לאחר שעלה אדם הראשון מ'אדמה' בהיותו שם ק"ל שנה, ונתעכב בארקא לפי שעה, קפץ ג' מקומות שלא נכנס בהם כלל, ואלו הם: גיא, נשיה וציה, ונזכר ב'גיא' שהיא ארץ הרביעית מלמטה למעלה, הוא מקום גדול ורחב ידים.
ובו נמצא הגיהנם, שהוא קרוב לאש הדולקת, שם זורעים ונוטעים אילנות, ואין שם חטים ולא אחד משבעה מיני תבואה.
וכאשר פתח אדם הראשון הספר לראות מה שעתיד לקרות בכל הדורות, הגיע לדור הפלגה שנפוצו בו לאחר שבנו המגדל, לעיין במעשיהם ללמוד מוסר ההשכל, ומרוב עייפותו נרדם והנה חלום:
(י א) "ואלה תולדֹת בני נח: שֵם, חם ויפת" ראה עצמו אדם הראשון בחלומו את נח שהוליד בניו, שֵם ויפת שהלכו בדרכיו הישרות לעומת חם שהרשיע בזימה באביו,
שאז תולדותיו (י ו- ח) "ובני חם: כוש… וכוש ילד את–נמרֹד הוא החל להיות .גבֹר בארץ" המשיך אומנות הנחש להרוג בני האדם לתת בהם המיתה.
ונלחם במשפחות היושבות לבדם להכניעם תחתיו ולצרפם אליו, לעשות כרצונו למרוד בה' (י ט) "הוא היה גבור..ציד לפני ה'" עד שהתנשא לבו לצוד דעתן של בריות להטעותן למרוד באמונת שם ה'.
וכאשר הגיע נמרוד לצוות על אדם הראשון שראה עצמו בחלום שהוא שֵם, בהיותו יושב באוהלי תורה בארץ ישראל, לשמוע לעצתו למרוד בה' ולבוא לעבוד עמו לאל נכר יחד עם שאר הדור,
ביקש למצוא פתח התשובה בזה שלא יקשיב לעצתו גם אם ימות על קידוש ה', ואז בודאי יתכפר לו מה שהקשיב לעצת הנחש לאכול מפרי עץ הדעת,
פ ר י ע ץ ה ד ע ת
א י ו י ד א ל י ו
שד נ י ת נ
שנרמז במילויו בחילופי אותיות להיות 'איש ציד נפרד מאלֹהים נותן דעת' כאשר פעמַים י' מתחלפת בא"ת ב"ש עם מ', שביחד הם 'מי', ששאל אותו נמרוד 'מי הוא ה'?'
ענה לו אדם הראשון (ב ד) "אלה תולדות השמים והארץ. ביום עשות ה' אלֹהים ארץ. ושמים" שכבר ביום הראשון לבריאה ברא שמים וארץ, ובשאר הימים הוציא תולדותיהם.
וכאשר שאל אותו נמרוד 'היכן הוא גן עדן?' לזה ענה לו (ב ח) "ויטע ה' אלֹהים גן–בעדן מקדם" במזרחו של עדן, להיות מימי קדמונו של עולם "וישם שם את האדם אשר יצר" הוא אדם הראשון שיצרוֹ בתחילה,
רק שעבר על ציוויו לאכול מפרי העץ, ולפיכך (ג כג) "וישלחהו. ה' אלהים–מגן עדן לעבֹד את..האדמה אשר לֻקח' משם" הניח אותו בהר המוריה היכן שנברא מעפר המזבח להקריב שם קורבנו לבקש כפרתו.
וכאשר שאלוֹ נמרוד מדוע שלחוֹ גם מגן עדן, לזה ענה לו שכבר ציוה לו ה' להיות ליד נהר פרת הנמצא ליד הר המוריה להשאר בקדושתו, שנאמר (ב י) "ונהר יֹצא מעדן. להשקות את הגן" היא ראשיתו של נהר פרת "ומשם יפרד, והיה לארבעה ראשים" להתפצל לארבע נהרות הסובבים בעולם
(יא) "שם האחד: פישון" לזרום דרך נילוס מצרים "הוא הסֹבב את–כל ארץ. החוילה" כל ארץ בבל "אשר שם הזהב" ותכונתו להרבות חמדת הממון והעושר.
