לחץ להגדלה
נח ט
היה נח צריך להשמר משתיית היין
(כ) "ויחל נח" חילל נח צדיקותו שהיתה לו ממה שנאמר בו קודם (בראשית ו ט) "נח איש צדיק תמים" מפני ששמע לעצת יצרו "איש האדמה" היה נח מכיר מלאכת השדה לזרוע ולנטוע ולגדל תבואת האדמה משממת המבול "ויטע כרם" רק שהקדים נטיעת הכרם על פני שאר הנטיעות מפני ששמע לעצת השטן (כא) "וישת מן היין. וישְכר ויתגל בתוֹך אהלה" נפל נח על מיטתו לדמות עת משכבו ובא לידי גילוי ערוָתו.
כי אז היה נח נשמר מלעורר יצרו
ועל זה נאמר (א) "בּני" הוא נח "שְמֹר אמרי ומצוֹתי. תצפֹן אתך" להיות שומר ציווי ה' ליישב העולם, כמו שנאמר (א) "פרו ורבו. ומִלאו את הארץ" והוצרך נח לגדל התבואה מן האדמה להיות למאכל עבור החיות ובני האדם (ב) "שמֹר מצוֹתי, וחיה" ציווה אותו הקב"ה לפרות ולרבות ובזה גם ירבה חיים על פני האדמה, וגם ירבה לו שכר החיים עבור נפשו בעולם העליון "ותורתי כאִישון עיניך" רק יהיה נשמר מיצר הרע המחטיאו קודם בעיניו.
(ג) "קשרם עַל אצבְעתיך" לנטוע באצבעות ידיו את התבואה על פני האדמה, ולא להקדים לה נטיעת הכרם לקשור זמורותיה על הגדר "כתבם עַל לוח. לבך" לצייר בעיניו דמות ה', כמו שנאמר (תהילים טז ח) "שויתי ה' לנגדי תמיד" ולא יסור לבו מן הקדושה.
שלא כמו כאשר שתה מן היין צייר במחשבתו ציורי תאוַת לבו לראות בעיני שכלו דמות אשתו (ד) "אמֹר לחכמה אחֹתי. את ומֹדע לבינה' תקרא" היה נח באותו הרגע שהשתכר מיינו, צריך לדמות אשתו בעיניו כאחותו שרגיל בה ולא לעורר יצרו עליה (ה) "לשמרך מאשה זרה: מנכריה אמריה' החליקה" כי אז היה נשמר מלילית המרשעת, שנדמתה לו לאשתו המבקשת משכבו עמה.
למאמר על עיבור בנות האדם עם שדים לחץ כאן
גרמה שכרות היין לדמות אשתו סוברת:
א. איך מבקש משכבו עמה למרות זקנתו
ומפני שכרותו, היה מדדה ברגליו ומתנדנד מצד לצד, עד שנאחז הוא בפתח האוהל ונפל נח על מיטתו וראשו עליו יכאב, ובהיותו שוכב עייף על מיטתו, היה מביט מבעד חלון אוהלו (ו) כי בחלון ביתי בּעד –אשנבי נשקפתי" היה מדמה בעיניו לראות דמות אשתו עומדת מחוץ לאוהלו וכבר עומדת להכנס להיות עמו, עד שהיתה אומרת לו כביכול ואזנו שומעת דבריה (ז) "וארא –בפתאים" כבר חשבה היא אותו לפתי, לשאלו היאך המתין לה נח על מיטתו והיא לא ידעה זא "אבינה –בבנים נער. חסר לב" אם לא נער חסר הדעת הוא המבקש לרגע אחד שובבות הנפש עבור רוח שטות שנכנסה בו, למרות היותו זקן בשנים, כמו שנאמר (בראשית ו ו) "ונח בן שש מאות שנה".
