קיבל אברהם הארת המלכות
היה לו לחזק אמונתו בלכתו לארץ
כאשר ציווה הקב"ה את אברהם אבינו ללכת את חרן אל ארץ כנען. ציווה אותו ה' גם שיאמין בנפלאותיו שיכול להפוך הטבע בהשגחתו כפי שיחפוץ.
היה לאברהם להאמין מיד שלמרות שיעזוב מקומו, שאז דרכו למעט בפריה ורביה, תהיה בו ברכת (לך לך יב ב) "ואעשך לגוי גדול"
להיות בני אומתו מתרבים ואף יורשים נחלת הארץ, כי רק באמונת ה' ינחל נחלת אלוקים שהיא המלכות הקדושה.
וכן היה לו להאמין שלמרות שילך אל ארץ האחרת, שדרך האדם ממעט בממון, תחול בו ברכת "ואברכך" בממון רב, שהוא נגד הטבע
"ואגדלה שמך" שמו יהיה נזכר בין הגוים ומכובד ולא יישכח בגלל הדרך "והיה ברכה" אף יהיו הברכות נתונות בידיו לברך כל אשר יחפוץ.
היינו שבזה שיכנס לארץ התחתונה, יהיה נכנס גם לארץ העליונה שהיא המלכות הקדושה להתברך ממנה.
אך לפי שנכשל אברהם לעזוב נחלת הארץ למצרים בגלל הרעב, לא היה תחת השגחת השכינה העליונה כפי שחפץ ה'.
נמצא שלא התקיימו בו הברכות באותו רגע, עד שהגיע לידי פחד מעלילת המצרים עליו, והעניש אותוֹ ה' בלקיחת שרה ממנו ע"י פרעה.
סוף שצדקתה של שרה סייעה לשוב אליו. וכשגרש אותוֹ פרעה מארצו, שב אל ארץ כנען לחסות בה כפי שציווה אותו ה', כי אז יכל להמשיך לקבל אור העליון וברכות הנאצלות מן המלכות.
חמד לוט עושר הארץ
כאשר הוכיח אותו רועי אברהם את רועי לוט על הגזל, סבר לוט שהוא זה אשר ראוי לרשת הארץ, כי אברהם זקן ולפי שלא הוליד עוד, בוודאי לא תתקיים בו הבטחת ה'. ואם כן אינו גוזל כלל.
הבין אברהם שמבקש לוט חומריות הארץ בלבד שהוא המרעה למקנה שלו, וכלל אינו שם לבו לירושת ארץ העליונה שהיא המלכות להיות כנגדה,
היינו לקיים המצוות התלויות בארץ כדי לנחול השכינה עליונה בסוד המלכות. ועוד טועה הוא שמכניס מקנה שלו לשדות זרים ועובר הגזל שדוחה רגלי שכינה.
ירושת הארץ לאברהם
כן חשש אברהם שאין לו עוד לריב עם לוט בטענתו (לך לך יג ז) "והכנעני והפרִזי אז, יֹשב בארץ" עוד לא התקיימה בו ברכת ה' להוליד בן, ממנו ייצאו בדורות הבאים תולדותיו שעתידים לרשת ארצו.
לכן עתה יש בכוחם של האומות היושבות בארץ, לשדוד מקניהם של לוט ואברהם יחד, ומכיון שאין סומכים על הנס, כדאי לו להפרד ממנו מיד שלא יישמע להם ויכוחם על רכושם.
לאחר שנפרד ממנו לוט ללכת אל כיכר ירדן לחטוא שם בגזל, הסיר עוון הגזל מארצו, ושבה השכינה בסוד המלכות הקדושה לשכון באברהם.
אז התגלה אליו ה' מדרגת המלכות לבשר לו שנית על ירושת הארץ וריבוי זרעו, וכן ציווה לו (יג יז) "קום התהלך בארץ" שיהיה מקבל שכר על כל פסיעה ופסיעה.
ובזה שילך בארץ הגשמית, יירש עבור בני אומתו הארץ העליונה שהיא המלכות.
כן כאשר ציווה הקב"ה את אברהם על עקידת בנו, אמר לו ללכת (כב ב) "אל ארץ המֹריה, והעלהו שם לעֹלה על אחד ההרים, אשר אֹמר אליך"
ולא פירש לו איזה הר, כדי להרבות שכרו על הליכתו בזכות אמונתו בו. שעל ידי האמונה בלב יהיה יורש נחלת המלכות העליונה.
