חוכמת שדים ורוחות - משחק המקראות

התפשטה שמועת מות שלמה המלך ברקיעים

היו רבבות שדים יושבים בישיבה של מעלה ושומעים לימוד תורה של אשמדאי מלך השדים, והיה זה בעת אשר מת שלמה המלך, כמו שנאמר (מלכים א יא מג) "ויִשכב שלמה עם אבֹתיו. ויקבֵר בעיר\ דוד אביו".

התפשטה השמועה בכל העולם שהנה נאסף הצדיק לקברו, והיו כל מלכי העולם קורעים בגדיהם והיתה בכייתם גדולה עליו מאד.

והיו באים מכל קצוות הארץ ומן הממלכות הרחוקות לחלוק לו כבוד אחרון. והיו צועקים על מר נפשם 'אוי לכזה צדיק שאבד כי עתה נחשך העולם'.

אז שמעו רבבות שדים השקועים בלימוד תורה בת קול הזועקת זעקת השבר בבשורה המרה בכל הרקיעים (ישעיה נז א) "הצדיק אבד. ואין אִיש שם על לב" שמעו זאת מבעד לפרגוד.

לפי הכתוב בגמרא (חגיגה' טז.) 'יודעים: מה שעתיד' לקרות כמלאַכי השרֵת'.

אך לזמן קרוב ולא רחוק כמותם, ולא מכוח עצמם כי אם ברשות שניתנה להם לשמוע דברים הנאמרים מאחורי מסך הפרגוד. לטעון על אשמדאי מלך השדים שאיך ממשיך בלימוד תורה ואינו שם לבו לחלוק הכבוד עבור שלמה המלך.

הצטרף אשמדאי לכבד קבורת שלמה המלך 

ומיד קם ממושבו בבהלה לזעוק זעקתו הגדולה, להתחבר לקול זעקתם של בני האדם שעלתה לרקיע העליון על הצדיק שאבד.

להיות נפתח הפתח של ממד מדמעה שבמילויה יוצא דל"ת עי"ן יחד, היינו דלת הנפתחת מן הדמעה היוצאת מן העין להיות שער גדול המשקיף לעולם תבל בו שוכנים בני האדם.

היה אשמדאי בו אותיות שמ חפץ להתחבר מכוח אותיות המשותפות לנשמה של שלמה להכנס עמו יחד בשערי גן עדן בחשקו הגדול ללמוד עמו תורה,

אלא שלא נתן לו הקב"ה הרשות להתחבר עמו, אלא להשאר בממד המקביל לעולם תבל הגשמי, להיות מול בני האדם בעת אשר ידבר הספדו עליו,

ואם כן קרא בציוויו לכל אלפי רבבות שדים השוכנים בתהומות התחתונים ומכל קצוות העולם, להגיע עמו לקבורת שלמה המלך.

נאספו צבאות שדים בהמוניהם לקבר שלמה המלך

והיו השמים מתקדרים בחשיכה גדולה לבני האדם, והעבים התאדמו מן השמש המכוסה, באותו הרגע שנאספו שדים בהמוניהם אצל קבר שלמה המלך,

להיות בני האדם שואלים זה את זה 'מה המחזה הזה הנגלה לעינינו?', כממד האחר להביט בתוכו דמויות הנעות לעברם, בהיותם דקים ומתנועעים פעם לצד זה ופעם לצד זה.

אלא שאין נראה מראיהם הגשמי כי אם הרוחני, כמשב מעט הרוח דרך הבבואות המשתקפות מאדי האוויר הספוגים בלחלוחית העננים החשוכים הנעים לעברם, ואימה אחזה בלבם ובבשרם,

רק שלא ידעו על מה באה להם זאת, רק הרגישו הדוחק והנוכחות הרבה ביניהם.

כמאמר רבותינו (ברכות ו.) 'אבא בנימין אומר: אלמלי נִיתנה רְשות לעין (לראות כל השדים העומדים לפניו), אין כל ברִיה יכולה לעמוֹד מפני המזִיקין…

אמר רב הונא: כל אֶחד ואחד מאִתנו, אלף משְמאלו, ורְבבה מימִינו. אמר רבא: זה הדוחַק שישנו בכלה (כאשר יושבים במרווח לשמוע הדרשה ביום השבת, דומה להם שיושבים דחוקים) הם מן השֵדים'.

