וירא כ

היה לאברהם לעמוד בנסיון הרעב בארץ

(א) "ויסע משם אברהם ארצה 'הנגב ויֵשב בין קָדש ובין שוּר 'ויגר בגרר" עזב אברהם מקום מושבו הקבוע בארץ כנען שהוא חברון שהיה רגיל לשבת בו מפני חורבן סדום ועמורה, כי אז פסקו בה העוברים ושבים לעסוק בסחורה שהיתה יוצאת מסדום ועמורה בגלל רוב עושרה.

ומפני שהתמעט מזונו, הדרים אל ארץ פלשתים היא גרר. והיה עליו לבטוח בה' בברכתו שברך אותו קודם הִכנסוֹ לארץ (בראשית יב ב) "ואברֶכְך" בברכת הממון לפי שהנדידה בדרך ממעטת הממון "ואֲגדְלה שמֵך" להתכבד שמו בגוים שיהיו מכירים בו, למרות היותו עוזב ממקום למקום, לפי שהדרך ממעטת את השם "והיה בְרכה" להתברך בריבוי בני אומתו לפי שהדרך ממעטת פריה רביה.

ועליו נאמר (א) בני שמֹר אמרי" אם ישמור אברהם את דרכי ה' ויאמין בו להשאר בארץ כפי שהבטיח לו שלא תאונה לו רעה "ומצוֹתי ותצפֹן אתך" וישמור מצוותיו לקיימן (ב) "שמֹרי מצוֹתי וחִיה" יזכה שיחַיהו ה' כי כבר הבטיח לו בעבור צדיקותו "ותורתיי כאישון .עיניך" תהיה הברכה שמורה לו, ולא היה לו לחשוש מפני הרעב להיות יורד לארץ אחרת לסמוך על חסדי אנשיה, אלא היה צריך לבטוח בה' (ג) "קשרם יעל אצבעֹתיך כתבם עלי לוח לִבך" לא היה לו להסיר ממנו אמונת ה' אלא לחוקקה בלבו, ומפני שניסהו ה' בניסיון הרעב שבא מחורבן סדום, חשש אברהם שמא לא יעמוד בנסיון הרעב והלך לארץ גרר.

שינה אברהם לומר ששרה אחותו היא

(ב) "ויאמֶר אַברהם אל שרה, אִשתו אחֹתי היא" כי כבר ירא ממה שקרה עמו שהתפתו אנשי מצרים אחר יופיה כאשר ירד לשם, ולא רצה שיקרה לו דבר זה שנית, שינה לומר שאחותו היא, ומפני שמנהג המקום להביא האשה אשר תמצא חן בעיניהם אל המלך כי לא לקחוה עבור עצמם "וישְלח אבִימלך מלך גרר: ויקח את שָרה" אז חשב שפנויה היא ומותרת היא לו.

וכנגד זה (ד) "אמֹרי לחכמה אחֹתי אָת" התחכם אברהם לומר ששרה אחותו היא כאשר שאלו עליה אנשי גרר "ומֹדעי לבינה תקרא" והיא קרובה לו וידועה אצלו להקרא אחותו מעת לידתה (ה) "לשמרך ומאשה זרה ומנכריה אמריה החליקה" טוב היה לאבימלך להשמר מלקחת את שרה שנחשבת לזרה ונכריה לו עבור קדושתה והוא טמא.

משלי ז חטא הזנות
לחץ להגדלה
וירא כ לקח אבימלך את שרה מאברהם

הזהיר הקב"ה את אבימלך בחלום מלגעת בשרה

ולפי שלקח עבורו את שרה ולא יכל אברהם להתנגד לו כי חוק המלך במדינה הוא (ג) "ויבֹא אלֹהים אל, אבימֶלך בחלוֹם הלילה" הוריד הקב"ה אור העליון ממקום קדושתו אל מבעד למסך הערפל, להגיע לנפשו הטמאה כי לא תוכל לסבול, רק ראה כהצצה מבעד לחלון הרקיע היכן שתעלה נפשו שם כאשר יישן, לראות מחזה אלוקים לדבר עמו מתוך שינתו.

