תולדות כו
חשש יצחק מבעלי הזימה עבור רבקה
(ו) "וישב יצחק בגרר" קבע אוהלו לשבת שם (ז) "וישאלו אנשֵי המקום לאשתו" ראה אותם שאינם נוהגים בצנעה כי היו ניגשים לנשים ומדברים עמהן, ולזה חשש מן הפריצות המביאה לידי חטא שמא יכשלו בה, והקדים לרמותם "ויאמר אחֹתי היא כי ירא לאמר אשתין פן יהרגוני אנשי המקום יעל רבקה. כי טובת מראֶה היא" כי תחילת העבירה שהיא הפריצות מביאה לזימה, וזו תביא לידי שפיכות דמים להיות הורגים האיש להתיר להם לקיחת אשתו ממנו.
וכנגד זה (ד) "אמֹרן לחכְמה אחֹתי את" התחכם יצחק לרמותם שאחותו היא "ומֹדעו לבינה תקרא" וכבר מכיר בה מעת לידתה ויודע בה שקרובה היא אליו מצד שארו ובשרו (ה) "לשמרךי מאשה זרה". רצה יצחק לשמרה מאנשי גרר בעלי הזימה שמא יחפצו לקחתה, שאינה ראויה להם כי ערלים הם ונחשבת זרה להם "מנכריה ואמריה החליקה" כי הם הנֹכרים הגרים בארץ הקדושה ועדיין לא יצאו בני אומת ישראל מיצחק לכבוש נחלתם, רק הבטחת ה' היתה שמורה עמו, וכדי שלא יעמיד עצמו במקום הסכנה, החליק אמריו לומר שאחותו היא, כדי שלא ימות קודם שתתקיים בו הבטחת ה' עבור בני אומתו.
השקיף אבימלך על אוהל רבקה
(ח) "ויהי כי יארכו לו שם הימים. וישְקף אבימלך ימלך פלשתים בעַד החלון" היה חוקר עליהם לראות אם אחותו היא או אשתו, וכל התקופה שהיה יצחק בארצם, היה ירא מלגשת אליה כי יראת ה' היתה בו ממה שהיה לאבימלך אביו העונש עם שרה, וראה שאוהלם סגור כדרך שיהיו איש ואשה "וירא והנה יצחק. מצַחק אתי רבקה אשתו" והבין מדעתו שאשתו היא להתייחד עמה באוהלו ולא אחותו.
ועל זה נאמר (ו) "כּי בחלון ביתיו בעד אשנבין נשקפתי" היה אבימלך משקיף מבעד לחלון ביתו על אוהלו של יצחק, עד שנטה לבו להאמין ששיקר לו יצחק כשם ששיקר אברהם אביו (ז) "ואראם בפתאים" הבין שהיה פתי להאמין לדברי יצחק שאחותו היא "אבינה בבּנים נָער חסר לב" ועד עתה נחסרה ממנו הדעת מלהבין זאת, מרוב שהיה נוהג במעשה הנערות ללכת אחר יצרו לזנות עם הנשים.
(ח) "עֹבר בשוקק אצלו פנה ודרך ביְתה יצעד" היה אורב להם להתבונן באוהלם לראות מתי תצא רבקה ויוכל להסתכל ביופיה (ט) ."בנשף בעֶרב יום ובאישון לילה ואפלה" ומפני שהיתה צנועה ולא יצאה מאוהלה ביום, קיוה שמא תצא בלילה בעת ילכו אנשי המקום לישון (י) "והנה ואשה לקְראתו" עד שהיתה יוצאת לרגע עבור צרכי הבית, והנה היא עומדת לנגד עיניו מרחוק בעת שהשקיף עליה "שִית זונהו ונצורת לֵב" וכביכול שמה בלבו המצור לכבוש עיניו בה כי סר לבו אחריה.
לחץ להגדלה
טענות אבימלך על רבקה:
ולפי שרצה אבימלך מלך פלשתים להוכיח את יצחק (ט) "ויקרא אבימלך ליצחק: ויאמר אך הנה אשתך והיא ואיך יאמרת אחֹתי היא" שבהיותו מלך היה ליצחק לגלות לפחות רק לו כדי לא להכשילו "ויאמר אליו יצחק כין אמרתי יפן אמות עליה" היה ירא מאנשי המקום שמא יעלילו עליו להרגו לקחת אשתו ממנו (י) "ויאמר אבימלך ומה זאת עשית לָנו וכמעט שכב אחד העם" בין אבימלך מלך פלשתים המיוחד במלכותו על העם ובין אחד מן העם "את אשְתך והבאתן עלינו אשם" מפני שרימה אותו יצחק, ביקש גם הוא לרמותו, אכן רצתה רבקה להיות עמו, רק עדיין אשתו של יצחק היא וברשותו היא עומדת, ומפני שיצחק עדיין לא ידע זאת, הרי שעתה מגלה לו זאת.
א. כבר מרדה ביצחק לרדוף אחרי אנשי גרר
שאמר לו (יא) "הֹמיהו היא" מרימה את קולה כדי שישמעו אותה האנשים ההולכים מחוץ לאוהלה, הפך מן האשה הצנועה המדברת בשקט לבל ישמעו אותה וסֹררת בביתה" למרוד בבעלה כי אינה חפצה בו "לא ישכנו רגליה יוצאת מחוץ לאוהלו בכל עת לראות אנשים אחרים (יב) "פעםו בחוץ יפעם ברחֹבות, ואצל כל פינה תארֹב". לחמוד האנשים למשכם אחריה ולבה אינו עם יצחק, ולפיכך היה יכול לסבור להתיר לו את רבקה אם לא יראת ה' עליו, אלא כביכול טען בפני יצחק כאשר תראהו רבקה (יג) והחזיקה בו" לבל תתן לו ללכת ממנה "ונשִקה לו" לעורר תאוָתו "העזהי פניה ותאמרי לו" עבור תשמישו.