כי היו כל השדים הולכים יחד עמם לחלוק הכבוד לשלמה המלך, בהיותם בממד המקביל להם.

הספדו של אשמדאי מלך השדים על שלמה המלך
ידע אשמדאי מלך השדים להתחכם בהזכירו חלום יוסף שינשאוהו לגדולה כמותו עליהם

ביקש אשמדאי שיכבדוהו בהספד שלמה המלך

(ז) "ויעל יוסף" הוא אשמדאי מלך השדים שהיה מבקש להוסיף ההספד בנוסף לבני האדם על שלמה המלך.

וגם היתה תקוותו לפי רגע להתווסף ולעלות יחד עם נשמת הצדיק לגן עדן, כפי אשר חפץ להכנס דרך דמעתה של שרה לפתוח לו ה' שער הגן עדן בדופקו חמש הדפיקות ולא עלה בידו "לקבֹר את אבִיו" לפי שכל רצונו היה לרוות נחת רוח וגאווה יתרה.

שיהיו השדים יחד עם בני האדם כביכול מכבדים גם אותו בהספדם על שלמה המלך, היה מתגאה בפני תלמידיו השדים, שלפי שזכה ללמוד תורה משלמה כאשר כלאוֹ בארמונו, נחשב כבנו.

כמאמר חכמינו מן התלמוד (סנהדרין יט:) 'אמר רבי יונתן: כל המלמד את הבן של חברו תורה, מעלה עליו הכתוב כאילו הוליד אותו'.

"ויעלו אתו כל. עבדֵי פרעה" הם השדים היהודים הנחשבים תלמידיו של אשמדאי מלכם, שביקשו לפרוע חובם לכבד את שלמה שזכה בחוכמתו למלוך על כל העולם, הגיעו מישיבה של מעלה לשכון מול אותו שער הגדול הצופה לעולם תבל.

"זִקני ביתו וכל זקני ארץ מִצריִם" וכן היה אשמדאי מתגאה בפניהם שבוַדאי באו בני האדם לחלוק בפניו הכבוד, שמלך גדול הוא בנוסף לשלמה המלך.

כפי שנאמר מהתלמוד (קידושין לב:) 'שנו חכמים (ויקרא יט לב) "מפני שֵיבה תקוּם" יכול שיהיה אפילו מפני זקן המכונה אשמאי? תלמוד לומר: זקן, ואין זקן, אלא חכם, שנאמר (במדבר יא טז) "אסְפה לי שִבעים איש מִזקני יִשראל".

לרמוז להם שנאספו כל בני האדם בעולם תבל לכבדו, בהיותו זקן ורב בחוכמה הלומד בבית מדרשו יומם ולילה, שלא לחינם נקרא זקן אשמאי אלא אשמדאי, כי ביקש שגם בני האדם ישבחו אותו עבור חוכמתו בנוסף לשלמה, בעת אשר הספידו אותו בקבורתו.

ובשעה שהיו חכמי ישראל מזכירים כבודו שהיה בפני כל מלכי העולם, כמו שנאמר (מלכים א ה יד) "ויבֹאו מכל העמים. לשמֹע את: חכמת שלֹמה" היה אשמדאי מתמוגג ואומר 'אכן נכון הדבר' שכביכול גם אותו כיבדוהו, כי כל רצונו היה לחמוד אחר הכבוד

(ט) "ויעל עִמו גם רכב, גם פרשים, ויהי המחנה כבֵד מאד" אף כל רבבות צבאות השדים עלו עמו, שמא אבדה זכותם של בני האדם מן העולם, בשעה שאבד גדול הדור, כי עתה מי יגן עליהם עוד, ויוכלו לכבוש עולם תבל לקחתו לעצמם לשכון שם.

חפץ אשמדאי להכנס בשער עולם בני האדם

מילוי אותיות 'גרן' הרומז לשער הארץ

(י) "ויבֹאו עד גֹרן האטד" נרמז 'גרן' במילוי אותיות גימ"ל רי"ש נו"ן כאשר אותיות אמצעיות וסופיות בחילופן יוצא 'מילוי ישן'. וכן 'ישן' במילוי אותיות יו"ד שי"ן נו"ן אשר בחילופן יוצא 'שדי נוינו"ן' ונוינו"ן הוא כמניין עק"ב.