וכנגד זה (ו) "כיןבחלון ביתי ובעד אשנבי נשקָפתי" היו מראות אלוקים נגלים אליו לא ישירות, כי אם בהשקפת המים שהינה חלושה ביותר, לראות אבימלך צללים ומראות שאינן ברורות, וכן לשמוע קולו החלוש בלבד, ואימה גדולה נפלה עליו כי טמא הוא.

ולמרות היותו מלך על עמו לא היה ראוי לדבר עם הקב"ה שהנו מלך על העליונים, רק רצה להזהירו על אשת איש, שכאשר יכשל באיסור זה יהיה חייב מיתה "ויאמר לו הִנך מת עַל האשה, אשר לקחתָ 'והיא בעֻלת בעל" וגם שלא ידע שבעולה היא, הרי גזל אותה מאברהם ללא רשותו, ואז הצטרפה הגזילה שהיא חטא בזדון לאיסור אשת איש בשגגה להתקיים בו דין המוֶת.

לא הועילו תירוצי אבימלך

(ד) "ואבימלך לא קָרב אליה. ויאמרו אדֹנָי 'הגוי גם צַדיק תהרֹג" הצדיק עצמו לפני ה' לומר שאין בו חטא הגזילה, כי דרך המלך להיות גוזר על עמו ככל אשר ירצה, ולכן אין הגזילה יכולה להצטרף לאיסור אשת איש (ה) "הלא הוא אמרו לי אחֹתי היא. והיא גם 'היא אמרה אחיו הוא" ובן נח אינו חייב על השוגג "בתֹם לבבי ובנקיֹן כפיו עשיתי זאת" יש בו תום לב מצד המחשבה שלא התכוֵן לקחת לעצמו אשת איש, ונקיון כפים מצד המעשה שלא בא עליה כלל, כי כבר הזהיר אותו ה' קודם (ו) "ויאמר אליו האלֹהים בחלֹם גם אנֹכי ידעתיו כי בתם לבבך עשיתי זאת" רק תום לב יש בו מצד המחשבה, אבל נקיון כפים מצד המעשה אין לו, אך הקב"ה מצרף אצל אומות העולם מחשבה רעה למעשה "ואחשֹך גם אנֹכי אותך מחטוי לי עלי כן לא נתתיך לנגֹע אליה" ואמנם שכבר נתחייב מיתה לפניו, רק רצה להציל את שרה ממשכב ערל.

וכנגד זה (ז) "וארא ובפתאים" ראה ה' בהשגחתו על שרה, שכבר התכוֵן אבימלך לחטוא במשכבו עמה, ולכן בא אליו להוכיחו על עוונו, ובאמת תום לב היה בו כדרך שיש בפתי שאינו יודע דבר מצד מחשבתו "אבינה בבנים מנער חסר לב" היה חסר בו הדעת וחוכמת ה' שאין רצוי מעשה הזנות לפני ה', והיה עושה מעשה נערות אשר אין ראוי למלך מצרים, שהיתה יראתו וכבודו על כל אנשי מדינתו (ח) "עֹבר בשוקו אצל פנה". היה אבימלך מברר על כל נערה אשר נמצאת בכל פינה בעיר אם פנויה היא "ודרך וביתה יצעד" כי חפץ במשגל ובביאה אסורה הנעשית בחדר הבית (ט) "בנשף בערבי יום באישון לילה ואֲפלה" היה מחפש כדרך שיחפש האדם בנר באפלה למצוא לו הנשים בתוך בתי המשפחות, בזה שהיה שולח שריו למצאן עבורו.

טען אבימלך שהוא נקי כפיים, כי לא התכוון לקחת אשת איש, שאז אין בו מחשבה רעה שמצטרפת למעשה. אלא שהקב"ה ענה לו שאצל אומות העולם הוא מצרפם זה לזה בכל מקרה. שאז יצא רשע מלפניו.