ב. ויתרה על כתובתה מיצחק וחשקה בעושר המלך
(יד) "זבחים שלמים עלין היום שלמתי ונדרי" וכבר ויתרה על כתובתה לעזוב את יצחק כדי להיות עם אבימלך מלך פלשתים, מפני שאמרה לכל אנשי גרר שאחותו היא ופנויה אל אבימלך, כי כן דרך הפנויות להיות מיועדות אל המלך, על כן כבר הסכימה בלבה להיות עמו, שכאשר יצאה מפתח אוהלה, אמרה לו (טו) "על יכן יצאתי לקראתך ולשחר פניך ואמְצאך" שעד עתה היתה מחפשת אותו ולא מוצאת כי היה חבוי בתוך ארמונו, ורק עתה שיצא להשקיף על חלון אוהלה, ראתה אותו מיד ויצאה לקראתו.
ג. התגרש ממנה יצחק והרחיק מארצו
ואף גילתה לו כביכול שאשת יצחק היתה, רק שגרש אותה ממנה (יט) "כין אין האישו בביתו" כבר יצא מלשכון עמה "הלך יבדרך מרחוק" חזר אל הר המוריה והשאירה לבדה באוהלה אשר בארץ גרר, ועל כן יכולה היא לשכון עם אבימלך מלך פלשתים בארמונו (כ) "צרורן הכסף לקחו בידו" לקח יצחק ממנה כתובתה כי ויתרה עליה "ליום הכסאן יבֹא בֵיתו" ויוכל בממון זה לקנות הסחורות ולהתעסק במלאכתו ולשוב לבקרה ביום מן הימים.
ד. חשקה באבימלך לשכון עמו כל הימים
וכן היה אבימלך מתאר מחשבותיה של רבקה כביכול (טז) "מרבַדים רבַדתי ערשי" היתה מציעה מיטתה לפניו "חטובוֹת אטון מִצרים" ומסדרת בדי הסדין העשוים מפשתן הנוח (יז) "נפתי משכָבי מֹר ואהלים וקנמוֹן" וכבר הניפה הבשמים על מיטתה עבורו (יח) "לְכה ונרוה דֹדים עדן הבֹקר נתעלסה באֲהבים" מרוב תשוקתה להיות עמו שלא יעזוב אותה לעולם (כא) הטתו ברֹבו לקחה" שלא הוא זה שחמד בה, כי אם היא זו שהטתה את לבו ורצתה להיות עמו "בחלקן שפתיה: תדיחנו" ואף הדיחה אותו בפיה לומר שיקח אותה אליו.
ירא אבימלך מאיסור אשת איש
ומפני שכמעט נכשל אבימלך באשה הצדקת רבקה, יראת ה' היתה בו פן תתמלא עליו הסאה ויענש בעצירת הנקבים, כשם שכמעט מת אבימלך אביו בעוון שרה מקודם (כב) "הולךי אחריהם פתאֹם" להיות באה עליו מכת עצירת נקביו "כּשור" למרות גופו העב וגדול כשל השור, היה נחשב לו "אלו טבח יבוֹא" להשחט בשרו "וכעֶכס" להיות בו המכה הכואבת כנשיכת הנחש לירוק בו ארסו להתפשט בכל בשרו "אל מוסר, אויל" להיות הקב"ה מייסרו בעבור אוָלתו.
לכן פחד אבימלך לבוא על רבקה (כג) "עדו יפלח וחץ כבדו" להיות כאבו כחוד החץ הננעץ בבשרו שלא יוכל להרפא ממנו "כמהרו צפור אל 'פח" להלכד בה, כן ידע אבימלך שיהיה הקב"ה ממהר את עונשו כאשר יתקרב אל רבקה "ולא ידע כי בנפשו הוא" להיות בו דין המוֶת כי יעבור על איסור אשת איש שמחויבים בו בני נח, אלא שגילה זאת אבימלך לדעת עניין זה.
הזהיר אנשי עמו שלא לחטוא בה
ולפיכך (כד) ועָתה בנים שִמעו לי הזהירם אבימלך מלך פלשתים שהיה מלכם להחשב כאביהם "והקשיבוּ לאמרי פי" לקיים מצוָתו שגזר עליהם (יא) "ויצו אבימלך את כלי העם לאמר: הנֹגע באיש הזהו ובאשתו" להרע להם "מות יומת" כי סיכן כל יושבי מדינת גרר (כה) "אלן ישט' אל דרָכיה לבך" הזהירם שלא יהיו נוטים בלבם אחר יופיה של רבקה "ואלי תתע בנְתיבותיה" ולא יהיו טועים לסבור שפנויה היא.
(כו) "כי רבִים חללים הֵפילה ועצומים. כל הרוגיה" כי אם יכשל איש מהם לקחתה אליו, אז יבוא על כל העם תחלואי הנגעים והמיתה (כז) "דרְכי שְאול ביתה יורדות, אל חדְרי מות" ויהיו נכשלים באשת איש, שהיא משבע מצוות בני נח שנאסרו עליהם, ויהיו נופלים במדור השאול.