היינו שהגיעו השדים עד לעקב ותחילת עולם היצירה בו שולט שם שדי, אשר צדו השני והתחתון יצירה דקליפה מבחינת עץ הדעת טוב ורע, לעמוד מול שער הפונה לעולם העשיה שתחתיתו ארץ תבל.

שרצונם היה להתגשם כבני האדם. לפי שלא זכו לגוף לבוא לרשתה קודם לכן בערב שבת בין הערבַים בסוף שעה שישית מחצות היום טרם כניסת השבת, אלא בני האדם.

מילוי אותיות 'אטד' הרומז לשער הארץ

וכן קרא אשמדאי לכל מרכבות וצבאות לילי"ת המרשעת לעמוד גם הם בפתח הדלת, שרומזת היא ל'אטד' בעל הקוצים היבשים, בחינת (ירמיה ב יג) "לחצוֹב להם בארוֹת, בארֹת נשברים, אשר לא יכִילו המים" בהיותה בנוקבא דתהומא רבא שבקליפה רעה, שמבקשת לינק שפעה מענפי הקדושה כדי להחיות עצמה וכל צבאותיה.

ונרמז 'אטד' במילוי אותיות אלטי"ת דל"ת כאשר בחילופן יחד עם בחיבור 'אט' שהוא י' יוצא לילי"ת פת"ד, ו-פת"ד הוא ראשי תיבות 'פתח דלת' "אשר בעבר הירדן" שהיה רצונם לעבור יחד עם לילית המרשעת דרך אותו השער לרדת לעולם תבל לכבשו "ויספדו שם" מעבר לממד השני המשקיף לעולם תבל, כי לא יכלו לרדת באותו השער.

ויחי נ י- יד

היה קול הספדם של שדים צורם לאוזניים

"מספד גדול וכבֵד מאד" היו אף בני האדם שומעים אותו קול הספדם של שדים, שנאמר בו (שמות לב יח) "קול ענוֹת אנֹכי שֹמע" קול העבה הכבד והצורם היוצא מפיהם של שדים, המענה ומשבר נפש האדם השומעת אותו, אך אינם מבינים מאין מגיע אותו הקול

"ויעש" אשמדאי מלך השדים "לאביו" לשלמה הנחשב אביו, לפי שזכה שלימד אותו תורה "אבל שבעת ימִים" כמנהג בני האדם, כנאמר בתלמוד (חגיגה טז.) 'ושלוֹשה' כבני אדם… אוכלים ושותים. כבני האדם, פרִים ורבים. כבני האדם, ומתים כבנֵי האדם'.

(יא) "וַירא יושב הארץ הכּנעני" הם בני האדם יושבי ארץ תבל, ראו בעיניהם השכליות לפי רגע דמויות של שדים המתנועעות בממד המקביל להם, שנמצאים ומצטופפים הם ביניהם "את האבל בגֹרן האָטד" בהיותם מתאבלים על שלמה המלך כמותם.

אך מיד נכסה מהם מאת ה' מחזה זה ונשכח מהם, כדי שלא תטרף דעתם עליהם "ויאמרו" אך עדיין נשארו שדים בסברתם שלפי שזכה שלמה המלך למלוך על כל העולם בזכות חוכמת תורה שהיתה בו, הן המלאכים העליונים סופדים לו ברקיעים העליונים

"אֵבל כבד זה למצרים" והן השדים שצר להם המקום כביכול, על שאינם יכולים להכנס באותו השער לשכון עמם בארץ תבל, ונשארו בממד המקביל הרוחני ללא גוף ועל כן לא ניתן לראותם "על כן קרא שְמה אָבל מצרים אשר בעבֶר הירדן" להיות מגיעים עד לשער עולם בני האדם בלבד ולא עוד, ומכל מקום מתאבלים הם כמותם.

קטרג אשמדאי מלך השדים על בני האדם

שדים צדיקים ובני אדם חוטאים

ולפי שראה אשמדאי מלך השדים שאין בני האדם מבקשים שלטונו עליהם, דיבר הספדו בחוכמתו,

שהיה אומר בפניהם (ג) "וישראל" הוא הקב"ה שר ומנהיג אומת ישראל "אהב את יוֹסף" את אשמדאי יחד עם שאר השדים "מכל בניו" משאר בני האדם השוכנים בארץ תבל

"כי בן זְקונים הוא לוֹ" רומז לחוכמתו שזכה ללמוד תורה בישיבה של מעלה ושל מטה יחד עם רבבות שדים להיות תלמידיו, שאז בוַדאי חפץ ה' בהם יותר לקראם בניו המובחרים משאר בני האדם השפלים החוטאים.