טענות אבימלך על שרה:

א. היא זו אשר חשקה בו

ולפי שהרשיע אותו ה', ביקש אבימלך להצדיק עצמו "והיא גם הִיא ואמרה אחי הוא" הלכה מביתה ובאה כביכול בעצמה אליו "שיתי זונה ונצורתי לב" שמרה בלבה מלגלות לו שאשתו של אברהם היא, כי חשקה באבימלך לזנות עמו (יא) "הֹמיה היאן וסֹררתי בביתה" שינתה מדבריה לומר שאחותו היא, כי אינה חפצה כלל באברהם כי אם באבימלך. ולפיכך נחשבת לסוררת ומורדת בבעלה, כדרך שאר הנשים שבא עליהן בהיותו סובר שמסכימות עמו בעבירת הזימה "לא וישכנו רגליה" אינה יכולה לשכון ישיבת קבע עם אברהם בעלה, כי כל רצונה לדור בארמונו של אבימלך.

ב. ויתרה על כתובתה מאברהם וחשקה בעושר המלך

(יב) "פעם בחוץ ופעם ברחֹבות ואצלי כל פינה תארֹב" כך דרכה להיות נודדת בין האוהלים לבוא אל האנשים, כדרך שאר הנשים שהיה עמן לטעון שחפצות בניאוף (יג) "והחזיקה בוי ונשקהו לו" ואמנם לא הוא קרב אליה אלא היא, כדי לעורר תאוָתו להתרצות לפניו "העזה פניה ותאמר לו" לתבוע התשמיש (יד) "זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי" כבר ויתרה על כתובתה להחזיר לאברהם כי אינה חפצה בו (טו) "על כן מיצאתי לקראתך לשחרו פניך ואמצאך" ולא הוא אשר יצא לקחתה אליו, כי אם היא אשר מרוב חשקה בו השכימה לעת השחר לבקשו ללכת אליו, כי מלך הוא ותחמוד את עושרו להיות עמו.

(טז) "מרבדים רבדתין ערשי" היא זו אשר סידרה המצעים במיטתו ושאר בגדי משי וקישוטים להתעטר בהם כדי למשוך את לבו אחריה "חטובות יאטון מצרים" ובחרה במיטה אשר בדים שבה עשוים מפשתן הגדל מנילוס שבמצרים שהוא הבד המובחר, שהביאוהו אל ארץ גרר (יז) "נפתי משכביו מֹר אוהלים וקנמון" היתה מניפה ריח הבשמים בחדר כדי למשכו להכנס אל מיטתו (יח) "לכה נרוה דודים עדו הבֹקר נתעלסה באהבים" כדרך האוהבים שלא יעזבו זה את זו מרוב דבקות לבה בו, וכביכול כל אלו טען בפני הקב"ה שאין אשמתו בו, כי אם בשרה ואברהם ששינו מדבריהם לומר שאחותו היא, ולכן הבין אבימלך שחפצה היא בו.

ג. התגרש ממנה אברהם והרחיק מארצו

וכן מצא לעצמו אבימלך התירוצים לפני ה' שאף אמרה לו שרה כביכול (יט) "כי אין האישי בביתו הלך ובדרך מרחוק" כבר התגרש אברהם ממנה ולא חפץ בה יותר והרחיק אל ארץ רחוקה (כ) "צרורי הכסף לקח ובידו" אף לקח שכר כתובתו שוִיתרה עליה "ליום הכסאו יבוא בביתו" קבע לבוא אליה לבקרה בארץ גרר ביום המיועד, ולא אמר איזה יום, היינו שלא יבוא עוד אליה כלל.