ב. בודאי כבר חיפש אותה בשווקים
וכן היה שומע שאומרת לו כביכול (ח) "עֹבר בשוּק ,אצל פנה ודרך. ביתה יצעד" איך מילאוֹ לבו לעבור בשווקים ולחפשה.
ג. ממתין לה בחשכת האוהל
וכשלא מצא אותה, נכנס פנימה אל תוך האוהל, ועדיין לא גילה לה שמבקש משכבו עמה (ט) בנשף בערב יום –באישון לילה ואפלה" להיות נסתר מעיני האדם בתוך חשכת האוהל לרמוז שממתין הוא לה.
ד. חפצה היא להוליד הבן הרביעי
(י) "והנה אשה 'לקראתו שית זונה: ונצֻרת לב" ומרוב שהתעוררה תאוַת משכבו, דימה את אשתו שמבקשת להוליד בן הרביעי, לגלות לו מחשבתה הנצורה בלבה שחפצה היא להיות עמו (יא) "הֹמיה היא: וסֹררת בביתה". וכבר היה בטוח לראותה מרימה עליו קולה לבקש משכבו עמה, ולא תמחל לו בהיותו זקן בימים "לא ישכנוּ רגליה" מחוץ לאוהל כי הנה כבר נמצאת לשכב עמו במיטתו כביכול.
ציורי תנ"ך / נח משתכר מן היין / כל הזכויות שמורות לאהובה קליין (c)
ה. היתה אורבת לו מחוץ לאוהל לבקש משכבו
וכשסבר נח בלבו בעבור שכרותו הגדולה שלא מן הראוי שתהיה צדקת זו נוהגת לבקש משכבה עמו, תהיה היא מתירה לו בסוברה (יב) "פעם בחוץ, פעם ברחֹבות' ואצל כל פנה תארֹב" כבר היתה ממתינה לו כל הימים לבקש הבן הרביעי, ואיך לא נתן דעתו עליה, עד שהיתה אורבת לו מחוץ לאוהל לרמוז לו.
וכשלא נתן דעתו למבוקשה, היתה אורבת לו ברחובות העיר לרדפו אחריו, וכשלא נתן דעתו גם לזאת היתה אורבת לו בפינה החשוכה לתפסו, והנה עתה היא בוַדאי העת הנכונה למשכבה עמו בהיותו נח על מיטתו מוטל בשכרותו ומצפה לה.
ו. כבר אחזתו בכוח ולא הרפתה ממנו
וכבר דימה נח בנפשו את אשתו אוחזת בו (יג) "והחזיקה בוֹ ונשקה לוֹ". מרוב שציפתה ממנו לבן קדוש, לא הרפתה ממנו כלל "העזה פנֵיה" וכל זה עשתה בעזות פניה לבקש את אשר מגיע לה, הפך מאשתו הצדקת אשר תנהג בצניעות, וכאשר ישאל אותה נח מדוע מתנהגת היא עמו כך.
ז. נדרה להוליד ממנו ויראה להפר הנדר
"ותאמר לו" להתיר מעשיה בפניו (יד) "זבחֵי שלמים עלי, היום שלמתי נדרי" כבר נדרה להוליד הוְלד ממנו מרוב תשוקתה לשכב עמו, ומפני שצדקת היא וחוששת להקרא חוטאת לפני ה',
כשם שאומרים חכמים (נדרים עז:) 'כל מי שנודר, למרות שמקיים הנדר, נקְרא חוֹטא'.
על כן הספיקה להקריב קרבן שלמים לה' לכפר על נדרה.
