו ששמה הבשמים על הבדים במיטתו כדי לעורר תאוַת משכבו.
(יח) "לכה נרוהי דֹדים עדי הבֹקר נתעלסה ובאהבים" וכביכול מרוב תשוקתה לשכב עמו, תהיה מבקשת ממנו שלא ירדם עד עת הבוקר למען יזכור אותה וירצה להמשיך להיות עמה כל העתים (יט) "כי ואין האיש בביתו יהלך בדרך מרחוק" ובוַדאי כבר הספיק אברהם שהיה אישה, לעזוב ארצו חזרה לארץ כנען הרחוקה, וכבר נשכח זכרונה מלבו (כ) "צרור הכסף ילקח בידו ליום הכסאי יבֹא ביתו" וכבר קיבל אברהם הרכוש ששווְיו רב אשר לא יֵאמד ערכו, ועסוק הוא בקניית סחורות רבות ורעיית הצאן והבקר לעשות בהם מלאכתו.
פרעה בו אותיות 'רעה' שהיא הקליפה הרעה ממנה היה מקבל הוא וכל בני אומתו המצרים את חיותם מעבודה זרה של היאור. ביקש לקחת את שרה. שסבר שיש בה אותיות 'רה' שמשותפות ל'רעה' ואז לאחוז באות ש של שם שדי המאיר בספירת היסוד לעלות לינק שפעו חלילה מהאצילות.
נגע השחין בפרעה לייסרו מלגעת בשרה
אלא שטעה פרעה לחשוב כך, כי גילתה לו שרה ששיקר לו אברהם כי ירא ממנו, וכלל אינה חפצה במשכב עם טמא כמותו, כי קדושה היא וחלקה עם אברהם לרשת עולם העליון, ומפני שלא האמין לה ורצה לגעת בה (יז) "וינַגע ה' את פרעה. נְגעים גדֹלים" בראתן שהתשמיש קשה לו "ואת ביתו" בנגעי שחין קטנים יותר "על דְבר שרי אֶשת 'אברהם" על כל דיבור ודיבור שהיתה שרה משביעה המלאך מיכאל, היה מכה אותו ומכאיבו בכאב השחין.
וכנגד זה (כא) "הטתו ברֹבי לקחה" היו הכאות המלאך מיכאל מטות את ידו מלגעת בה "בחלקו שפתיה תדיחנו" עבור דיבורה להשביע המלאך מיכאל, היתה מדיחה אותו מלשכב בשלווה במיטתו (כב) "הולך אחריהו פתאֹם כשורי אל טבח יבוא" היה הולך אחריה לרצות למלא תאוָתו בה, אך היה השחין בא עליו במהירות לייסרו, למרות היותו עב בשר כשור שיכול לסבול כל ההכאות שבעולם כי חזק וגיבור היה "וכעכס אלי מוסר אוִיל" וכן היתה צרעת השחין כארס הבא מן הנחש המכיש במהרה, ולא ירגיש להזהר ממנו כשם שהאוויל לא ישמר.
(כג) "עד יפלחו חץ יכבדו" היה השחין מכאיב ביותר באבר תשמישו, כשם שחוד החץ ינָעץ בכבדו "כמהר צפורי אל פח" מיהר הקב"ה לייסרו פן יספיק לבוא על שרה לטמא אותה כי חפץ להשגיח בה "ולא ידעו כי בנפשו הוּא" למרות כל המכשפים והחרטומים, לא ידע לצפות את אשר יקרה לו עבור שרה, כי עוד מעט ובנפשו ימות מן המכה עבור עבירה על אשת איש שעונשה מיתה בידי שמים.
השיב פרעה את שרה אל אברהם
ומפני שראה פרעה שרעתו גדולה, מיהר לקרוא למשרתיו (כד) "ועתה בנים ישמעו לי והקשיבו לאמריו פי" לצוות עליהם לקרוא מיד לאברהם כי סכנת המוות היתה בו, וכבר ידע שכמעט והתחייב בנפשו (יח) "ויקרא פרְעה לאברם ויאמר: מה זאת עשית לי? למה לא הגדת לי, כי אשתך היא" אמנם טוב עשה ששיקר לבני עמו כי ידע שאוהבי זימה הם, רק היה לו להודיע האמת לפרעה בהיותו מלך, כי אין דרך המתארח במדינתו לשקר למלך שאז דינו מוֶת כי מורד במלכות הוא, אלא לפי שיראת ה' היתה עליו, לא יכל להזיקו.
(יט) "למה אמרת אחֹתי היא? ואקח אֹתה לי. לאשה" להיות נכשל באיסור אשת איש שאז דינו מיתה בידי שמים "ועתה הנֵה אשתך' קַח ולך" ולא ביקש רכושו חזרה כי יראת ה' היתה עליו, וידע שבזה שישלח את שרה ממנו, ירפא מן השחין, וכנגד זה (כה) "אל ישטו אל דרכיה לִבך ואל תתעו בנתיבותיה" ידע פרעה שאין לו להמשך בלבו אחר יופיה של שרה כשאר הנשים, שהיה רגיל לעורר יצרו אחריהן כי קדושה היא ושמירת ה' עליה.
(כו) "כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה" כי אם היה נכשל, היה הקב"ה הורג אותו ואת כל בני ממלכתו במכת השחין (כז) "דרכי שאולי ביתה יוֹרדוֹת אל חדרי מוֶת" כמעט והתפשט בהם השחין מאברי התשמיש של הזכרים ורחמיהן של הנשים, לרדת אל חלל בטנם להיות מתים בו בעוונם.