אברהם במידת המלכות
נהג אברהם במידת ההוד
התברך בירושת הארץ
הצטוה אברהם בתחילה לעזוב מקום מגוריו שהוא חרן ללכת לארץ כנען (לך לך יב א) "לך לך מארצך… אל הארץ אשר אראך", וכן לאחר שנפרד ממנו לוט התגלה אליו ה' שנית וציוה לו (לך לך יג יז) "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה" שבכוח פסיעתו ברגליו ללכת בארץ יהיה זוכה לרשת הארץ, וזה בכוח מידת ההוד שהיא כנגד רגל שמאל שתהיה מתכופפת לתת הכוח לרגל ימין לצעוד, כי אז תהיה לו קימה לנחול הארץ, ולפי זה פירש רש"י על שיהיה מקבל שכר על כל פסיעה ופסיעה.
ביקש למצוא הזכות ליושבי הכיכר
כאשר הודיע הקב"ה לאברהם חורבן עיירות כיכר הירדן, היה בטוח שימצא בתוכה הצדיקים כמותו, וכבר היה מדמה בעיני רוחו שמנתר הוא בזריזות ברגליו בתוך מבואות העיירות, שאז דרך רגל שמאל לכפוף הברך כדי לתת הכוח לרגל הימין לצעוד במהירות ממקום למקום, ומתוך כך ימצאם.
שבעבור זה אמר (וירא יח כז) "ואנֹכי עפר ואפר" שאינו רגיל להיות מושרש בהוד שהיא רגל שמאל, אלא בחסד שהוא זרוע ימין להרים ידו לה' ולבקש התפילה, רק שהוכרח כביכול לרגליו כדי לחפש הצדיקים שבתוכה.
הלך להר המוריה לעקוד יצחק בנו
ציוה ה' את אברהם להעלות את יצחק בנו לעולה, ואמנם לא אמר לו במפורש לשחטו, רק הסתיר ממנו זאת למען יחשוב שכביכול מבקש הוא שימית את בנו אהובו. למרות הכל השפיל עצמו לעשות רצונו, בניסיון הקשה מכל עשרת הניסיונות. שאז יהיה ראוי לקבל הארת ההוד שהיא בחינת רגל שמאל, שאמר לו ה' (וירא כב ב) "לך לך אל ארץ. המוריה והעלהו שם .לעֹֹלה על אחד ההרים. אשר אֹֹמר אליך" יהיה מכופף רגלו השמאלית להשפילה כלפי רגל ימין, כדי לתת לה הכוח לצעוד קדימה אל ההר אשר יראה לו ה'.
והיה מתאמץ ברגליו לטפס בין ההרים להגיע למקום המזבח המיוחל, עד שהגיע וקשר את יצחק בנו לעקדו במזבח. ובעוד ששלח ידו לשחטו, קרא אליו המלאך מן השמים שלא לגעת בו כלל, כי לא הבין את דבר ה' שציווה אותו רק להעלותו במזבח, ובכך עמד בניסיון וזכה במידת ההוד.
אברהם במידת ההוד
קיבל אברהם ממידת הנצח
היה לו לנצח ניסיון הרעב בארץ
ציוה הקב"ה את אברהם ללכת אל ארץ כנען. כבר בציווי היו ניכרים קשיים גדולים (לך לך יב א) "לך לך מארצך" יש לו לנצח הקשיים הכרוכים בדרך הארוכה ולטרוח ברגלו הימנית, שהיא כנגד ספירת הנצח שבצד ימין, שאצלה הכוח לדחוף הגוף ללכת קדימה עד שיגיע אל הארץ הרחוקה "אל הארץ אשר אראך" אף לא ידע אברהם לאיזה ארץ הולך ומה עתיד להיות בה, כי לא רצה לגלות לו מיד, כדי לחבבה בעיניו ולתת לו שכר על כל דיבור ודיבור.
וגם שכבר הגיע אברהם אל הארץ הנכספת, הקב"ה ניסה אותו ברעב, שאז הרעב ניצח אותו ואברהם בחר לרדת למצרים שבה עיקר השפע. שאז שינה המהלכים שציפה ממנו הקב"ה לעשות ועזב נחלתו ללא רשותו, וגלגל עליו ניסיון צרת שרה אשתו.