(יג) "ושם הנהר השני גיחון. הוא הסובב–את כל ארץ כוש" תכונתו להרבות תאוַת הזימה ורדיפת תענוגי העולם (יד) "ושם הנהר השלישי: חדקל, הוא ההֹלך קדמת אשור" סובב הוא במדינת פרס ותכונתו להרבות גאוַת הלב והכבוד והשלטון,
והם ג' הנהרות שתכונתם רעה המביאים באדם השותה מהם "והנהר הרביעי הוא פרת" הסובב את ארץ ישראל ותכונתו לגדל חכמים ונביאים, והוא הנהר אשר ביקש ה' להיות אדם הראשון בגבולו ולא יסור ממנו.
אלא שלא שמע לעצתו והלך בג' הנהרות האחרים לשתות מימיהם, כי אז (כד) "ויגרש את–האדם וישכן מקדם..לגן עדן" במזרחו חוץ לגן "את הכרֻבים..ואת להט החרב /המתהפכת" הציב מלאכי החבלה עם חרב הלוהטת "לשמֹר את דרך עץ החיים" שלא יכנס שם לאכול מפרי עץ החיים.
וכל מה שהזהיר אדם הראשון שראה עצמו להיות שֵם בחלומו לנמרוד, לא הועיל כי עשה ההפך (ב) "ויהי בנסעם מקדם" לא חפץ כלל לתקן דרכיו למצוא השביל לנשמתו לעלות לאותו הגן הנמצא בעדן מקדם "וימצאו .בקעה בארץ–שנער ויֵשבו שם" חמד ללכת לבבל שם סובב נהר פישון שסגולתו להרבות הממון והעושר.
(א) "ויהי כל .הארץ" בתחילה היו כל בני העולם יודעים "שפה אחת" לשון הקודש "ודברים אחדים" ואמונת ה' בלבד בלבם, הרי שלאחר שהנהיגם נמרוד למרוד בה',
כי אז בנו המגדל והענישם ה' לבלבל את שפתם להיות נפוצים בארץ תבל, היא אותה ארץ העליונה משאר הארצות, וחלקם הוריד לגיא ארץ הרביעית
(ב) "ויהי בנסעם מקדם" הסיעם הקב"ה מתבל ארץ העליונה שהיו בה מימי קדם "וימצאו בקעה" כאשר השפילם ה' מטה בעומק הארץ לרדת בנקיקיה לשכון בה "בארץ שנער" שננערו להתפזר בה בהיותה רחבה וגדולה.
כמו שנאמר (איוב יא ח- ט) "עמֻקה משאול מה תדע, ארוכה מארץ מדה. ורחבה מני ים" "וישבו שם" בגזירת ה' שלא לצאת ממנה עוד, כי לא יוכלו עוד לעלות ממנה לתבל ארץ העליונה, ועדיין קם נמרוד להנהיג כל אותם שנפלו שם.
(ג) "ויאמרו איש" הוא נמרוד שהיה איש גיבור ציד ביניהם "אל–רעהו" היה מדבר עמם כרֵע הרוצה בטובתם "הבה נלבנה לבנים..ונשרפה לשרפה" בהיות הארץ ההיא מלאה בעפרות זהב וכסף, כשם שהלכו בתחילה לשתות מנהר פישון שסגולתו להרבות להם הממון והעושר,
אלא שלקחו בנוסף לעפרות אותה הארץ התחתונה גם עפרות זהב ואבנים יקרות שבה, לשרפם בלבת האש הנוטפת אל תוך התנורים שעשו להם, שע"כ נקרא גאי בן הנום מלשון גיהנם שקרוב לאש הדולק שם.
"ותהי להם הלבנה"לאבן" להקים הלבנים זו על זו לעשותן בניין גבוה "והחמר היה להם .לחֹמר" לטייח הטיח בלבנים לחזק קירות המגדל, להיות נראה כנוצץ ומאיר ביותר מן הזהב והכסף המותך שבו, כי לא חסו על ממונם כלל מרוב שחשקו למרוד בה'.
