ביקש אשמדאי שיכבדוהו בהספד שלמה המלך

(ז) "ויעל יוסף" הוא אשמדאי מלך השדים שהיה מבקש להוסיף ההספד בנוסף לבני האדם על שלמה המלך.

וגם היתה תקוותו לפי רגע להתווסף ולעלות יחד עם נשמת הצדיק לגן עדן, כפי אשר חפץ להכנס דרך דמעתה של שרה לפתוח לו ה' שער הגן עדן בדופקו חמש הדפיקות ולא עלה בידו "לקבֹר את אבִיו" לפי שכל רצונו היה לרוות נחת רוח וגאווה יתרה.

שיהיו השדים יחד עם בני האדם כביכול מכבדים גם אותו בהספדם על שלמה המלך, היה מתגאה בפני תלמידיו השדים, שלפי שזכה ללמוד תורה משלמה כאשר כלאוֹ בארמונו, נחשב כבנו.

כמאמר חכמינו מן התלמוד (סנהדרין יט:) 'אמר רבי יונתן: כל המלמד את הבן של חברו תורה, מעלה עליו הכתוב כאילו הוליד אותו'.

"ויעלו אתו כל. עבדֵי פרעה" הם השדים היהודים הנחשבים תלמידיו של אשמדאי מלכם, שביקשו לפרוע חובם לכבד את שלמה שזכה בחוכמתו למלוך על כל העולם, הגיעו מישיבה של מעלה לשכון מול אותו שער הגדול הצופה לעולם תבל.

"זִקני ביתו וכל זקני ארץ מִצריִם" וכן היה אשמדאי מתגאה בפניהם שבוַדאי באו בני האדם לחלוק בפניו הכבוד, שמלך גדול הוא בנוסף לשלמה המלך.

כפי שנאמר מהתלמוד (קידושין לב:) 'שנו חכמים (ויקרא יט לב) "מפני שֵיבה תקוּם" יכול שיהיה אפילו מפני זקן המכונה אשמאי? תלמוד לומר: זקן, ואין זקן, אלא חכם, שנאמר (במדבר יא טז) "אסְפה לי שִבעים איש מִזקני יִשראל".

לרמוז להם שנאספו כל בני האדם בעולם תבל לכבדו, בהיותו זקן ורב בחוכמה הלומד בבית מדרשו יומם ולילה, שלא לחינם נקרא זקן אשמאי אלא אשמדאי, כי ביקש שגם בני האדם ישבחו אותו עבור חוכמתו בנוסף לשלמה, בעת אשר הספידו אותו בקבורתו.

ובשעה שהיו חכמי ישראל מזכירים כבודו שהיה בפני כל מלכי העולם, כמו שנאמר (מלכים א ה יד) "ויבֹאו מכל העמים. לשמֹע את: חכמת שלֹמה" היה אשמדאי מתמוגג ואומר 'אכן נכון הדבר' שכביכול גם אותו כיבדוהו, כי כל רצונו היה לחמוד אחר הכבוד

(ט) "ויעל עִמו גם רכב, גם פרשים, ויהי המחנה כבֵד מאד" אף כל רבבות צבאות השדים עלו עמו, שמא אבדה זכותם של בני האדם מן העולם, בשעה שאבד גדול הדור, כי עתה מי יגן עליהם עוד, ויוכלו לכבוש עולם תבל לקחתו לעצמם לשכון שם.

חפץ אשמדאי להכנס בשער עולם בני האדם

מילוי אותיות 'גרן' הרומז לשער הארץ

(י) "ויבֹאו עד גֹרן האטד" נרמז 'גרן' במילוי אותיות גימ"ל רי"ש נו"ן כאשר אותיות אמצעיות וסופיות בחילופן יוצא 'מילוי ישן'. וכן 'ישן' במילוי אותיות יו"ד שי"ן נו"ן אשר בחילופן יוצא 'שדי נוינו"ן' ונוינו"ן הוא כמניין עק"ב.

היינו שהגיעו השדים עד לעקב ותחילת עולם היצירה בו שולט שם שדי, אשר צדו השני והתחתון יצירה דקליפה מבחינת עץ הדעת טוב ורע, לעמוד מול שער הפונה לעולם העשיה שתחתיתו ארץ תבל.

שרצונם היה להתגשם כבני האדם. לפי שלא זכו לגוף לבוא לרשתה קודם לכן בערב שבת בין הערבַים בסוף שעה שישית מחצות היום טרם כניסת השבת, אלא בני האדם.

מילוי אותיות 'אטד' הרומז לשער הארץ

וכן קרא אשמדאי לכל מרכבות וצבאות לילי"ת המרשעת לעמוד גם הם בפתח הדלת, שרומזת היא ל'אטד' בעל הקוצים היבשים, בחינת (ירמיה ב יג) "לחצוֹב להם בארוֹת, בארֹת נשברים, אשר לא יכִילו המים" בהיותה בנוקבא דתהומא רבא שבקליפה רעה, שמבקשת לינק שפעה מענפי הקדושה כדי להחיות עצמה וכל צבאותיה.

ונרמז 'אטד' במילוי אותיות אל"ף טי"ת דל"ת כאשר בחילופן יחד עם בחיבור 'אט' שהוא י' יוצא לילי"ת פת"ד, ו-פת"ד הוא ראשי תיבות 'פתח דלת' "אשר בעבר הירדן" שהיה רצונם לעבור יחד עם לילית המרשעת דרך אותו השער לרדת לעולם תבל לכבשו "ויספדו שם" מעבר לממד השני המשקיף לעולם תבל, כי לא יכלו לרדת באותו השער.