אברהם כבר לא יכל לעשות עוד החסד עם אנשי מקומו, כי היה חסר כל וגם איבד מבטחו בה', עד שרימה המצרים ששרה אחותו היא מחשש עלילתם עליו.
גם לא הועילה לו תחבולתו שהעלה דמי המוהר עבורה כדי שלא ישיגו בה ויקחוה, שחשב שמנצחם במהלכים שעשה נגדם בעורמתו, ויוכל הוא לשכון בשלוה. כי סוף שבא פרעה ולקח אותה בדמי המוהר הרבים, שאז הוא זה שניצחו. אז הוכרח אברהם להתפלל לה' כדי להיות ראוי לקבל אורו העליון ממידת הנצח.
ולפי ששמירת היתה על שרה, ניצח את פרעה בענישתו בנגע השחין, כי אז שלח אותה אל אברהם וגרשם מארצם. והוכרח אברהם לשוב אל הארץ לעמוד בניסיון הרעב שנית ולנצח יצר הרע במבטחו בה'.
זכה בתנאי שעלו מי הבארות לרגליו
לאחר שהלך אבימלך אל ארץ גרר והסתיר מהם שאשתו היא. לקח ממנו אבימלך את שרה אשתו ונענש בעצירת הנקבים, כי אז השיב לו אותה, ונתן לו המתנות ורכוש בעבור שרה, וגם הושיב אותו בארצו היכן שירצה. והיו הבארות מעלים המים לקראתו להשקות שדותיו ומקנה שלו. אלא שהיו רועי אבימלך מגרשים אותו מאדמתם שאז נחשב להם לנצחו. אז בא אבימלך וביקש ממנו לעשות עמו הברית שלא יעשו הרע אחד לשני.
אך היה אברהם מוכיח אותו על רועיו שגזלו ממנו הבארות, ורועי אבימלך משקרים שבצדק לקחו הבארות כי שייכות הן להם. לפיכך עשו התנאי ביניהם מול אבימלך, שמי אשר יתראה על הבאר ולקראתו יצא המים, שלו היא. ולפי שעלו המים לרגלי אברהם, ניצחם במהלכים של התנאי שעשה עמם, וקיבל חזרה הבארות מידיהם להיות שייכות לו, וזה בכוח הברכה שקיבל לעלות המים לרגליו להיות לו הארת הנצח.
אברהם במידת הנצח
אברהם מושרש במידת החסד
חילק השלל שוה בשוה
כאשר ביקש ברע מלך סדום מאברהם אנשיו ששבה אצלו, ואת רכוש ישאיר אצלו, השיב לו אברהם שישיב לו גם אנשיו וגם רכושו, שלא יאמרו שממנו התעשר אברהם אלא מברכת ה' שכבר ברך אותו בעושר.
אך לא החזיר לו כל הרכוש כי על שלו ויתר, אבל לא מה שהיה שייך לשי"ח עבדיו שיצאו עמו למלחמה (יד כד) "בלעדי רק אשר אכלו הנערים וחלק האנשים אשר הלכו אתי ענר אשכֹל וממרא הם יקחו חלקם" שלפי הדין היה נראה שאין מגיע לשלם ליושבים לשמור על הכלים, כי אם ליוצאים לקרב בלבד, לפי שהם אלו שסיכנו את נפשם. אלא שהיה אברהם נוהג לפי מידת החסד, להיות כולם מתחלקים שוה בשוה.
גמל החסד לאורחים
(לך לך יב ה) "ויקח אברם את .שרי אשתו ואת לוט, בן אחיו… ואת הנפש אשר עשו בחרן" כל זמן שהיה אברהם בחרן, היה מגייר האנשים ושרה מגיירת הנשים. שהיו פורסים יריעת האוהל לעשותה פתוחה מארבע רוחות השמים, ונוהגים עם האורחים גמילות החסדים לברך על המאכל ומשקה שנתנו להם ומדברים עמהם אמונת ה', עד שעזבו העבודה זרה מקרבם והצטרפו לאברהם.
שאז צירפם לחסות תחת כנפי השכינה שהיא בחינת המלכות הקדושה לרשת הגן עדן לנפשותיהם.
