חוכמת שדים ורוחות - משחק המקראות
זיווג שדים עם בני האדם בתורה

הוליד אדם הראשון שדים ורוחות בארצות התחתונות

לפני שנדבר על הזדווגות שדים עם בני אדם, יש לדעת על שבעת הארצות מלמטה למעלה בהם היה אדם הראשון לאחר חטאו. הן נקראות ארץ, אדמה, ארקא, גיא, נשיה, ציה, בהם שוכנים שדים ורוחות. ותבל הוא המדור השביעי העליון בו שוכנים בני האדם.

כאשר גרש הקב"ה את האדם הראשון מגן העדן לאחר חטאו, השליך אותו לארץ מדור התחתון ביותר שבו החשיכה גדולה, והיה מצטער שם ביותר והרהר בתשובה ובמוצאי שבת עלה למדור העליון יותר שנקרא אדמה, כמו שנאמר (ג כג) "'וישלחהו ה' אלֹהים מגן עדן לעבֹד את האדמה" אשר שם היה מעט האור.

למאמר על חלומות אדם הראשון בשבע ארצות 

(א) "ויהי כי החל האדם לרֹב על פני האדמה" רומז לאדם הראשון שהיה מרבה תולדות של שדים רוחות להיות שוכנות שם במשך ק"ל שנה

(ה ג) "ויחי אדם שלֹשים ומאת שנה. ויולד בדמותו כצלמו" כי עד אותו היום פרש מחוה אשתו "ובנות יולדו להם" וכאשר עלה אדם הראשון משם היו נשארות שם,

ומדי פעם יוצאות אותן בני הרוחות מעלה לשוטט במדור תבל להזיק לבני האדם, ולאחר מכן יורדות חזרה למדור אדמה התחתון המתוקן להם לשכון בו.

היו בני האדם חושקים למראה יופיין של השדות שנגלו מבעד לערפל המעיין

התאוו בני האדם להתמזג עם שדים

(ד) "הנפלים היו בארץ. בימים ההם" הם אותם המלאכים שנפלו מן הרקיע העליון מפני שכפרו בעצת ה' לברוא האדם, לפי שטענו שלא יוכל להתגבר על יצר הרע שבו, והעניש אותם הקב"ה לרדת מטה לארץ בני האדם להתגבר על יצר הרע, ומפני שנעכרו באויר הארץ לא יכלו להתגבר עליו "וגם אחרי כן, אשר יבֹאו 'בני האלֹהים' אל בנות האדם" היו מתאוים לבנות האדם לעברן להוציא מהן הוְלדות חצי דמות אדם חצי דמות מלאך.

וכן ההפך ממה שנאמר (ד) "אשר יבֹאו בני..האלֹהים אל בנות. האדם" להיות משתנה סדר הכתוב להקרא 'בני האדם אל בנות השדים', שהיו בני האדם מביטים באותן הדמויות הנחבאות בתוך המעיין היוצא מנביעות התהום, והיה קולן נשמע למרחקים לקרוא בשמם הידוע להם לפתותם להתקרב אליהן.

עיברו בני האדם בנות של שדים

וכאשר היו בני האדם באים בהמוניהם לטבול במעיין, היו רואים בבואות של פרצופיהן של אותן בנות שדים המחייכות להם, שהיו נשקפות מן הטיפות הרבות הנזרקות מן האד העולה מן המעיין לאור קרני אור השמש החודרות.

כמאמר רבותינו מהגמרא (יבמות קכב.) 'אמר רבי יוחנן: אמר לי יונתן השד בבואה יש להם, בבואה של בבואה אין להם'.

היינו צל יש להם אך לא צלו של הצל שהוא צל ארוך יותר.

כמו שנאמר (ב ו) "ואד יעלה מן הארץ. והשקה את כל פני' האדמה" היה חום האש הנמצא בתהומות מחמם המעיינות מלמטה, עד שהיו עולים האדים הנראים כעשן הלבן המקבץ בתוכו רסיסי המים הרבים, ובעלותו מעלה לאויר הארץ הקריר התעבה לערפל הסמיך.

היו השדות נגלות מתוך ערפל המעיין

ובכל פעם שהיו נכנסים בני האדם אל אותו המעיין, היו פרצופיהן המכוסות בתוך אד הערפל עולות ויורדות בו, פעם חלק מפניהן נגלות מתוך המים ונראה יופין להם, ופעם שוקעות פנימה ונסתרות מעיניהם, כי היו שטות אל אותם הנקיקים הידועים המובילים לתהומות הארץ, היכן שהמדורים התחתונים מתחת לאותה ארץ בני האדם, ומולידות כדמותן וכצלמן.