וכן לפי שהיו יודעים בכשפים וחוכמות חיצוניות, היו משביעים את השדים לסייעם במלאכת הלבנים, שהיו שמים שתי הלבנים על כל כף יד אחת, כך שבשתי כפות ידים היו ארבעה לבנים, וטחים ארבעה ביחד לזרז בניית המגדל, אלא שיד ה' עצמה סייעה להם כדי לזרז מפלתם.
(ד) "ויאמרו הבה..נבנה לנו עיר" הוא היישוב עם החומות הבצורות שיהיה מחזיק את כולם לבל יתפזרו בארץ, כשם שכבר פיזרם ה' בין בתבל ארץ העליונה ובין בגיא ארץ הרביעית, לאחר שכבר בנו את אותו עיר ומגדל בפעם הראשונה
"ומגדל" עדיין נשארו להאמין שלפי שהיה המבול על הארץ בשנת אלף תרנ"ו שנים, אם כן חלפו להם כבר ש"ם שנים, ועתיד להביאוֹ עליהם שוב, אם לא שיטכסו העצה לבנות המגדל לצאת משם.
"וראשו בשמים" אף חשבו לטפס באותו מגדל מעלה דרך ארצות נשיה וציה, עד שיגיעו ל'תבל' שנית, כפי שהיו שם בתחילה, שלא יציפום מי המבול הרותחים מלבת התהומות להמס את בשרם.
כי אז "ונעשה לנו שם" של עבודה זרה לעבדו, וכן לא יצטרכו עוד להנהגת שֵם בעולם "פן נפוץ..על פני כל הארץ" היתה יראתם שמא יפיצם ה' באותו גאי שמדתו רחבה ביותר, ואז לא יוכלו להתאחד בדעה אחת להלחם נגדו.
(ה) "וירד ה'" ירד ה' מכיסאו להתייעץ עם שבעים מלאכי השרת הסובבים את כסא הכבוד "לראות" לעיין יחד עמהם בדין "את העיר. ואת המגדל–אשר בנו בני האדם" הראשון שהם דור הפלגה שיצאו תולדותיו ממנו.
וכאשר שאלוהו 'והרי כבר שפטת אותם בפעם הראשונה, ובמה יהיה ניכר משפטך עתה בהיותו דומה?', לזה ענה להם ששונה הפעם הראשונה שבלבל לשונם לשבעים לשונות מן הפעם השניה
(ו) "ויאמר ה'" לשבעים המלאכים "הן עם אחד" המקובץ לשבת בהנהגה אחת "ושפה אחת לכולם" להבין איש את רעהו למרוד יחד בה' "וזה החילם לעשות" להוציא ראשית מחשבתם אל הפועל "ועתה לא יבצר–מהם כל אשר .יזמו לעשות" להרשיע במזימתם להכחיש השגחת ה' מן העולם
(ז) "הבה נרדה..ונבלה שם שפתם, אשר לא ישמעו איש–שפת רעהו" שכאשר ירצו לעלות מעלה ל'תבל' דרך אותו מגדל, יהיו טועים להכנס ב'נשיה' שהיא ארץ אחת מעליה, שאז יהיו נושמים אויר אותה הארץ ודעתם תתבלבל ולא יֵדעו לאן ללכת, ושוב יחזרו לגיא מחמת אותה שכחה.
(ח) "ויפץ ה' .אֹתם משם" מאותו מגדל שעלו בו ל'נשיה' שהיא ארץ אחת מעליהם "על פני כל. הארץ" היא גיא הבקעה שהיו בה קודם לפי שרחבה היא ביותר ועמוקה מים "ויחדלו לבנֹת העיר" כי שכחו עצתם הראשונה להיות מקובצים יחד בהנהגה אחת
(ט) "על כן קרא שמה: בבל" לשון בלבול דעתם הבאה מן השכחה "כי שם..בלל ה' שפת כל הארץ, ומשם הפיצם ה' על פני–כל הארץ" להתפזר ולשבת שם כל אחד במקומו המבודד אשר על פני אותה ארץ הנקראת גיא.
ונשאר אדם שחלם עצמו שהוא שֵם באוהלי תורה כמותו, וכן שוכן בהר המוריה היכן שאבן השתיה להקריב שם קורבנו לרַצות את פני ה', ואז התעורר אדם מחלומו ואמר 'אוי לי מאותה ארץ הנקראת גיא'.