"וְעשה לו כתֹנת פסִים" היא כתונת אור להלבישו בו כפי שהיה אצל אדם הראשון קודם שחטא, שעל ידה בוודאי יכניסו אותה לגן עדן שהיה חפץ תמיד,

כי התחכם להזכיר עונשם, שנתחלף להם לכתונת עור הגשמית עם בשר הנבלה בעפר, שאז אין לו לקנא עוד בהם שנתן הקב"ה לבני האדם גוף בשעת בערב שבת בין הערבַים, לעומת השדים שנחסר מהם.

מקנאים בני האדם על שדים הנעלים מהם

(ד) "ויראוּ אחיו כי אֹתו אהב אבִיהם מכל אֶחיו וישְנאו אתו" אף סבר שהנה בוודאי בני האדם מקנאים בו ובשדים הרבים, שנחשבים אחים להם בג' דברים ששווים להם.

אלא שעתה ליתרון נחשב להם לעומתם, והוא שאין יצר הרע מעכבם בתחבולות מללמוד תורה "ולא יכל דברוֹ לשלֹם" שבעבור זה אין בני האדם מבקשים יראת מלכותו של אשמדאי מלך השדים בלבם, למרות שמלך הוא.

כמאמר חכמים זכְרונם לבְרכה (קידושין לב:) 'אמר רב אשי: אפילו למי שאמר: נשיא שֶמחל על כבוֹדו- כבודו מחוּל, מלֶך שמחל על כבודו- אין כבודוֹ מחול, שנאמר (דברים יז טו) "שום תשים. עליך מלך" שֶתהא אֵימתו עליך'.

שאם כן היה להם לירא אותו כשם שהיה מורא שלמה המלך עליהם.

חמד אשמדאי מלכותו על האדם בחלום יוסף

(ה) "ויאמר אליהם שמעו נא החלום הזה" כפי שחלם יוסף חלום גדולתו, וסוף שנתקיימה בידו למלוך עליהם.

כי אז חשב אשמדאי מלך השדים שמא ימלוך כמותו על בני האדם "אשר חלמתי" הוא דבר הספדו שדיבר אליהם מבעד חלון הרקיע, שהנו אותו השער שעמד שם מול ארץ תבל, שביקש שיפתרו לו לטובה באותו היום כדי שאכן יתקיים עליהם.

(ז) "והנה אנחנו" אשמדאי מלך השדים יחד עם בני האדם "מאלמים אלֻמים בתוך השדה" לרמוז להם שנחשבים כמותם בעלי הגוף מבשר ודם וצריכים למאכל הגשמי של התבואה.

שבעבור זה עובדים עמם יחד בשדה, כי הגיע עונש אדם הראשון גם אליהם, כמו שנאמר (בראשית ג יט) "בזֵעת אפך תֹאכל לחם: עד שוּבך אל האדמה".

"והנה קמה אלֻמתי וגם נצבה" נעשתה אלומתו גבוהה מעליהם, לרמוז שזכויותיו גדולות משלהם, ולפיכך ראוי הוא לקום ולמלוך עליהם "והנה תסֻבינה אלֻמֹתיכם ותשתחוין לאלֻמתי" להיות שאר בני האדם נכנעים לו ומשתחוים לפניו.

(ח) "ויאֹמרו לו אֶחיו" בני האדם בתמהון, כאשר שמעו קול הרוחני הדק מדבר עמהם לפי רגע "הֲמלֹך תמלֹך עלינו אם משול תמְשֹל בנו ויוסִפו עוד שנֹא אֹתו על חלֹמֹתיו" לפי שעתה ידעו את אשר בלבו שמהרהר הוא היאך ישתרר עליהם כל היום "ועל דבריו" וכן לא חושש לדבר זאת בפיו, כאילו רוצה שיסכימו תכף להמליכו עליהם.

(ט) "וַיחלֹם עוד חלום אחֵר ויספר" אשמדאי מלך השדים "אֹתו לאחיו" בני האדם, אלא שכבר ידעו שעומד הוא לספר החלום השני של יוסף בעניין "והנה השֶמש והירֵח ואחד עשר כוֹכבים משתחוִים לי" וכבר לא הסכימו לשמוע לו עוד כי הבינו התחכמותו.