על תשוקתה של לילית מלכת השדים להוליד בן קדוש מיעקב לחץ כאן

בראשית ו
בראשית ו א- ד

חצי דמות אדם חצי דמות שד

"וילדו להם המה הגבֹרים. אשר מעולם 'אנשי השם" היתה צורתם של אותן גופות הוְלדות מגושמים יותר כי התעבו מחלקם של בני האדם.

רק מפני שהיתה אצלן קודם הצורה הרוחנית המתפשטת ומתרחבת ביותר, חלל האוויר הגדול שהיה אמור להיות אצלם כשם שהיה אצל אותן הבנות, התמלא בעכירות הגשמית להיות נולדים עבי בשר וקומתם גבוהה, עד שקראו אותם בני האדם גיבורים ובעלי כוח גדול והיו בני האדם מתייראים מהם, הלא הם אנשי שדים.

כי היו אותן הבנות של שדים מתעברות מבני האדם ללדת חצי דמות אדם חצי דמות שד, ומה שהיו אמורים להקרא "אנשי השם" הקדושים היוצאים מן המלאכים, הרי שהתחלפה אות ם' סופית של אדם בד' להיות אנשי השד היוצאים מאותן בנות שדים.

היו השדות מפתות בני האדם במראה יופיין

(ב) "ויראו בני האלֹהים, את בנות' האדם" וההפך הוא להקרא 'בני האדם את בנות השדים' שהיה נראה מראיהן לעיני בני האדם הרוחצים במעיינות, כדמות הנשים הרגילות "כי טֹבֹת הנה" עבור מראה יופיין הנגלה לעיניהם, הנדמה לפרצוף האדם כמותם

"ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו" היו נראות להם כפי אשר דימו בעיני שכלם כדי למשוך את לבם אליהן, עד שהיו בוחרים מהן לפי מה שדימו בעיניהם לממש אהבת לבם.

וכנגד זה (א) "וילך איש" מבני האדם לרדת לרחוץ במעיין כשם שהיו נוהגים לעשות שאר בני האדם "מבית לוי" ממה שהיו רגילים ללוות את בנות האדם להיות עמהם, עתה הרשיעו להוסיף תאוה על תאותם ללכת אל המעיין "ויקח את בת לוי" היה לוקח אותה הדמות הנגלית לו כפי אשר דימה בעיניו לחשוק בה להיות עמה.

חצי דמות אדם חצי דמות שד
נראה הוולד דומה במראהו לאדם, אך קולו עבה כשל השד

בני האדם עם צלם שדים

(ב) "ותהר האשה" היא השדה כשאר בנות השדים "ותלד בן. ותרא אֹתו כי טוב' הוא" היה מראהו כדמות פני אדם ועדיין צלמו כצלם השדים "ותצפנהו שלֹשה, ירחים" למטה במדור התחתון אשר רגילות הרוחות לשכון שם

(ג) "ולא יכלה עוד: הצפינו" כי אינו כדמות השד השלם להיות כצלמה וכדמותה, והיה אותו הוְלד מבקש אויר הארץ העליונה כשם שרגילים בו בני האדם.

ולכן היתה עולה מעלה יחד עמו ותקח לו תבת גֹמא" העשוי מקש הקנים "ותחמרה בחמר, ובזפת" לדמות אויר היוצא מן החמר והזפת לאוויר התהומות המעורב עם אויר הארץ, כי לא ידעו איזה אויר הוא מבקש לגדול בו

"ותשם בה את הילד, ותשם בסוף' על שפת היאור" היתה משיטה התיבה על גבי המעיין כשאר בנות השדים אשר נהגו כולן כך.

(ד) "ותתצב אחֹתו למרחֹק לדעה מה יעשה לו" היו אותן בנות השדים מסתתרות בתוך השיחים של קני הסוף אשר על שפת היאור, לדעת מה יהיה עם אותם וְלדות אלו.

כמאמר חכמינו: זכרם ברוך (גיטין סח.) 'אמר ר' יוחנן: שלֹש מאות. מיני שדים היו .בשיחין'.

ונקראים כך על שום שאוהבים להסתתר בחשכת הבורות והשיחים, ונקראות אחיות להם לפי שעתה אותם וְלדות בני האדם קרובים להם יותר בדמותם, שלא כבני האדם הרגילים הרחוקים מלהדמות להם.

למאמר על משכב זנותו של למך בהקבלה עם משלי ז 

שמות ב
שמות ב א -י

בתו של אשמדאי מלך השדים

(ה) "ותרד בת פרעה" פרע"ה כמניין אשמד"י 355 בהיותו מולך על שדים, שהיתה בתו המיוחסת והמכובדת של אשמדאי המולך על שדים אצל שאר הרוחות, יורדת לאותו המעיין

"לרחֹץ על היאור, ונערֹתיה הֹלכֹת, על יד היאֹר" היו מלוות אותה כלאחר כבוד, אך במרחק רב ממנה שמא ישָרפו מאש היוצא מגופה, ואימתה על שדים ורוחות.