וכשנימול אברהם, ביום השלישי כאב ממילתו בחום היום, לא רצה להפסיק באותו היום החסד בעולם, כי כל אהבתו היתה לעשות הצדקה וחסד. לפיכך זימן לו ה' ג' המלאכים. היה רץ לקראתם למרות שרוח הלוהטת היתה מנשבת על פניו, והיה משקה רגליהם מן האבק.
ביקש הצדיקים בעיירות הכיכר
המלאך גבריאל שר הדין בישר לאברהם בעל החסד, שעתיד הקב"ה להשחית עיירות הכיכר מחמת עוונותיהם. הקב"ה אומר (וירא יח יז) "המכסה אני מאברהם, אשר אני עֹשה" בהיות שהוסיף לו הקב"ה לאברהם אות ה' משמו, שהוא שמו מצד החסד, ואברהם תחילת שמו אב, שהוא (יז ה) "אב המון גוים" נחשב אב המרחם על בנו ומבקש לעשות עמו החסד, כן רצה הקב"ה לזכותו שיתפלל עליהם ויעורר לפניו חסדו עליהם למצוא עבורם הזכות, שמא ימצא בהם הצדיקים שבזכותם יעשה עמם הקב"ה החסד ויכפר להם.
בתחילה ביקש אברהם חמישים צדיקים בעיר, שמא בכל עיר מחמשת העיירות יש עשרה צדיקים שהוא מניין, לשרות עליהם השכינה שהיא בחינת המלכות הקדושה, שאז יהיו מוכיחים אנשי הדור וישיבום מעוונם, להיות נחלת כיכר הירדן עומדת וקיימת. וכשלא מצא, ביקש ארבעים וחמישה צדיקים, היינו שבכל עיר יהיה תשעה ותבוא השכינה בחינת המלכות ותשלים המניין. ואז ירד לשלושים ועשרים ועשרה, ומתחת לזה כבר לא ביקש לפי שהיו נח ובני ביתו שמונה ולא הועיל לו להשיב דור מבול מעוונותיהם.
היינו שמידת החסד הצטמצמה בכל פעם מלסנגר, לעומת הקטרוג של מידת הדין שנשאר בעינו. וסוף שאיבדו נחלת ארצם (וירא יט כה) "ויהפֹך את הערים האל. ואת כל הכִכר" וכן חיי עולם הבא שהיא נחלה עליונה.
ציורי תנ"ך/ אברהם מתפלל על סדום ועמורה/ כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
תיקן אברהם תפילת שחרית
לאחר שהשחית ה' את עיירות כיכר הירדן (וירא יט כז) "וישכם אברהם בבֹקר" ביקש רחמים על לוט שיהיה ניצול מן המשחית, כי סוף שבזכותו ניצל לוט, ובאותו הרגע תיקן תפילת שחרית שהיא מצד החסד, כי רצה להמתיק הגבורות הקשות שהיו באותו היום.
נהג יאברהם במידת הגבורה
נלחם בארבעת המלכים
כאשר שמע אברהם שנשבה לוט ע"י נמרוד שהוא אמרפל אשר מארבעת המלכים, מיד התלבש במידת הגבורה בזה לקח שי"ח עבדיו להלחם בהם בחירוף נפש עד שניצחם. ובאמת שלא היה רגיל במידת האכזריות כלל. כי אף לא לקח עמו החרב והחצים, אלא שנעשה לו הנס שזרק העפר על אויביו ואז נהפך עליהם לחרבות וחצים להרגם.
כן בא אברהם שנאמר בו (וירא יט כז) "וישכם אברהם בבֹקר" תיקן תפילת שחרית שהוא מצד החסד, וצירף אליו שי"ח עבדיו, שהוא מלשון שיחה, כמו שנאמר (חיי שרה כד סג) "ויצא יצחק לשוח השדה" הרומזת לתפילת הצהרים שתיקן יצחק שהיתה כוָנתו להמתיק הדין הקשה מצד הגבורות, היינו שחיבר עצמו אברהם לגבורות דרך שי"ח עבדיו.
