שדים ורוחות בבית

(ויקרא יד לד) "כי תבֹאו אל ארץ כְנען. אשר אני נֹתן לכם לאחֻזה. ונתתי נֶגע צרעת, בבית ארץ אחֻזתכם" כאשר נכנסו בני ישראל לארץ, כבר נמלטו הכנענים מבתיהם כששמעו שבאים לכבוש הארץ בימי יהושע בן נון,

כי אז נתן הקב"ה נגע הצרעת באותם קירות הבתים היכן שהחביאו הכנענים אוצרותיהם, ובהשגחת ה' היו ישראל מוצאים אותם אוצרות בבתים.

וכן (זוהר תזריע נ) לפי שהיו הכנענים עובדי עבודה זרה, ובשעה שבנו הבתים, הזכירו שם הטומאה של אותה עבודה זרה, כי אז זימנו רוחות הטמאות לשכון בבית.

ולפי שנכנסו ישראל לארצם, היו צריכים לנתץ בניינים שנבנו מאותם עצים ואבנים שנעשו בטומאה, שנאמר (ויקרא יד מ- מב) "וצוה הכּהן: וחִלצו את האבנים. אשר בהן הנגע… ועפר. אחֵר יקח" כדי להעביר רוח הטומאה משם, ובבניין הבית מחדש היו מזכירים שהוא לשם קדושה, כדי להיות הבניין בטהרה.

אז נאמר עליו (איוב ה כד) "וידעת כי שָלום אהלך: ופָקדת נוְך, ולא תחטא" שכל הבונה ביתו ולא מזכיר בדיבורו שהוא לשם שמים ולעבודתו, חוטא הוא שמחסיר מקדושת השכינה לשכון באותו הבית.

ובשתיקתו נחשב לו לזמן הסטרא אחרא לדור בביתו. וכל מי שדר בו יכול להנזק.

איך יודעים הסימן שרוח הטומאה בבית?

אם ניזוק דייר הבית יחד עם עוד שנַים שדרים עמו בנזקי גוף או ממון. ומכאן שאפילו בארץ הקדושה יכולים לשכון השדים ורוחות, שעליה נאמר שאוויר הארץ מחכים מקדושתה, אז על אחת כמה וכמה בחוץ לארץ.

אמר רבי אלעזר: וכל שכן בחוץ לארץ אותן רוחות הטומאה אף קוראות לחבריהן להמצא עמהן.