ירא אבימלך מעונש איסור אשת איש

אך לפי שהעמיד אותו הקב"ה בטעותו, אמר לו (ז) "ועתה השב אשתי האיש. כי נביא הוא" וידע שלא נטמאה כלל כי שמירת ה' עליה "ויתפלל בעדך וחְיה" מעצירת הנקבים שהביא ה' עליו "ואם אינך משיב, דעו כי ימות תמות אתה וכל יאשר לך" להיות מת בעצירת נקביו הוא וכל בני ביתו. ולפי שראה אבימלך כי צדקת ה' במשפטו ולא יכל לטעון נגדו דבר.

(ח) "וישכם אבימלך בבֹקר" בעלות השחר, שאין דרך המלכים לקום אלא בג' שעות שלאחר עלות השחר, רק מרוב בהלתו השכים מוקדם "ויקרא לכל עבדיו, וידַבר את כלו הדברִים האלהי באֹזניהם" אשר הוכיח אותו ה' והזהירוֹ על דבר שרה שהיא אשת איש ואין לחטוא בה "וייראו האנשִים מאד" יראת ה' היתה בהם על מה שהיו רגילים לירא העבודה זרה.

וכנגד זה (כד) "ועתה בנים שמעו לי והקשיבו לאמרי פי" היה אבימלך מצוֵה את עבדיו ואנשי ביתו להקשיב לדבר ה' להשמר מאיסור אשת איש (כה) "אל ישט אל דרכיה לבך ואל תתע בנתיבותיה" דיבר עמהם שאין ה' חפץ בשטות הלב המביאה לטעות אחר החטא (כו) "כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה" כי עצירת הנקבים שהיתה בהם באה להם מעוונו אשר ביקש לחטוא בשרה שהיתה קדושה.

ואם לא שהיה שב לפני ה' היו הוא וכל בני ביתו נופלים חללים ממכה זו (כז) "דרכי שאול ביתה יורדות אל חדרי מוֶת" היו מתים מעצירת הנקבים במעיהם אשר בחדר בטנם יחד עם שאר נקבי גופם, להיות בהם המיתה בעולם הזה ובעולם הבא, על שלא שמרו שבע מצוות בני נח, ועונשם לרדת לשאול.

טען אבימלך לאברהם שנהג כפיות הטובה להכשילו

(ט) "ויקרא אבימלך לאברהם: ויאמרו מה עשיתן לנו ומה חטאתי לך" שנהג עמו אברהם כפיות הטובה להכשילו על דבר שרה, בהיות שהִרשה לו לשכון בארצו ולהחיות את נפשו "כי הבאת עליו ועלי ממלכתי חטאה גדֹלה" בעבור משכבו עם אשת איש, שהוא אחד משבע מצוות בני נח להשמר מהם, עתה בא עליו עונשו מאת ה' וכמעט המית אותו "מעשים אשרו לא יעשוּ עשיתי עמדי" היא עצירת כל נקבי הגוף שלא היו האנשים רגילים בה.

וכנגד זה (כא) "הטתון ברֹב לקחה" לפי שהטתה שרה את לבו אחריה, כמעט נכשל בה "בחלקי שפתיה תדיחנו בזה שהחליקה לשונה לשקר לו, כמעט שהדיחה אותו מן העולם מפני כעס ה' (כב) "הולך אחריהן פתאֹם כשור אלי טבח יבוא" נפלה עליו מכה הפתאומית שאין האנשים רגילים לקבלה, למרות שהיה גופו עבה וחזק כשור.

אלא נחשב לו עתה להיות בשרו נשחט "וכעכסן אל מוסַר אויל" היתה בו מכה הכואבת שהיא כארס הנחש הננעץ בבשרו הממהר להכאיב (כג) "עדי יפלח חץ כְבדו" היה כאבו כחוד החץ הננעץ בבשרו שלא יוכל להרפא ממנו "כמהרי צפור אל פּח" ומרוב שהזדרז ה' לייסרו לא הכין עצמו לייסורים אלו "ולא ידעה כי בנפשוֹ הוא" דין המוות כי אשת איש היא.