מידת הגבורה שהתלבש בה אברהם היתה ממוזגת עם החסד. שרצה לעשות החסד להציל את לוט, כי חמל עליו לפי שהיה בן אחיו וכבר למד ממנו מצוַת גמילות החסדים. זה שאמר ללוט בתחילה כאשר נפרד ממנו (לך לך יג ט) "אם השמאל" היינו אם תטה לצד מידת הדין, בזה שנטה לשבת עם רשעי סדום, ואז יבוא לידי מצב שהדין הקשה המשתלשל ממידת הגבורה תפרע בו אז "ואימִנה" יבוא אברהם שדרכו להיות בצד החסד שבימין, וירעיף עליו אהבתו מאת ה' שיסייעוֹ ויחלצוֹ מן הפורענות.
וזה אשר קרה שאכן חילצוֹ משביו. וכן רמז ללוט "ואם הימין" כאשר תבוא עליו הפורענות, יהיה כדאי לו לבקש חסדי ה' הבאים מצד ימין להיות ראוי לישועה "ואשמאילה" אז יבוא אברהם בעל החסד ויטה עצמו לצד שמאל בו הגבורות לסייע לו מן הקמים עליו.
אברהם במידת חסד וגבורה
אברהם במידת יסוד ותפארת
קיבל יאברהם הארת היסוד
הבטיח ה' לאברהם ברכת פריה ורביה
כאשר ציוה ה' את אברהם לעזוב את חרן וללכת לארץ כנען, ברך אותו בברכת "ואעשך לגוי גדול" שהיא ברכת ריבוי תולדותיו. ולפי שהדרך ממעטת פריה ורביה, הוצרך לברך אותו בכך, שיהיה מקבל הארת היסוד להיות בסיס לבניין ישראל בארצו.
אות ה' נוספה לאברם ושרי
לאחר שקיים אברהם מצוַת המילה, שהיא פריעה וחיתוך הבשר באבר בריתו שכנגדו היסוד הקדוש, שאז נפתחה לו הארת היסוד, שאז אמר לו ה' (לך לך יז ה) "ולא יקָרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם" הוסיף לו אות ה' האחרונה של שם הוי"ה, שרומזת למידת המלכות.
אות ה' בהיותה פתוחה בו' הקטנה שבה, רומזת ליסוד הנטוע בה. להיות אברהם זוכה לקבל הארת היסוד להוליד הבן משרה שהיתה גם היא עקרה.
והנה נרמז 'אבר- ם' שהיא מ"ם סתומה לרמוז על אבר בריתו כנגד היסוד העליון שהיה סתום כל זמן שהיה ערל. אך לאחר הפריעה, הסיר הקליפה הטמאה מבשרו, ונגלתה המלכות להיות מקבלת הארת היסוד שבו בחינת הייחוד להוליד הבן.
לפיכך שינה הקב"ה גם את שמה של שרי לשרה. לפי שאות י' שהיתה בה עד עתה, היתה בסוד החוכמה העליונה, ובהיותה ספירה עליונה קשה להשיג בה. וכשהחליף אותה באות ה' הרומזת למלכות שהיא הספירה התחתונה ביותר באצילות שאז אפשר להשיג בה, אז התגלה היסוד שבה להיות בה התולדות.
זה שנרמז (נח יא ל) "ותהי שרי עקרה אין לה וְלד" היינו לא היה בה עד עתה אות ו' שהיא תחילת 'וְלד', והיא ו' קטנה של ה' הפתוחה, רק היה בה י' הסתומה שקשה להשיג בה שהיא חוכמה העליונה.
קיבל ואברהם הארת התפארת
יצא מכבשן האש
כאשר ביקש נמרוד מאברהם להשתוות לעבודה זרה, והיה מסרב לו ואף ביזה אלוקי גילוליו. נחשב לו למרוד במלכות ולפיכך הכניס אותו לכבשן האש אשר באור כשדים, אלא שהיה ה' עמו ויצא משם חי ובריא. והיה זה לפלא בעיני כל אנשי העיר, ושמועתו שניצל מאת ה' התפשטה לעבר העולם, עד שהיה קידוש ה' גדול. והיו הכל מתפארים בו שאין כאלוקיו שגדול הוא מכל אלילי העץ והאבן. והיה אברהם מלמדם אמונת ה' ומצרפם תחת כנפי השכינה.
הבטיח ה' לאברהם ברכת השם
כאשר ציוה ה' את אברהם לעזוב את חרן וללכת לארץ כנען, ברך אותו בברכת (לך לך יב ב) "ואגדלה שמך" שהיא ברכת השם. ולפי שהדרך נוהגת למעט את השם, אך אצלו יהיה שמו מתפרסם אצל הגוים, ויהיו הכל מתפארים בו שראוי לקבל הברכה מהארת התפארת.