וכאשר היתה נכנסת ליאור, היתה אֶשָה מעלה האדים הרבים מתוך המעיין ומראיהם כנחשים העומדים ומתנועעים היוצאים מתוכו, וערפל גדול נפל על כל שפת היאור ומחוצה לו,

וקול שירה חרישי יוצא מכל בנות השדים המתאספות שם להיות מסביב לשדה הגדולה, ובוקע יחד עם צליל מנגינת הנבל מתוך אותו ערפל.

"ותרא את התבה בתוך הסוף. ותשלח את אמתה, ותקחה" בעוד היתה שולחת את זרועותיה המתפשטות ומתרחבות על פני המעיין אל אותה התיבה, היה נראה שובל האש מתערבב יחד עם טיפות המים הניתזות מרוח הסערה הגדולה, עד שנעשה לרוח המסתובבת העולה מעלה עם העשן בקול רעש גדול, ופני המעין נראו כמערבולת.

(ו) "ותפתח ותראהו את הילד: והנה נער. בֹכה" היה קולו של אותו הוְלד לא כשל קול הרגיל והדק של בני האדם, כי אם כקולו העבה של השד כאשר דורש הוא מבוקשו

"ותחמֹל עליו. ותאמר מילדי העברים. זה" היתה סוברת שלמרות שהתעבר מבנות השדים, נראה לה הוְלד דומה במראהו לשל בני האדם,

ונקרא עִברי לשון בני אדם, מחמת שהיו הרוחות סוברות שעוברים וחולפים הם מן העולם כמותן ומה יועיל גופם ובשרם אשר בהם.

מסרו בנות שדים הוְלד לבנות האדם להניקו 

(ז) "ותאמר אחֹתו: אל בת פרעה" היתה יוצאת אותה השדה אשר ילדה את הוְלד בחרדה ורעדה גדולה לדבר עם בתו של אשמדאי, והיתה מבקשת את רשותה ממנה "האלך וקראתי לך, אשה מינקת. מן העבריֹת' ותינק לך את הילד" וזה מפני שהיא זו אשר ילדה אותה ורחמיה עליו, ורצתה שתחוס עליו כמותה

(ח) "ותאמר לה בת פרעה: לכי" וכאשר זכתה אותה השדה לקבל רשות מבתו של אשמדאי המלך, היתה מרימה עליה שרביטה עם חותם ושם טומאה הידוע בו ומניפה על אותה שדה, להיות מתגשמת ונראה גופה כשל בני האדם לזמן מועט "ותלך העלמה. ותקרא את אם הילד" וכבר היתה אותה השדה יכולה לצאת ממי המעין.

וכן לגבי שאר בנות שדים האחרות, שלא כשאר הזמנים אשר היו חלק מפניה בלבד נראה דרך מסך רסיסי האד העולה מן המים, והיתה יודעת ללכת בדיוק אל אותו הבית אשר התעברה מן האיש אשר בא עליה, מפני שיודעים שדים אף הדברים העתידים לקרות בזמן הקרוב.

וכאשר היתה פוגשת באשתו הרגילה היתה נראית לה כבת אדם הרגיל לדבר עמה ולהביאה אל אותו המעין אשר שם מצאה היא את בנה

(ט) "ותאמר. לה בת. פרעה" והיתה בת אשמדאי נדמית גם היא לבת אדם כדמותה לומר לה "היליכי את הילד הזה. והינקהו לי. ואני אתן את שכרך" כי ביקש הוְלד את החלב הגשמי,

ולא המזון הרוחני היוצא מהבליו אשר ניזונים ממנו שאר השדים "ותקח האשה הילד. ותנקהו" היתה מסכימה להניקו יחד עם הוְלד שהוא כדמות האדם הרגיל אשר עמה.

מסרו הנשים הנער לשדות להשאר עמן

(י) "ויגדל הילד" עד שהיה נגמל מן החלב וכבר נעשה גופו גדול להיות מן הענקים, והיתה אותה האשה מבנות האדם מתפלאת בתדהמה לומר היאך נעשה גדול בגופו יותר משאר בני האדם הרגילים, עד שהיתה הולכת אל אותו המעין

"ותבאהו לבת פרעה" היתה מוסרתו לבתו של אשמדאי "ויהי לה לבן" לגדלו במקומה "ותקרא שמו משה: כי מן המים. משיתהו" לפי שהיה נמשה מן התהומות התחתונים כי לא ידעו בנות שדים היאך לגדלו, כי רצה החלב הגשמי מבנות האדם, וכן היה עם שאר הוְלדות הנולדים לבני האדם מעיבורן עם בנות שדים היוצאות בכל יום אל המעין.

למאמר על בת פרעה שמשתה את משה מן המים