ח. אל לו לדאוג מעוון עוד
(טו) "על כֵן יָצאתי לקראתך לשחר, פניך ואמצאך" בתוך האוהל היכן שכבר היה נח ממתין לה על מיטתו (טז). "מרבדים רבדתי עַרשי חטבות אטון– מצרים" כבר הכינה אשתו הסדינים המשובחים והמתוחים ביותר בעת אשר יפול נח על מיטתו (יז) "נפְתי משכבי מֹר– אהלים וקנמון" וכן פיזרה הבשמים המדיפים ריחם כדי לעורר תאוָתו ביותר עבור הולדת הבן הרביעי, עד שהיה שומע קולה הערב המגיע לאזנו, שאומרת לו כביכול (יח) לכה נרוה דֹדים עד. הבֹקר נתעלסה באהבים" מפני שנמשך בלבו אחר פיתויה של לילי"ת המרשעת הנדמתה לו לאשתו, להיות מצדיקה עצמה לפניו לתרץ את דבריה (יט) "כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק" אין הוא צריך לירא יותר מאת ה' כי כבר הרחיק השכינה מעליו, לפי שכל חטא הנעשה בגלוי דוחה את השכינה מן הארץ, כמו שנאמר (ישעיה כד ה) "והארֶץ חָנפה תחת יֹשבֵיה" כן הוא חטא בגילוי ערוָתו.
ט. בודאי ימחל לו ה' ביום הדין
(כ) "צרור הכסֶף לקח. בידו" הם זכויותיו אשר היו צרורות ושמורות לו בשמים כל זמן היותו (בראשית ו ט) "איש צדִיק תמִים" לפני ה' "ליום הכסֶא יבֹא ביתו". בוַדאי כבר ימחל לו הקב"ה ביום הדין כאשר יבקש רחמים על נפשו בתעניתו, ואם כן יכול הוא עתה להתיר תאוַת זנותו ולעשות ככל אשר יחפוץ.
י. שזו אשתו עמו וכדאי לרדוף אחריה
(כא) "הטָתו ברֹב לקחה בחלק, שפתיה תדיחנו" כן היה יצרו ממשיך לפתותו לומר לו שזו אשתו אשר עמו (כב) "הולך אחריה פתאם: כשור אל טבַח יבוא" וכבר דימה בנפשו שקם הוא ממיטתו לרדפה אחריה שתמשיך להיות עמו עד עת הבוקר, כשור המתאוֵה לרוץ אחר האבוס לאכול מתבואתו ולא יבין שאל בית המטבחים הולך להשחט, כשם שהשחית נח את זרעו בעבורה "וכעכס, אל מוסר אויל" וכנחש הרודף להכיש ארסו בשיניו בעבור אוָלתו באותו הרגע.
היה לנח לשמור קדושת בריתו
(כג) עד יפלח חץ כבדו" בהיות הכבד הוא בעל התאוה, יהיה נשבר בצערו לאחר מכן מפני חטאו "כמהר צפור אל פח ליפול בפח שטמן לו השטן בשתיית היין "ולא ידע. כי בנפשו הוא" ירדה נפשו מטה ממה שהיתה בקדושתה לפני ה' מפני טומאת העוון (כד) "ועתה בנים: שמעו לי והקשיבו. לאמרי פי" היה לנח ללמוד להזהר מן השטן ע"י לימוד חוכמת ה' (כה) "אל ישט אל דרכיה' לבך אל תתע בִנתיבותיה" וע"י זה התורה תאיר לו דרכו אשר הולך הוא בעולם הזה, ולא יכשילנו יצרו הרע (כו) "כי רבים. חללים" חלל לשון גוף החסר מן הנשמה "הפילה" ממחצב הנשמות בחושבן שירדו הן לתוך הגוף הנוצר ברחם האשה, וכל זה משפיכת זרעו לבטלה "ועצֻמים כל הרֻגיה" הם נשמות היורדות ערומות לעולם ללא גוף, מחמת פיתויה את בני האדם לשגות אחריה (כז) " דרכי שאול 'ביתה יֹרדות אל 'חדרי מות" עד שעולות לקטרג לפני ה' על האדם בעבורו נעות ונדות הן ללא תיקון, להורידו להתייסר מחמתן בשאול, למען יתמרקו עוונותיו אשר נכשל בהן.