תפילת ואברהם נשמעת לרפא אבימלך
לפי שלקח אבימלך את שרה מאברהם, בא אליו הקב"ה בחלום להזהירו באיסור אשת איש. וציווה אותו להשיב אליו את שרה מיד ולבקש שיתפלל עליו להסיר עצירת נקביו. לפיכך נתן לו רכוש הרב ומקנה לפייסו שיסיר ממנו חוליו, וכן לשרה אשתו, נתן הרכוש השוה לאלף כסף, שאז אמר לה "הנה הוא לך כסות עינים" להיות לה כסות מבושה מפני אנשי מדינתו, כי בראותם ההון היקר שנתן לה, יהיו מתפארים בה שצדקת היא ושמירת ה' עליה, וכן היו מתפארים על אברהם שתפילתו נשמעת לה' מיד, שהסיר עצירת נקביהם של כל בני ביתו (וירא כ יז) "ויתפלל אברהם אל האלֹהים וירפא אלֹהים את אבימלך ואת אשתו ואמהֹתיו ויֵלדו".
ברך הקב"ה את אברהם שעמד בניסיון בעקידה
כאשר כבר הושיט אברהם ידו לשחוט את יצחק בנו, קרא אליו המלאך מן השמים במו (וירא כב יב) "אברהם אברהם" פעמַים בלשון חיבה, להראות לו שמתפאר הוא בו שעמד בניסיון, שהיה לו להבין דבר ה' אליו שציווה אותו רק להעלות את בנו לעולה אך לא לשחטו "כי עתה ידעתי כי ירא אלֹהים אתה" מעתה יהיה מתפאר באברהם לסתור קטרוג השטן והאומות השואלים לשם מה חיבתו עליו, שתהיה תשובתו להם שירא אלוקים הוא ועושה ציוויו.
וכששחט אברהם האיל במזבח, קרא למקום (וירא כב יד) "ה יֵראה אשר יֵאמר היום" (רש"י) שיהיו ישראל קוראים העקידה בכל יום ובזה יתפאר אברהם על ידיהם שיוזכר שמו שעמד בניסיון וריצה את ה'. ובזכות העקידה יהיה הקב"ה מתפאר באברהם לבטל מהם הפורענות, כי יזכר בו לראות אפרו של יצחק צבור על גבי המזבח להיות לכפרה להם. וכן יהיו תוקעים בשופר בראש השנה להזכיר העקידה בקרנו של האיל ובזה יזכו בדין.
ולאחר שזימן לו הקב"ה האיל לשחוט אותו, התפאר בו שעמד בניסיון הקשה, שאפילו שמנע ממנו לשחוט אותו ושחט האיל במקומו, כיוֵון במחשבתו להקריב את יצחק בנו. שבזכות זה ברך אותוֹ בברכת ריבוי בני אומתו וברכת ירושת הארץ.
אברהם במידת הכתר
קיבל נאברהם הארת הכתר- אדם קדמון
יצא מהכבשן בבגדי מלך כתנות אור
לפי שלבש נמרוד בגד אדם הראשון, היה מנהיג אנשי הדור להכנע אליו לעבוד עבודה זרה, והיה מלך בשנער. אך מצד עצמו לא היה ראוי כלל שישתחוו לו, להיות כביכול מקבל הארת הכתר שמבגד אדם הראשון, שבעבור זה ישים הכתר על ראשו.
נכנס כבן המלך בגן כנגד הכבשן
אברהם לא נכנע לנמרוד מכוח בגד אדם הראשון, לפי שהיתה לו אמונה בה', והיה סותר אמונת הדור באל אחר. לכן ציוה נמרוד לכלאו ולאחר מכן להשליכו לכבשן האש באור כשדים. אלא שלא הועילו לו כי המלאך מיכאל שר החסד שיסודו מן המים, היה מבטל כוח האש היכן שהיה נמצא אברהם. שכביכול היה נחשב לו לעטות על גופו הבגד של אדם הראשון שהוא בחינת כתנות אור העליון, שמבטל אור האש הגשמי. היינו שקיבל הארת האין סוף. כי אז ניצל וראו אנשי הדור שאלוקיו עמו ולדבריו היו מקשיבים, להאמין בה'.
